אינדיוידואציה בילדות דרך שני חלומות מתוך השירה והקולנוע | גלית בן אמיתי

"אני משתמש במושג אינדיבידואציה כדי לציין את התהליך אשרבעזרתו אדם נעשה באופן פסיכולוגי בלתי מתחלק כלומר נפרד,ישות בלתי מתחלקת של שלם" (תירגום מתוך באומן, 'אינדבידואציה, הדרך הכללית והמסע הפרטי')

“I use the term individuation to denote the process by which a person becomes an ‘in-dividual,” (that is, a separate indivisible unity or ‘whole”.   (CG Jung, CW, Vol. 9i, par. 490

אינדיבידואציה הינה מושג ארכיטיפי שטווה קארל גוסטב יונג. מדובר בתהליך דינמי של התפתחות חלקי נפש השואפים ומובילים לידי שלמות נפשית. תוך כדי תהליך זה מתגבשת התודעה והקבלה של הניגודים שבתוכנו (כדוגמת דפוסי חשיבה ורגש, אינטואיציה ותחושה, האני המודע וחלקי צל). יונג (1968) תיאר את תהליך האינדיבידואציה כמתגלה תוך כדי המסלול שעושה אדם הן בחיים המעשיים, הן בחיי הנפש והן בהתפתחות התודעה העצמית שלו תוך כדי אינטראקציה עם האחרים. הנחתו היתה שכמו שמשותף לכולנו הלחץ הקולקטיבי להיות דומים ומסתגלים לנורמה, כך קיים בנו דחף מפצה, צורך ורצון להיות פרט ייחודי. דחף זה שטבוע באדם כתבנית, הינו מודע בחלקו, ובמהלך החיים נעשה ברור יותר ויותר.  " הדרך הנכונה לשלמות רצופה,לרוע המזל, מעקפים ופניות לא נכונות. זו 'הדרך' הארוכה, לא ישרה, אלא מתפתלת כנחש, מבוך שפניותיו לא נעדרות פחד. דרך שמאחדת ניגודים, בדומה למטהו של הרמס".

 

 

 

“… the right way to wholeness is made up, unfortunately,of fateful detours and wrong turnings.

 It is a longissima via, not straight but snakelike, a path that unites the opposites in the manner of the guiding caduceus, a path whose labyrinthine twists and turns are not lacking in terrors”.            (CG Jung, CW, Vol. 12, par. 6)

שרה שלו (2008) כותבת : " העצמי הוא האיחוד שבין השמות שנתנו לנו ההורים, המורים, החברה, החטאים וההאשמות מצד אחד, לבין השם העמוק והמקורי שלנו, שאותו העניק לנו אלוהים… אינדיבידואציה היא הניסיון האנושי המתמשך לגלות ולחשוף את השם שהעניק לנו אלוהים. אם שמנו המקורי לא יתגלה לנו ממעמקי הפנימיות, התפתחותנו תישא אופי קולקטיבי ולא תהיה אישית."

באומן בהתייחסותו לתהליך האינדיבידואציה, כותב "עד כמה מוזר שזה יישמע, גם חברתית, דווקא מהמקום שבו חשנו את עצמנו שונים, לא שייכים, מוזרים, מחוץ לגדר, עזובים ונטושים, הרגעים בהם חשנו כ"ברווזון המכוער", החייזר, היתום הנשכח, הלא רצוי, נוצרו המצבים הרגשיים שניתן לכנותם הניצן של תהליך האינדיבידואציה. שם, דווקא מתוך החוויה העצמית שהתחילה במקום שבו אתה לבד, חווינו משהו ראשוני. היתמות הסובייקטיבית שלנו חשפה את תחילת העצמי".

אינדיבידואציה בילדות – האם אפשרית?

יונג תיאר את תהליך האינדיבידואציה כמתרחש במחצית השנייה של החיים, זמן שבו האדם כבר סיים תהליכי ספרציה ובנייה של האני המתפקד והוא מתפנה לתהליך של התבוננות על עצמו ועל העולם מנקודת מבט אחרת. אנליטיקאים פוסט יונגיאנים, ובפרט מייקל פורדהם תיארו את האינדיבידואציה כתהליך שמתחיל עם הלידה.

המושג של אינדיבידואציה בילדות תואר בפסיכולוגיה ההתפתחותית ע"י פסיכואנליטיקאים בני דורו של פורדהם כדוגמת מרגרט מאהלר (1975) שטבעה את המונח 'לידה פסיכולוגית' לציין את הספרציה-אינדיבידואציה של הפעוט; ופיטר בלוס (1979) שפיתח את המושג של האינדיבידואציה השנייה בגיל ההתבגרות.  המשגות אלה מתייחסות להבשלת האגו אל מול הסביבה בשלבים המסוימים של ההתפתחות.

פורדהם (1994,1985) האמין בכך שהתינוק נברא כאינדיבידואל. האינדיבידואציה שעושה התינוק היא תהליך של הכרה במצבו דרך ייצוגי עצמי. הוא מתייחס להתפתחות הילד, שתחילה עושה תהליכי נפרדות מהאם, ועד גיל שנתיים כבר מגיע לעצמאות המתבטאת בשליטה על הסוגרים, ותחושת גבולות גוף נפרדים, בנוסף להתפתחות רגשית והתחלת מודעות לעצמו. כאמור חקירת העצמי נעשית באמצעות ייצוגי העצמי. הכוונה היא לכל חוויה המורגשת על ידי התינוק והילד הגדל, הנחווית כמופרדת משדה התודעה הרגיל שלו. ייצוגי עצמי אלמנטרים אלה יתפתחו בהדרגה לחוויות מורכבות ומאורגנות יותר של ביטחון עצמי, הערכה עצמית, תחושת זהות והמשכיות במרחב ובזמן. ייצוג עצמי יכול להפוך למודע, רק כאשר הוא מודע לאחר. מכאן שדימוי הגוף, ובמיוחד השטח שלו חשוב ביצירת ייצוגי עצמי. האם, אליבא דה פורדהם ממלאת תפקיד ייחודי ביצירת דימוי, היות והיא ה'אחר' הראשון שהתינוק פוגש ומגלה. בטיפול האמהי היא עוזרת לו לאחד בתוכו חוויות חושיות, במהלך ההזנה, באחיזה, ליטוף, מבט, חיוך, שירה, רחיצה, החלפת חיתול, הרדמה ומשחק. כל אלה מקדמים תחושת עצמי וגם יצירה של דימוי גוף. כך גם מתפתחת ההכרה בין עצמי ללא עצמי, הכרת העולם הפנימי והחיצוני. זה הבסיס ליצירה של ייצוגי עצמי סימבוליים או שלמים ומורכבותם הולכת ומתפתחת. ובלשונו של פורדהם  "כל המרכיבים הנחוצים כבר שם, ולא נדרש דבר מעבר לאמהות רגילה וטובה".

פורדהם הדגיש את החשיבות העצומה בתהליך ההתייחסות של הילד לעצמו, הופעת ה 'אני' בשפתו של הילד הינה שלב דרמטי בנפרדות. הוא התייחס לטרנספורמציה סימבולית בהופעת העיגול בציורי ילדים, כמייצג את גבולות האני. הוא ציין שאחד ההישגים המשמעותיים ביותר בשלב זה הוא התחלת השימוש בסימבולים דרך משחק. תהליכי אינדיבידואציה מתבטאים בעולמם של ילדים במשחק. דרך המשחק מתמודד הילד עם חיפוש פתרונות לניגודים כדוגמת טוב ורע, פנימי וחיצוני, מודע ולא מודע, כל אלה יכולים לבטא תהליך של שינוי והתפתחות. כאן המקום לציין את חשיבות התפתחות האגו לתהליך האינדיבידואציה, שכן בלי אגו יציב ומתפקד לא מתאפשרת אינדיבידואציה בהווה ובהמשך ההתפתחות.

סמואלס (1985) דן בהמשגתו של פורדהם ומעלה שאלה אם ההגדרה של אינדיבידואציה, כפי שמתוארת ע"י פורדהם אינה בעצם תהליך של הבשלה (maturation)? בדיון שהוא מפתח בנושא, הוא רואה באינדיבידואציה אספקט מסוים של תהליך הבשלה, המאופיין באיחוד של ניגודים בנפש, תוך כדי שימוש בחוויה סימבולית. עוד ניתן להרחיב תפיסה זו ולראות באינדיבידואציה סוג של הבשלה, תהליך טבעי של הגזע האנושי, שמתחיל בינקות ובעל פוטנציאל להמשיך לאורך כל החיים.

אלן דופרה (2005), אנליטיקאית יונגיאנית המטפלת בילדים, כותבת שאם היא נדרשת לסכם במשפט אחד את הטיפול בילדים, תהליך האינדיבידואציה עומד במרכזו. היא מתייחסת לתפיסתו של יונג את התפתחות הילד מבחינת החינוך והצורך באדפטציה לחוקי החברה. היא מוסיפה שתהליך האינדיבידואציה, המתחיל מלידתו של אדם, נמצא בדיאלקטיקה עם הקניית החינוך של חוקי החברה (הקולקטיב), ולהערכתה תהליך האינדיבידואציה יותר מעוכב מאשר נתרם מהדרישה להסתגל לנורמות אלה.

בחרתי להדגים את תהליך האינדיבידואציה בילדות דרך שני חלומות המופיעים בשיר ובסרט. החלום, כשליח של הלא-מודע, המעביר מסר כיצד להתגבר על עכבות ומכשולים, כיצד לשנות ולהשתנות.

העיקרון המרכזי הפועל בחלום הוא עיקרון הקומפנסציה, כלומר יכולת החלום להגיב לחייו של החולם,  הקונקרטיים, חיצוניים וגם הפנימיים ולהאיר אפשרות לדרכים אחרות. במובן זה החלום מהווה סוכן השינוי הפוטנציאלי של האדם, המכוון את האדם בהדרגה לקראת הגשמה של עצמיותו, קרי האינדיבידואציה (שלו, 2008). יונג הגדיר חלומות בעלי סמליות בולטת  עם אופי מיתולוגי כחלומות ארכיטיפים, המופיעים בעיקר בנקודות מפנה חשובות בחיים. תהליך ההתפתחות, בגיל ילדות והתבגרות מאופיין בצמתים אלה, בהן אדם מתמודד כיחיד אל מול הקולקטיב של המשפחה והחברה ונדרש למצוא את דרכו שלו.

החלומות שלפנינו הם של שני ילדים, האחד ישראלי שיופיע דרך שיר של מרים ילן שטקליס והשני יפני שיופיע דרך סרט של קירוסאואה . עם זאת ולמרות מאפייני המסורת והתרבות הבולטים בכל חלום, עדיין מסתמן בבירור תהליך האינדיבידואציה שעושה כל ילד, דרך התמודדות ייחודית, חיפוש ומציאת פיתרון.

ג'נג'י    מרים ילן שטקליס

אמא אומרת תמיד: מחמדי,

 דרך שירה של מרים ילן-שטקליס אפשר לראות איך ילד קטן מתייחס לשונות שלו וכואב אותה. שונות מולדת, לא מבחירה, שמביאה להדרתו, אך גם מהווה פוטנציאל לטרנספורמציה ואינדיבידואציה.

למעשה ניתן לומר שכל שונות שאדם סובל ממנה, היא פוטנציאל לאינדיבידואציה, שהכאב דוחף אליה. אינדיבידואציה אמיתית מתרחשת כשה'אני' נחווה כ'לא רצוי', לפעמים מגיל צעיר, בד"כ חוויה הנשמרת כסוד גדול וקשה, כעול.

השיר פותח בהתייחסות לאם הפרסונלית. האם בשיר מלאת חיבה ואהבה, בעיניה הוא לא ג'ינג'י, כי אם יקר, מוזהב, נבחר ומיוחד. האם בשיר ממלאה את תפקידה החשוב, כמתווכת בין הילד לארכיטיפ, דבר החיוני להתפתחות תקינה. האם בשיר מופיעה באספקט של 'אם אלמנטרית', על פי המשגתו של אריך נוימן (1955), קרי מכילה ומגוננת. בשיר לאם עיניים חומות, ייצוג אדמתי.

הילד בשיר מרגיש בולט בצבע שערו, בוער, עולה באש. לאש אספקטים שונים, מחד שורפת, מכאיבה וממיתה, ומאידך סמל לליבידו ואנרגיה של חיים, טמפרמנט תוסס וחי, אלכימיה. הילד מבטא חוויה שלילית של אינדיבידואציה, עת נברא ונבחר להיות ג'ינג'י.

בשיר יש תפילה, פנייה אל הארכיטיפ הגברי, האב הגדול, אלוהים.'תכלת פרשת על פני השמיים', הפנייה לרוחני, מבטאה חוויה של נומינוזיות (חוויה של קדושה, הקשורה עם תחושת האגו כלפי ה'גדלות' של הSelf).

בהמשך השיר יש שינוי בהתייחסותו לצבע והוא הופך צהוב, חיוור יותר מג'ינג'י, בלונדיני, פחות בולט. הצהוב מבטא אלמנט צילי של שנאה, קינאה, הצד של עשו, אליו ירמז השיר בהמשך.

ואז מופיע חלום, המביא אספקט של קומפנסציה לתחושת הפגיעות והחולשה של הילד. בחלום יש פנייה לאספקט רוחני נוסף של ארכיטיפ האב בדמותו של אליהו הנביא המגיע וקורא לילד לקום, עוטף אותו ונושא אותו לשמיים (חוויה נומינוזית נוספת).

אליהו 'נביא האש', הרבה מנסיו קשורים באש. לפי המסורת הוא מופיע בפתאומיות וגם עולה בסערה לשמיים, הוא מבשר בואו של המשיח. האדרת של אליהו, אדרת הנביאים, קשורה במקרא ביכולתה לחולל ניסים. אליהו הנביא נושא בשיר ייצוג אנדרוגני, בהיותו עוטף ומגונן, מביא אספקט נשי ואמהי, מאידך גברי, חזק, וגם מזוהה עם הרוח. אליהו הנביא מקבל תפקיד חשוב בטקס ברית המילה, זכר לברית בין האל ואברהם אבינו.

האדרת (גלימה, מעיל) מופיעה בהקשר אחר בתורה, לג'ינג'י נוסף – עשו : "וַיֵּצֵאהָרִאשׁוֹןאַדְמוֹנִיכֻּלּוֹכְּאַדֶּרֶתשֵׂעָרוַיִּקְרְאוּשְׁמוֹעֵשָׂו" )בראשית כה). גם עשו במקרא הוא ילד המופלה לרעה אל מול אחיו יעקב, שנערץ על פניו. עשו יכול לבטא פן צילי של הג'ינג'י.

אליהו הנביא מסמל בחלום את ארכיטיפ האב. בצידו החיובי הוא משמש כמקור כוח, עוצמה, אמונה ורוחניות. כל אלה באים לעודד את הילד שמרגיש קטן, בודד וחריג. דמותו של אליהו היא כאמור דמות אנדרוגנית וככזו היא מכילה את הניגודים, ומביאה בשורה חדשה. אליהו הנביא מייצג את קולו של  ה Self, מביא את בשורת המשיח והגאולה, וכל אלה הם סמלים של אינדיבידואציה.

בהמשך מופיע ייצוג נוסף לארכיטיפ האב בדמותו של המלך דוד, היושב בארמון, בגן עדן. המלך דוד, ג'ינג'י נוסף, נלחם אל מול גולית הענק ויכל לו בזכות אומץ, תושיה וערמומיות. דוד המלך מייצג גם הוא במסורת את ביאת המשיח. בחלום מופיע דוד במלוא כוחו וגדולתו כמלך, מכל צד אריה וצבא של חיילים ומשרתים. האריה מלך החיות,  אף הוא ג'ינג'י… מסמל אינסטינקט אנרגטי, חייתי ויצרי. בשלב זה של החלום מופיע הצבע הזהב, שהאם כמו זרעה מלכתחילה, וצובע את החלום באור יקרות. לסיום, כמו בסרט, התמונה מתמקדת במלך דוד ותלתליו הצונחים מתחת לכתר, תלתלים אדמוניים. השיר מביא ביטוי של טרנספורמציה מאש בוערת לכתר של זהב ומסתיים בחזרה למקום ארצי וחיובי– תלתלים אדמוניים.

אנחנו יכולים לראות בשיר ביטוי של תהליך לאינדיבידואציה. הוא מתבטא דרך תהליך פנימי של הילד, לא דרך עשייה של האגו, אלא דרך תפילה, חלום, נחמה ואהבה של האם הפרסונלית. ממצוקה קשה של היות חריג, מסומן, ג'ינג'י, נעזר האגו בחסדים של הלא מודע, המכוון לקראת אינדיבידואציה דרך טרנספורמציה.

החלום השני שאתייחס אליו לקוח מסרטו  של אקירה קוראסווה 'חלומות' (1990). סרטו של קוראסווה בנוי מ 8 חלומות של הבמאי, חלומות מגילאים שונים, המסמנים שלבים ומעברים בחייו. החלום שפותח את הסרט עוסק בילד שלא שומע בקול אימו. האיסור כמו מהווה את יריית הפתיחה למסע הגיבור. מסע שמתמצת מעגל חיים מילדות לבגרות, חתונה, שיבה ומוות.

אפשר להתייחס לחלום במספר רבדים – רובד פרסונלי (החולם קוראסווה) ורובד ארכיטיפלי, כשבו מתגלמים מאפיינים קולקטיביים, בין היתר של המיתולוגיה והתרבות היפנית. "חלום הוא כסרט, שבוים ומוקרן לעינינו בלבד", כותבת רות שריג ('חלומות וסרטים'). "חלום בתוך סרט, הוא כמו חלום בתוך חלום".

החלום פותח בגשם עז, הסצנה טעונה במתח ואי שקט. האם עסוקה בהכנסת החפצים לבית כדי שלא יירטבו, ותוך כדי כך היא מספרת לילד אגדה עתיקה על הזמן הזה, זמן של גשם ושמש, זמן שבו השועלים מתחתנים. זהו זמן מיוחד, אישי, סודי, השועלים לא רוצים שיראו אותם. בחלום יש נוכחות חזקה של כל איתני הטבע בתוך יער ערפילי, המדגישים את המציאות החלומית, הפנימית של עולם הנחווה לעיתים כגן עדן, ממלכתה של האם הגדולה (נוימן, 1955). הילד בחלום מסמל את האגו בחלום של יציאה לדרך של חניכה (initiation). הוא לא ממלא אחר הציווי האימהי ויוצא למסע של התחקות אחר חתונת השועלים.

ברמה האישית – על הבית כתוב 'משפ' קוראסווה'. יש דברים שלילד אסור לראות, כדוגמת מיניות ההורים. ברמה ארכיטיפלית – זהו חלום של אינדיבידואציה ובו טקס של חניכה והתבגרות. אם, בית, יער, כולם סמלים ארכיטיפליים. החתונה מסמלת אינדיבידואציה, את זמן הקשת. הקשת מביאה לחלום אוירה נומינוזית, אוירה המתחזקת על ידי האיסור של השועלים לצפות בהם בטקס הסודי. זה הוא זמן גורלי הנושא בחובו עונש כואב ונוראי. ואכן, כשהילד חוזר, האם לא מאפשרת לו להכנס. הוא עבר על הציווי ונכח במראה אסור. עכשיו עליו לבקש את מחילת השועלים (שידועים בחוסר סלחנותם) או למות. שועל זקן הביא לו חרב לבצע בה את מעשה החרקירי (ספוקו). בחברה שבטית הילד מת בתהליך החניכה, כדי להיוולד כבוגר.

למעשה האם שולחת את הבן לפגוש את השועלים, פעמיים. בפעם הראשונה בהציבה את האיסור, ובפעם השנייה בהיותה הרשות האוכפת את החוק ושולחת אותו לחפש את השועלים.

לצפייה בקטע קצר מתוך החלום  – לחצו כאן

החלום מאפשר יציאה לנתיב של פנטזיה ומשחק, לו האם הייתה מספרת לילד אגדה, קצת מפחידה ומשחקת איתו משחק תיאטרלי שכאילו אסור לו להיכנס הביתה…אך לא, האמן לא מאפשר לנו לשחק ולצחוק, האם ברורה במסריה, לא מחייכת ולא משחקת, מעבירה לילד בצורה חד משמעית את החוק של הטבע ושל אלוהים וסוגרת את הבית בפניו. זוהי אם טרנספורמטיבית, אם נוראה שלא מרחמת, אך שגם מאפשרת לילד לעשות שינוי, שינוי שכרוך בסיום חייו כילד. עם זאת, יש פתח לחזרה, אם יצליח לעשות את המפגש עם השועלים, יוכל לחזור לביתו ולהמשיך לחיות שם. עדיין, סביר להניח שכשיחזור ממסעו, כבר יהיה ילד שונה.

בחלום חסרה נוכחות של הפטריארכט, אין ייצוג של אב. השועל מקבל משקל של מתווה החוקים והוא גם משאיר את הסכין עבור הילד, סמל פאלי או קמע המזוהה בד"כ עם הגברי, מבחינה זו השועל מסמל את הפטריארכט. כדי להתפתח, הילד צריך להתרחק מהאם וזקוק לחרב. הוא צריך את הקשר עם השועלים, קשר שנאסר עליו ובהמשך מחויב עליו. האלים לא סולחים בקלות כשעוברים על מצוותם, הילד צריך לפגוש את הפחד, והכאב כדי להשתנות.

התרבות היפנית מתוארת כתרבות נוקשה, פטריארכאלית, עם דרישות וציפיות גבוהות. האב הנעדר בחלום, מופיע גם דרך הגשם, והקשת. החלום פותח בגשם, בהמשך יער פראי ועצום ומסיים בערוגות פרחים, אולי מעובדות ביד אדם, כל אלה מסמנים איך הטבע עובר שינוי עם כניסת הפטריארכט.

ברמה האישית, קוראסווה היה נרדף, האשימו אותו בזיקה למערב. החלום נותן לו אישור לדרכו הייחודית, סוג של מרידה, אך עם גילוי ומציאה של דרך חדשה ויפה, דרך הקשת בענן.

בתרבות היפנית (לפי הדת השינטו), אחד האלים הפופולאריים הוא אינארי – אל האורז, הפוריות וההצלחה ושליחו/התגלמותו הוא שועל, בפתח מקדשיו של האל יש פסל של שועל, המתווך בין עולם בני האדם והאלים. החיה בחלום יכולה לסמל את חכמת "הצל", היא מורת דרך אל העצמי (נצר, 'החיות החכמות המאכלסות את שנתך'). השועל כסימבול בחלום יכול לבטא אספקט צילי, בולעני של יונק טורף ; השועל מסמל כנראה גם טריקסטר, עם חכמת חיים עמוקה ואת העורמה האינסטינקטיבית של ההישרדות בשרות האגו. תפקיד נוסף של הטריקסטר (התחבולן) הוא להחליש את שלטון האב הגדול, ומכאן אולי חשיבותו במסע הגיבור של הילד שלפנינו.

בחלום, השועלים מופיעים בטקס חתונה קסום, שבו בולטת תהלוכה הנעשית בקצב מוסיקלי מדיטאטיבי, המושך ומפתה את הצופה להצטרף אליה. טקס זה מדגיש את אופי החניכה של השלב אותו עובר הילד.

כשהילד שואל את האם – איך ימצא את השועלים, עונה לו האם, שהם נמצאים מתחת לקשת. הילד יוצא למסע בסימן הקשת. למצוא את זמן הקשת, זמן שבו לאדם אין שליטה בטבע, זמן שנמשך כמה רגעים וחולף. סימבול הקשת מסמל יופי על טבעי, הבטחה, תקווה, קדושה ורוחניות. בדתות שונות מסמלת הקשת את הקשר והגשר בין שמים וארץ, הברית בין האל לאדם, ובהיותה כזו מביאה אספקט נומינוזי, שער ופתח לאלמנטים שמיימיים.

הקשת מסמלת הזדמנות ויכולת בחירה. בהיותה אור בגווניו השונים מסמלת גם שאלות – באיזה גוון אתה בוחר להסתכל על החיים? האם אפשר לנוע עם אור חדש ולראות דברים בפרספקטיבה חדשה? האם מוכנים לעבור מפאזה אחת של חיים לשנייה? הצבעים של הקשת והיופי שלה הם רגע של חסד, שבו אפשר להתענג ולהודות על המתנות שבחיינו.

אם נחזור לשאלה המרכזית, האם תתכן אינדיבידואציה בילדות? בהתייחס לתפיסות השונות לגבי אינדיבידואציה, סמואלס (1985)מבחין בין שלוש הגדרות של אינדיבידואציה :

1. אינדיבידואציה כתהליך טבעי המתרחש במהלך כל החיים.

2.  אינדיבידואציה כתהליך טבעי המתרחש בחצי השני שלהחיים.

3. אינדיבידואציה המתרחש תבתהליך של מודעות  עצמית במהלך אנליזה. עוד הוא מוסיף התייחסויות של אנליטיקאים פוסט-יונגיאנים כדוגמת ג'יימס הילמן, שגרס שאין 'אינדיבידואציה' אחת, זו 'פנטזיה ארכיטיפאלית' כלשונו, שלא ניתנת להגדרה מדוייקת, כי אם ריבוי אינדיבידואציות, שזירה מתמשכת ולא נפסקת לאורך כל החיים.

בחלומות מושאלים לשירה ולקולנוע של ילד אחד ג'ינג'י ושל ילד אחר, יפני שלא שומע בקול אימו, ניסיתי להדגים איך לנוכח מציאות לא נוחה בילדות, מתעורר העולם הפנימי כדי להציע מענה משלו ולאפשר שינוי, נדבך נוסף בהתפתחות.

בתודה לשרה שלו על ההשראה, ועל רוחב ליבך כאדם וכמורה.

ולדני, על הפרספקטיבה הנוספת, כתמיד.

רשימת מקורות –

באומן, א. 'אינדיבידואציה,  הדרך הכללית והמסע הפרטי', אתר המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית.

ילן-שטקליס, מ. (1970) 'בחלומי', הוצאת דביר, תל אביב.

נצר, ר. 'החיות החכמות המאכלסות את שנתך': על סמל החיה והחיה בחלומות, תורת החלומות וחקר החלימה, כתב עת מקוון, כרך ב'.

שלו, ש. (2008) 'חלום והחלמה', הקיבוץ המאוחד, תל אביב.

שריג, ר. 'חלומות וסרטים', אתר המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית.

Allain-Dupre, B. (2005). What does the child analyst bring to Jungian thought? Journal of Analytical Psychology, 50, 351-365

Blos, P. (1979). The adolescent passage. New York: International Universities Press.

Jung, C.G.  (1968). The Archetypes and the Collective Unconscious:  CW, Vol. 9i,  par. 490. Princeton University Press.

Jung, C.G. (1968). Part I: Introduction to the Religious and Psychological Problems        of Alchemy, Psychology and Alchemy. CW, Vol.12, par. 6. Princeton University Press.   

Fordham, M. (1985). Explorations into the Self, London: Karnac books.

Fordham, M. (1994). Children as individuals , London: Free association books.

Mahler, M., Pine, F. & Bergman, A. (1975). The psychological birth of the human  infant. New York: Basic Books.

Neumann, E. (1955) The Great Mother. Princeton :Bollingen Series. Princeton  University Press.

Samuels, A. (1985). Jung and the Post-Jungians.  London: Routledge and Kegan Paul.