"כואב להיות עדים לאובדן כה מרהיב, לאסתטיקה מצמררת של אמירות ומכתמים דקורטיביים. מעטים המשוררים שיודעים לברוא יופי שכזה מוויתור ואובדן."

אם מנסה לגונן על בנה הקטן בעולם קשוח והוא שומר עליה בדרכו. התקווה, מול הסיוט והייאוש, מתקיימת בילד המצוי בנפשו

"דריגס פונה אל אשת לוט, שבחרה, הביטה אחור במתיה ונהפכה במדבר לנציב מלח, להבדיל מאמה, שלא בחרה ונידונה לכף הקלע,

"לאורכו של היומן נוקפים הימים, ומיום ליום מתגברת תחושת מלכודת שבסופה ממתין קץ. איזה קץ מבשרת אוריה? קיצו של אהובה,

"בְּהִתְעַטֵּף עָלַיִךְ לֵילִי" – על הכורח והשחרור שבנפרדות האחיות – על 'קריעה' לדנה אמיר המאמר פורסם ב"המוסך" – מוסף לספרות