נשיות – רומנטיקה, שמרנות או דעה קדומה? / אבי באומן

מה שאנו מכנים נשיות בנפש האדם הוא אוסף תכונות ואיכויות הקיימות בכל נפש ללא קשר למגדר .  אותה נשיות תורמת את חלקה הנפשי החשוב במכלול הניגודים של העצמי.

אנו מכנים בצדק או לא ואולי באופן מסורתי את הרגשי והנפשי נשיות ואמהות …זאת לצד פונקציות של האני עצמו שהן נחשבות ביסודן לגבריות.

אך למעשה האני שלנו גם הוא עצמו מורכב מתערובת של ניגודיות הבאה לידי ביטוי דרך שייכות ,זהות ודרך הפונקציות הפסיכולוגיות השונות ובעיקר הפונקציה הדומיננטית אותה אימץ האני .

כמטפלים רוב הכלים והאיכויות שאנו משתמשים בעבודה הטיפולית שלנו הם נגזרים מתוך השלימות של העצמי או ציר אני -עצמי שלנו.

בעבודה הטיפולית בקשר עם המטופל יש  תמיד ניגודיות בו זמני של ארוס ולוגוס, גברי ונשי ,חשיבתי רגשי ,תחושתי אינטואיטיבי, אירוס וכוח וכו'.

על הנשיות ככוח עצמתי בחיי האדם, ניתן ללמוד מקדמה דנא על פי המיתולוגיות הקדומות .

ניקח כדוגמה את המיתולוגיה היוונית וניראה את כוחה של הנשיות על גווניה השונים :

בצלן של המוירות שהן שלש נשים אלות הגורל היוונית, האדם הגיבור נולד, בגורגונות ובראשן המדוזה, מפלצות מפחידות ומאבנות ,כפרסאוס הגיבור הוא נלחם.

מול האמזונות, נשים יפות ולוחמות אכזריות כהרקולס הוא כובש באהבה או נילחם בכוח.

הארניות (הפוריות)  אלות המצפון הקדמוניות רודפות אותו כהורסטס כאשר רוצח שלא בצדק.

המוזות נותנות לו השראה וזיכרון יצירתי כאורפיאוס, ועם המנאדות ,בנות לווייתו של דיוניסוס, הוא משתתף באורגיות אך על ידן בקנאות הוא גם ניקרע לגזרים בהמשך.

שירת הסירנות המסוכנת מושכות עד מוות את אודיסיאוס אך הוא גם לומד להתחזק ולהתגבר ,להימנע ממנה. את האישה הנצחית קאליפסו מחפש הגיבור אודיסאוס ללא לאות. והמכשפה קירקה היא זו הנותנת לו הדרכה כיצד להיכנס לשאול ולמצוא את הדרך  חזרה הביתה .

כל הכוח הנשי הזה בנפשן של הגיבורים הוא בעל עצמה ראשונית גורלית ,הוא מקסים, מפחיד, מפתה ומעורר השראה.

כוח זה הוא בעל עוצמה מיתית לאורך שנים אך הוא מתעמעם עם הופעת המונותאיזם, אלוהים -שהוא העצמי הגדול שבהווייתו מכיל הכל ואמור להיות גם הגברי וגם הנשי או מעבר לגברי ולנשי .

ניטשה חושב כמובן שזאת הינה הטרגדיה האנושית להעביר הכל לאלוהים המונותיאיסטי המוסרי והאנטי נשי ובונה לנו בתורתו הפילוסופית את האובר מנש -האדם שמעל ,כמעין עצמי גדול הקיים בנפשו של אדם והוא זה שיחליף עבור האדם המודרני את אלוהים. [1]

ג'. הילמן הפסיכולוג הארכיטיפי-מייסד תורת הפסיכולוגיה הארכיטיפאלית חושב שלהדביק לנפש מבנה של מוניסטי  זוהי טעות ומנסה לשחרר את הנפש מן המוניזם וליצור לנו פוליתאיזם חדש ובתוכו מקום זהה לכל אל בנפש ללא אלוהים מכיל וכולל שהוא העצמי כמו שרואה יונג.[2]

בכל מיקרה מוניזם או לאו ,נסכים כולנו שנשיות, מילה כל כך טעונה, רומנטית, כה מעוררת השראה ברור שכל המחברים הוקסמו ויצרו בעזרתה תיאוריה על הנפש.

אנחנו בעידן של , תקשורת ,ניסיון לשוויון חברתי ובתוך כל זה השאיפה לאינדיבידואציה . האדם ,אישה או גבר, במודע או לא ,בעיקר רוצה להיות. עצמו עם כל חלקיו ועצמיותו , הוא שואף מהר מאד להינתק מהתפקידים החברתיים המוגדרים מההטיות התרבותיות ,ובמשך חייו ולמצוא את האיזון הנכון והחיבור בין חלקיו וטיבעו האמתי.

ובעידן שכזה המושג של נשיות, בעיקר כשהוא שם משיוך מגדר, הוא בעל קונוטציות שונות ולעיתים צורמות. הוא אמור להיות מושג מורכב ומתפתח, ובמידה מסוימת עכשווי ,ולכן לעיתים מבולבל וקל יותר להציגו בעזרת דימויים.

במאמר זה נתייחס בעיקר אל הנשיות במובן הפנים נפשי, הנשיות כחלק שלנו בנפשנו הן הגברים והן והנשים ואל הנשיות כחלק בלתי מופרד מן העצמי המאחד את הניגודים. לעתים אתייחס למושג גם במובן החברתי, מקום הנשיות או מקום הגבריות כתכונות של בני אדם ,מעבר לגברים או נשים . למשל ,אינני רואה קשר ישיר או פשוט בין מקום ערך וחשיבות הנשיות לאדם ולנפשו ומקומה ומעמדה החברתי של האישה, למרות שקשר זה והתלות בין הדברים היה חזק מאד בעבר ויש תרבויות שעדיין נמשך ולעיתים המאבק מבולבל.

אני אבחן את הנושא בעיניים שלנו היום במאה ה21 ,לעומת העיניים של אבות הפסיכולוגיה האנליטית פעם . שכבר סללו לנו את הדרך כמובן על פי תקופתם.

״גדלתי בבית מוזר והפוך שבלבל אותי לגמרי : אימא הייתה הדמות החזקה התקיפה , החושבת השולטת בכל ואבא היה הרך ,החם המבין והמכיל ״. כך מתבטאת המטופלת  ״הבית ההפוך והמוזר הזה עשה לי בעיות רבות בחיים !ראשית ההזדהות הרבה עם אבא והתחושה שאני לא יכולה להזדהות עם אימא שכזו ,שאינה נשית ורגשית , ושנית החסר של הרגש דווקא מדמות אימהית הציק לי תמיד…מה עוד שכנראה אני דומה לה ואולי גם אני לא נשית ״

ואני המטפל כיציר החברה והתרבות שבה גדלתי, אני אומר לעצמי ברור שזה מבלבל ובעייתי , אך כמטפל בתקופה הנוכחית אני אומר, מעבר לזה שהדבר בעייתי , למה המטופלת  צריכה להרגיש שזה הפוך ומבלבל? ועושה לה בעיית זהות. נכון די חסרים לה הרגשות מאמה , קשה לה עם הזהות והדמיון שלה לאם ,חסר לה אולי דמות אבא חזק ניחא. אבל הבלבול כשלעצמו הוא  קשור פחות רק לבעיות שלה ומושפע ביותר מבעיות של הטיות חברתיות ומסורתיות…

או מטופל שאומר לי "היחסים שראיתי בבית: אימא משפילה את אבא, פגעו בי ביותר ,לא הצלחתי לגבש ביטחון גברי ולחזק את עצמי ,כי הוא הביטחון שלי היה מושפל על ידי הדמות החזקה יותר של האימא. הכוח שלה ,שבהחלט היה בה, לא רק שלא חיזק אותי אלא החליש אותי, וכן המותאמות המרצה שלו גם הייתה לי בעייתית" . "ככה לא מתנהג גבר .אם זה היה הפוך היה לי קל יותר…."

יכול להיות שהמטופל צודק וברור מאד שעבור ילד, להיות עד להשפלת אחד ההורים את משנהו זה תמיד טראומטי ומחליש, אבל אנו רואים השפעות מסורתיות מיותרות על הפרעה בתחושה הזהות שמהן כדאי לשחרר את המטופל ולהשתחרר .

אם נסתכל באופן הכי פשוט ותכליתי, מה שאנו מכנים נשיות ,או משייכים לגבריות הם אוסף של תכונות ,איכויות נפשיות ותפקודיות . הן למעשה פונקציות פסיכולוגיות ויכולות נפשיות המופיעים בדימויים שונים ,סמלים מגוונים ותיאורים שאפיינו בתקופות מסוימות ועד לא מזמן או את המין הנשי או את המין הגברי .

ברור שהייתה נפרדות גדולה והיה פה מעגל המחזק את עצמו  ,הדימויים הלקוחים מעולם של נשים או עולם של גברים הם שהושלכו על נשים וגברים כתכונות המאפיינות את המין הזה או האחר. ולכן אותן תכונות גם המשיכו להיות מזוהות עם מין זה או אחר . במקביל ובהמשך ההתפתחות האנושית, בני המין הזה או האחר הזדהה עם תכונות מסוימות וחיזק אותן לאורך דורות והאדם הדחיק לאו דווקא מרצון ,מבחירה או התאמה לטבעו תכונות אחרות.

גברים התמודדו במשך דורות עם תפקידים שאילצו אותם להתנתק רגשית מחמלה ,מפחד מרגישויות שונות , התאמנו בלהיות קשוחים , עסקו בבניית האגו הגברי כשלעצמו ומעבר  . לא רק אגו כשלעצמו שזאת אפשר היה להבין לגבי כל אדם גבר או אישה, אלא הכוונה כאן הייתה שעבור הגברים היו אימונים לאגו של הגבר בלבד, ללא קשר להתאמה אישית שלו לעניין.

נשים לעומת זאת נאלצו לעיתים בעל כורכן לא לפתח אגו גיבור ומתגבר, ואף להיפך להישאר מחוברות ,מתרגשות עד היסטריות ,חומלות ,חרדות ורגישות. הייתה בזה פונקציונאליות לעולם הפטריארכלי  . ועד היום חלק מן התכונות הללו משויכות לאישה ומצופה מנשים לממשן ללא קשר אם זה מתאים להן או לא .

נביא בחשבון עוד דבר חשוב בעולם הפסיכולוגי ההתפתחותי לגבי הניגודים של מחשבה מול רגש או כוח מול ארוס ועוד ניגודים . הנפש והאישיות בתוכה מתפתחים דרך הזדהות, דרך שיוכו של אוסף התכונות שאנו מכנים נשי או גברי לדמויות אדם ,אב או אם ,המגדלים ומחנכים ,בעלי נפש משלהם . נפש שעמה אנו מזדהים או לא מזדהים , אנו עושים זאת על פי היחסים ,דרך אהבה אליהם ,דרך התקשרות ושימוש בהם כמודל.

וכדאי שנביא בחשבון ,כי תכונות שאנו מכנים נשיות נקבעות וקשורות אצלנו בחוויה שחווינו מאימא או אבא כלפינו ,זוהי למידת יחס ,חווית רגש ,הכלה ,אהבה או לחילופין חווינו חוסר במשתנים הללו. ולעומת זאת ומה שמכונה גבריות , חווינו הרבה יותר על פי מודל שראינו באחרים דרך למידה ,דרך חיקוי ובהזדהות, דרך עשייה משותפת בבית או מחוצה לו ביחד ואימוץ תכונות אלו לעצמינו.. כלומר תפקודים רגשיים הרבה יותר קשורים ביחס ותפקודי אנימוס ואגו הרבה יותר קשורים בדמות אותה רואים ,יחד אתה עושים ממנה לומדים ועמה מזדהים.

ובתוך כל זאת :

ושוב נזכיר, לא משנה הסיבות או הגורמים הביולוגים ,החברתיים או התפתחותיים אבל בגלל האפיון הממושך וההתפתחות של תכונות מסוימות בתוך מין זה או אחר, הפכו למשויכת ג'נדר ולצערנו ״צורמים״ כאשר לא מתואמים ל"גנדר הנכון״ ואפילו קיבלו את שמותיהם על פי מין זה או אחר :רכות ,רגשיות הכלה התייחסות זה נשי, זוהי נשיות וזה קשור לנפש ולרגש כי זה היה משויך לנשים ונשים הבליטו תכונות אלו. ואילו עמדת סמכות תקיפות נפרדות קשיחות חוזק פיסי אגו לוחמנות ועוד זה גבר גבר. אנחנו היונגיאניים אוהבים אפילו להשתמש במושגים כמו עיקרון גברי ועיקרון נשי.. זה כביכול מאפיין נשים ואלו תכונותיהם של הגברים .ואף יותר מכך, זה שייך לנשים וזה שייך לגברים. זה הולך עם להיות גבר וזה עם להיות אישה.

והמטופלים שמגיעים אלינו ולגישה יונגיאנית מחפשים לעיתים קרובות שחרור ולגיטימציה לחיים שהם משוחררים מהנורמטיבי ושחרור מתפיסה מגדרית קונבנציונלית .

אנסה במאמר זה לחשוב על אפשרות שחרור אוסף התכונות ,התפקודים והאיכויות הנפשיות מתלות ומשיוך מגדרי כה ממושך ,גם התכונות המשויכות לנשיות גם אילו המשויכות לגבריות ,גם לאימהות וגם לאבהות, וננסה להעלות את השאלה האם התכנות הנפשיות התפקודים והעמדות יכולים להיות משוחררים מחשיבה מגדרית .

ננסה לעבור לחשיבה מורכבת, לכזאת המאחדת ניגודים. במיוחד לנו העוסקים בנפש ובאספקטים נפשיים חשובה החשיבה על פי העצמי והציר אני עצמי. כך שלמרות ההתניות ההיסטוריה הארוכה וההזדהויות מתוך הדמויות המשמעותיות שלנו ומתוך החברה שבה אנו גדלים עלינו למצוא ראייה מאחדת .

השחרור הזה והחילוץ מן המגדר, חשוב לדעתי גם חברתית, גם הזדהותית אפילו בנושא כאוב מתוך העולם הגברי של מלחמות ושדות הקרב שמנוהלות בדרך כלל על ידי גברים ,וכביכול קשורות לתכונות משויכות גבריות ואפילו אם הן כביכול תורמות להתפתחות גברית . טקטיקות ,לוחמנות, נועזות התקפה כלי זין וכו וכו גבורה וכוח ועמידה.

בספרו של אנטוני סטיבנס The roots of warמשנת 89 [3]הוא מתאר את טכסי החניכה הקשים של נערים כדי להיות לוחמים. בתרבויות שונות הוא אומר, מתקיימים טכסים רק לבנים ,ניתוק מהאם ,הטלת משימות קשות ,פגיעה בגוף הפחדות ועוד.. הכול רק על מנת לעצב ולהקשיח ולהיות לוחם טוב. מי שניכשל יורד למעמד האישה ולא יהיה דמות שוויונית גברית בתרבות שלו. מגמתיות גברית בעייתית שיצרה עיוותים רבים.  לפחות עלינו המטפלים מוטלת החובה שלא ליפול בתוכה.

הבעיה הנראית בתקופתנו הינה שאם נמשיך להגדיר איכויות ופונקציות נפשיות כנשיות או גבריות, יש כאן סכנה של נפילה לקומפלקסים תרבותיים. אנו גם מוציאים עצמינו מהתודעה החברתית תרבותית, שבה אנו חיים ועובדים ואנו עלולים לראות בנפש משהו המנותק מן המציאות ולתאר את התפתחות התודעה והתודעה עצמה כמשהו שלא השתנה במאתיים השנים האחרונות . ארכאי ורומנטי!  ואז יתפתחו ימשיכו להתפתח רגשות נחיתות והאשמה של מה זה להיות גבר או אישה . בגלל המושגים של גבריות ונשיות ,או להפך ,השתלטות המושגים הללו יהיו כיוצרים עוות בבני אדם או בתפיסה הערכית מוסרית שלהם.

״אני משתדלת לתת לצדדים הנשיים אצלי הבלטה בפרסונה או בעיצוב העצמי שלי כי מה אני אהיה אישה חסרת אלמנטים נשיים בסיסיים? ״ אני שומע או ״אני מוכרח לבנות את הגבריות שלי בפרונט כי בלי זה אני מופיע כלא גבר!״ …"אולי אני צריך קואוצ'ר, ראיתי יוטיוב העוסק ומדריך בפתוח הפרסונה הגברית." אומר לי בחור.

לשחרור המושגים מתלות במגדר, ישנה גם חשיבות כדי לשחרר אנשים מבניית פרסונה סטריאוטיפית של להיות הגבר או האישה המושלמים בניסיון להסתיר את החולשות שלהם או לחילופין את האיכויות האמתיות שלהם . גם הכרה בתודעה המורחבת והגמישה יותר וגם שחרור אנשים מתסביכים ,נחיתות ואשמות בגלל שאינם בעלי תכונות שכביכול מאפיינות את בני מינם.

המטפל היונגיאני החש את תקופתו ,מבין בקומפלקסים תרבותיים ועם זאת נותן מקום לאינדיבידואציה ולעצמי ,חייב לשאול את עצמו באיזו מידה הוא שבוי בתפיסות על איכויות נפשיות כמאפיינות גברים ונשים . עליו להעמיד בשאלה האם לקרוא לאיכויות של אירוס ,קשר ויחסים וטיפול נפשי כנשי כמאפיין נשים, האם זוהי לא הטיה שהמטפל בן זמננו חייב להשתחרר.

כמובן שהשינוי יבוא מהתפתחות התודעה העצמית של המטפל, הגבר או האישה השמרניים ושחרור בעצמם מתסביכים או מצרכים שיש להם על מנת לשמר את ההבדלים הנפשיים או בכדי להתרפק על העבר הרומנטי של שלהי המאה ה19 והמאה ה20 .

ברור שאנו המטפלים מבינים ובטוח שגם מרפאים עם האיכות הרגשיות, התייחסות האמפטיות וכו ובשילוב גם עם האיכויות הלוגיות האינטלקטואליות כל זאת עושים ומבינים יחד עם ההכרה בארבעת הפונקציות הפסיכולוגיות ועם היכולת לגשת ללא מודע ! אך האם חייבים לקרוא לפן זה או אחר  הצד הנשי? האישה שבי במידה ואני גבר? נצא מתפיסה כזו ואולי יבואו דימויים חדשים לאותן פונקציות …

נחזור לרגע לאנשי התיאוריה, אל המאורות הגדולים שלנו יונג נוימן והעכשווי יותר הילמן. שהם ההשראה עבורנו, המוזות שלנו או המוזים שלנו ,וניראה כיצד מתוך התורות שלהם אפשר למצוא מוצא שיכול להיות רלבנטי לשינוי ולעוד יותר שחרור.

יונג לעומת פרויד ,קידם מאד את הנושא הנפשי רגשי בעניין הטיפול , הוא הרים את קרנה של הפונקציה הרגשית כפונקציה רציונאלית ,כסוג של אינטליגנציה וכן העלה את האינטרוברטיות ואת הסובייקטיביות לבעלות ערך . ,הוא שגילה כי התכונות ההפוכות לג'נדר נמצאות כמודחקות או ללא מודעות באותו ג'נדר וחשוב יהיה כחלק מההתפתחות הנפשית, להתחבר ולפתח אותן כמו שיש לקחת את ההשלכות שלנו על האחר ההפוך לנו ולפתח אותן בעצמנו .

גילוי זה היה בהחלט קידמה .

כשמביטים בגילוייו של יונג על ארכיטיפ האנימה, הנפש הנשית המודחקת בגבר והאנימוס הנפש הגברית המודחקת באישה, ניתן לראות את ההתפתחות מדהימה שלו ביחס לנשי והגברי כשני ארכיטיפיים מרכזיים בנפש האנושית (שהייתי כמובן היום משנה את שמם) , ומצד שני ההטיות הסקסיסטיות  שלו, הנובעות גם מהתקופה השמרנית והפטריארכלית שבה פעל, האנימה של הגבר לעומת האנימוס של האישה . רואים גם את המגמתיות שלו להוכיח תזה על טבעו של הלא מודע הגברי והנשי השונים בנפש האישה או הגבר ואת הצורך שלו להתמקד בהשלכה ולהפריד את מנגנון ההשלכה השונה לדעתו אצל הגבר והאישה ,וגם את התגלית שלו על טבעם של הארכיטיפים של אנימה ואנימוס ההופכים לקומפלקסים ואת אלו האוטונומיים התופסים את האני ומשתלטים על התודעה . יחד עם זאת נזכור גם שיונג גילה את מקום הניגודים בנפש ונתן להם מקום מרכזי בגילוי העצמי המאחד ניגודים  . [4]

האנימה היא לא המצאה של המודע אלא תוצר ספונטאני של הלא מודע . על פי יונג קיים הארכיטיפ של האנימה ומופיעים התכנים שלו . מצד שני בסוף התיאור הדרמטי שלו על האנימה , אחרי שיונג מדבר על הארכיטיפ המקביל אצל האישה האנימוס ,שהוא הגורם ההשלכתי אצלה והוא זה שצובע את הלא מודע, לזכותו הוא מוסיף ואומר:

אני מודע לגמרי שעבודתי בנושאים הללו היא חלוצית ולכך שההגדרות יכולות להיות זמניות.

אבל בהמשך שוב חוזר, יחד עם הגאונות שלו כמובן, גם להטיות האישיות תרבותיות שלו : "הלוגוס הפטריארכלי אצל האישה כמוהו כאירוס המטריארכלי אצל הגבר ושניהם הם הקומפנסציה של הלא מודע למודע "..

כי המודע של האישה צבוע יותר בקשרים ובארוס והמודע של הגבר קשור יותר בהבחנות וסדר של הלוגוס. אצל הגבר האירוס במובן של קשרים והתייחסות לאחר הוא פחות מפותח.   אצל נשים הארוס הוא הביטוי של הטבע האמתי שלהן והלוגוס הוא הרבה פעמים תאונה שיש להתחרט עליה.[5]

אחרי יונג  נוימן הבין שלא מספיק לרומם את הרגשיות ,נשיות בנפש אלא שיש לרומם את קרנה של הנשיות (רגשיות התייחסות הכלה) בהקשר החברתי, הוא גם הצביע על הפחד ממנה[6] ועל האפשרות הרבה של התפתחותה ,הוא עמל רבות להרים את חשיבותה בהקשר החברתי שישפיע בסופו של דבר על עליית קרנו של מה שנחשב הנשי, מעבר לשחרור הנשים עצמן ושימת דגש על התפתחות של האישה ( אמנם כדרכו  של יונגיאני "טוב" צריך לעשות דרך מה שמכונה האנימוס) .

יחד עם זאת נוימן הצביע על כך וזה חשוב ,כי האגו ולא משנה עבור איזה אדם ומאיזה מין ,חייב שיהיו בו תכונות ואיכויות תחת הכותרת גברי… (נפרדות ,גבולות, עצמאות ,כושר שליטה ,מרכזיות ,נוכחות ,אסרטיביות יכולת הוצאה לפועל ועוד) והוא שפיתח זה את רעיון ארכיטיפ האם הגדולה כבסיס אשר בו נמצא הכל וממנו מתפתחים כולנו גברים כנשים .  האם הגדולה היא גברית נשית אימהית ואבהית ,היא השכבה הבסיסית בנפש ובחיים היא גם וגם , היא למעשה האוסף של כל התכונות והאיכויות המשמשות מקור בסיסי! וזה מין הסתם קיים על כן בכולנו גם בגברים וגם בנשים..

אבל עם כל זאת זאת נוימן הגדיר תקופה זו ראשונית זו ונתן לה את השם מטריארכלית ,לא רק כבסיסית ,ראשונית, מחוברת אורובורית ועוד ועוד אלא אימהית .

נוימן דאז  לא יכול היה אז לוותר על שימוש במונח מטריארכליות. היום כדאי היה לשחרר את המושג ולקרוא לו תקופה ראשונית ,תינוקית, בסיסית ,טרום תודעה ולנתק אותה מהשם מטריארכלית. זאת  כי הקונוטציה וההשפעה מכוונות למגדר או לפחות לאימהות מול אבהות!

הילמן הפסיכולוג הארכיטיפאלי דור אחד אחרי נוימן , הדור השלישי המאתגר את מושג האנימה הבסיסי של יונג טוען : כי המשימה העכשווית הינה למצוא מהו התיאור המתאים ביותר בימינו לאנימה ומה יכולה להיות המיתולוגיה שתעשה ממנה היום!

הילמן מוציא ומשחרר את האנימה מזרועות המין הנגדי, הוא משחרר אותה או מצמידות ובלעדיות לארוס ,מחלץ אותה מצמידות לתכונת הנשיות ומפריד אותה מלהיות שייכת רק לממלכת הרגשות ומזוהה בעיקר עם הפן הנשי. הילמן מוסר את האנימה לזרועות הנפש כולה כחלק מהעצמי – כמעין הסול-Sol  גם של גברים וגם של נשים. הוא מציע אפשרות לזהות אותה תמיד בהקשר של הזווג בין הניגודים, הציזיגי גם אצל הגבר וגם אצל האישה. [7]משהו המזכיר יותר ביטוי של העצמי המאחד ניגודים . רעיון שנוכל לקחת ממנו ולפתח ראייה כזו כמרכיבה את העבודה הטיפולית שאנו עושים או שואפים לעשות. .

על פי התזה הזו כדאי לראות את האנימה תמיד בהקשר של הניגודים ותמיד כפועלת בתוך ניגודים . ובעיקר נראה כי האנימה של המטפל או המטפלת תמיד תגיע בתוך הקשר של ניגודים, בתוך עבודתנו עם העצמי בסיוע האני …או על פי נוימן עם הציר אני עצמי.

ההובלה הנפשית תמיד תהיה  קשורה בעבודה עם הניגודים : הדימויים של הרמס ,אתנה, המטפל הפצוע אורפיאוס- ארכיטיפים הקשורים בטיפול הם כולם ארכיטיפים בעלי ניגודים הקשורים להובלה ,אל הריפוי אל היצירה אל השלימות.

נוימן גם כותב במאמרו הנפש כמקום היצירה כי היצירה טמונה בעצם העצמי ובציר אני עצמי  .[8]

היום ככלל, בגידול חינוך ובטיפול בנפש בפרט ,חשובה לנו יותר נקודת המבט הפתוחה ,המאפשרת וההולכת עם העצמי בנפש שלעיתים מופיע גם כילד הפנימי .

אך גם ההורה המתקדם ,מתפקד היום מתוך האני ומתוך העצמי ובעיקר גם כמחנך, אך גם כמגיב לעצמי של הילד .

אבות כמו אימהות ,כהורים טרנספורמטיביים ולא רק אלמנטריים ,מחויבים שתהיינה להם יכולות טיפול ,יכולת גידול, יכולת נתינת מודל ויכולת חינוך. זה גם האני של ההורה אך בהקשר של העצמי .

כמובן זאת על פי איך שההורים עצמם בנויים ואיך הם מתפתחים בעצמם בתוך ההורות ואם ישכילו לתת לעצמי שלהם מקום ביחסים עם הילד. וזאת כדאי כי כך יתפתחו גם בעצמם.

האם שימת גבולות ,מחשבה לוגוס ,שמירה מסגרת, הצבת מטרות והכוונה אל תפקוד בעולם אינן תכונות שנשים, אימהות ומגדלות אינן צריכות? אולי כל אדם באשר אדם צריך גם וגם…שיהיה לו מתכונות אלו ואלו במיוחד שיפתח את מה שמתאים לו וכיצד בנוי!

וגם גישתנו כמטפלים אל למטופל היא כמובן כזאת ובלי שנרצה או לא ,גם עם המודלים החברתיים והתרבותיים הפתוחים יותר, שהם בעלי השפעה חזקה גם סביב המדיה התקשורת ועוד. כל אלו  מקבלים מקום על של משפיעים על התודעה והמבנה שלה, שבהכרח תעצב את  אופיו של הלא מודע, הקומפנסציה שלו וההשפעה על חייו של האדם.

עלינו גם להבין גם ולקבל שהפערים בתודעה של הגבר והאישה הולכים ומצטמצמים ועל כן גם הקומפנסציה מתוך הלא מודע שלהם בהתאם למודע ,עשוי לגרום ולתת להשלכה צורה יותר גמישה ופחות חדה בהבדלים בין המינים.

ננסה לראות כיצד השינוי הכללי חברתי והתפתחות הפסיכולוגיה העכשווית משפיעים עלינו כמטפלים בתוך הטיפול. אז ראשית העלנו  את המחשבה שכדאי שנבדוק ונגדיר מחדש את המושגים הנחשבים לנשי וגברי ואת השימוש בהם ,נחלץ אותם מחיבור לגנדר כדי שלא נישאר אנאכרוניסטים.. ובעיקר שלא נופיע כיונגיאניים האוחזים בתפיסה שמרנית רומנטית . שהיא כמובן מאד מושכת …

ננסה להבין ולעדכן מחדש את התפיסה על פיה הפתולוגיות הגדולות בנפש קשורות ומתבטאות במה שאנו מכנים ואני מדגיש את השפה השגורה על ידי מטפלים: קשיים מתוך חסכים אימהיים ובעיות בפן הנשי לעבר קשיים בפן הרגשי ועל כן בחיבור אל העצמי או בקשר אני-עצמי למשל כאשר מדובר ביחסים, אהבה הכלה ,עולם רגשי חווייתי, יחס לעצמי ויחס ולאחר. וגם כאשר אנחנו המטפלים נטפל בבעיות של המטופל נראה זאת כטיפול הנעשה בהשפעת העצמי שלנו כמטפלים ולאו דווקא שאנחנו מטפלים מתוך הפן האימהי או האנימה שלנו . המטופל איננו הבן או הבת שלנו לא המאהב או המאהבת ולכן ההבנה ,האהבה ,היחס הרגשי ,האמפטיה והחמלה יבואו מתוך העצמי שלנו מתוך העבודה המשותפת של הניגודים כמו הארוס והלוגוס שלנו כמטפלים .זה תמיד ניגודים בתוכנו…

כמו גם כאשר נטפל בהשפעת וחסר או פגיעה מדמות האב ויחסיו כחלק מהשפעתו על הילד, לא נקרא לזה חסר האבהי או הגברי אלא נראה בכך את החסר הקשור לזהות האני ,את הפגיעה המביאה לקושי באני או בציר אני עצמי,  שבסופו של דבר גם הוא יתבטא בציר אני עצמי או בהכלת הניגודים שמרכיבים את העצמי . ונטפל במטופל כזה מתוך הניגודיות שבעצמינו ולא רק עם הגבריות או האבהות שלנו.

העצמי שלנו פועל ,מרגיש ,מבין ,מוביל ומתייחס לעצמי של המטופל ולפגיעה שלו .ולא משנה אם הבעיה מוגדרת באנימה או באנימוס, בדמות האב או דמות האם.

מגיע אלי מטופל שעומד להיפרד מאשתו אחרי כ20 שנה .

הוא מגיע עם הרבה אשמה ,כעס ואכזבה מעצמו ומאשתו: ״ אני גידלתי מפלצת בבית, כי הייתי נשי מדי ,רגשי מדי, בייתי מדי והיא לאט לאט גדלה להיות מפלצת שולטת ,כוחנית לא דיאלוגית,

לא נוצרה אף פעם שיחה של בירור ולא התפתחה בה אף פעם חמלה או אמפטיה.

אני יודע שהייתי חלש ופחדן ולא מספיק גברי."..

בטיפול באותו מטופל בן 40 פלוס ניסיתי להוריד אותו מעניין הגבריות התרבותית או הקומפלקס התרבותי הישראלי על אודות גבריות ובטח מה שהוא קורא מפלצת נוצרה בנפשו מתוך התסכולים והפגיעות שלו : ניסיתי דווקא באיפוק לא להגיב מהמקום הגברי שלי מהציפייה שהאישה תתנהג ברכות ובחום .אלא ניסיתי ראשית לתת מקום וערך חשוב לאיכויות הרגשיות שלו, לציפייה שלו לעיסוק ביחסים, לכוחו של הארוס שלו ובעיקר הביתיות והיחס החם לילדים . , ניסיתי לתת לכל זה מקום חשוב דווקא מתוך היותו גבר . כמובן שהייתי חייב לעזור לו לחזק איכויות חסרות של עמידה מול ,של שימוש נכון יותר בכוח שלו גם ביחסים. להיות שותף לעיסוק גם בעולם האקסטרוברטי, הממסדי ולהימנע להיתפס בקומפלקס התרבותי ולקרוא לכך גברי או נשי עם קונוטציה של חולשה.

היה קשה לי כמטפל לא לדבר על גבריות או נשיות אלא על איכויות נפשיות מעשיות ועל היכולת לעימות ,לתפוס עמדת כוח ולראות במה שיש לו כוח נפשי כשלעצמו.

תוך העבודה על הקשיים של העמידה מול ,הפחד מכעס מעימות גייסתי אמפטיה לילד הקטן והמפוחד שבו ודווקא דרך ההבנה והאמפטיה לילד הוא עצמו מצא את הגבריות המתאימה בתוכו.

הוא קיבל בטחון ממה שיש בו ,ממה שהוא הוסיף ומוסיף למשפחה ובתוך הטיפול, הלא מודע שלו שלף את היכולות הללו המוסתרות. שאלתי עצמי  האם זה רק צל או האם לא ניתן לומר שהאנימוס היה בתרדמת ,הוא השליך עלי ,הוא נפתח בצדדים הללו מתוך הטרנספרנס .

נכון שמיתוך היסטוריית חייו של אותו מטופל ,הזדהות עם אב מבוגר ביותר חם ורגשי אם דומיננטית  ושולטת אחות תוקפנית ושואפת כוח : החלקים הללו הרכיבו פחות את התודעה שלו ובעולם החיצון הוא הסתדר גם כך ….

ניסיתי להימנע מדעות קדומות ועברתי תהליך גם אני כמטפל ,לראות את מה שאנו קוראים נשיות כאיכויות של אירוס ,התייחסות ,גידול ילדים וטיפוח הבית ומשהו מרכזי ובעל עצמה במבנה הנשי שלו.. ללא אשמה וחרטה .

 

לסיכום ,ניתן לומר שמה שאנו מכנים נשיות בנפש האדם הוא אוסף תכונות ואיכויות הקיימות בכל נפש ללא קשר למגדר ואותה נשיות תורמת את חלקה הנפשי החשוב במכלול הניגודים של העצמי. אנו מכנים בצדק או לא ואולי באופן מסורתי את הרגשי והנפשי נשיות ואימהות …זאת לצד פונקציות של האני עצמו שהן נחשבות ביסודן לגבריות.

אך למעשה האני שלנו גם הוא עצמו מורכב מתערובת של ניגודיות הבאה לידי ביטוי דרך שייכות ,זהות ודרך הפונקציות הפסיכולוגיות השונות ובעיקר הפונקציה הדומיננטית אותה אימץ האני .

כמטפלים רוב הכלים והאיכויות שאנו משתמשים בעבודה הטיפולית שלנו הם נגזרים מתוך השלימות של העצמי או ציר אני -עצמי שלנו. בעבודה הטיפולית ובקשר עם המטופל יש בהם תמיד ניגודיות בו זמני של אירוס ולוגוס, גברי ונשי ,חשיבתי ורגשי ,תחושתי ואינטואיטיבי, אירוס וכוח וכו'.

"מתוך ההרצאה בכנס על נשיות יוני 2020 "

 

[1] כה אמר זרטוסטרא

[2] הנפש  הינה פוליתאיסטית- Hillman Blue Fire selected writings by hillman ed.Thomas Moore New York Harper 1989

[3] אנטוני סטיבנס         1989Antony Stevens the roots of war, Paragone House ch.2

[4]  Jung C.G. :Anima and animus in The Syizygy :Anima and Animus' CW9, 20-40', Anima and Animus,CW 13, 57-63

[5] ibid

[6] Fear of the feminine in fear of the feminine Neumann 1994princeton university Press p 64

[7] Anima an anatomy of a Personified Notion Spring pub. Ch.5 -9   1985

[8] נוימן :אדם ומשמעות שלש מסות ,מסה שניה: הנפש כמקום היצירה 121-170 רסלינג 2013

0 0 vote
Article Rating
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x