סקירת כנס – 2-6 בספטמבר 2015, סירקוזה, סיציליה
הכנס המרתק הזה התרחש במקום מופלא- על חוף הים של סירקוזה היפהפיה, ובמקומות שונים בתוך העיר ובסביבותיה, מקומות שבהם ההיסטוריה קמה לתחיה והמיתולוגיה מתקיימת כמציאות. הכנס, המתקיים זו הפעם השלישית, אורגן ע" קבוצה מתוך A.S.R.Aברוח המקום המרכזי של האמנות בתהליך האינדיוידואציה. מארגני הכנס, קבוצה נפלאה של אנליטיקאים ואנשי אמנות איטלקים ואחרים, בחרו מקומות שבהם הנפש יכולה למצוא ביטוי היום, כפי שמצאה ביטוי בימים עברו, ועבדו קשה מאד כדי לאפשר לנו חוויה שהיתה ממש נומינוזית.
היתה בכנס השתתפות ישראלית גדולה של מרצות וקהל- ג'ניס שפירא ולינור שטיינהרדט הרצו והציגו את עבודתן, וקרני ישי נתנה סדנא.
זה היה כנס שבמהותו נמצאת האמנות כשפה של הנפש, שעסק בצורות השונות שבהן האמנות מאפשרת לנפש ביטוי בתוך תהליך האינדיוידואציה, כנס שקיבל והכיל צורות שונות של ביטוי והצגה של הדברים, ונתן תחושה נהדרת של שייכות וחיבור לקהילה שנמצאת במסע משותף אל הנפש, ושל הנפש, כל אחד בדרכו האישית והמיוחדת.
היה בכנס מגוון גדול של אירועים- הרצאות מליאה, הרצאות לבחירה, סדנאות, קונצרטים, תערוכות, סיורים באתרים ובמוזיאונים, וגם dream-over– לילה באתר ארכיאולוגי (heloros), במקדשו של אסקלפיוס אל הרפואה, אינקובציה של חלומות ואיסופם בבוקר. זו היתה חוויה יוצאת דופן! כמובן שלא אוכל לתאר כאן את כל אירועי הכנס, ולכן בסקירה זו אני רוצה להתמקד בכמה פרזנטציות שהיו מעניינות במיוחד עבורי, כקנדידטית בתהליך הכשרה.
ואתחיל מהסוף, מהרצאתה של דיאן פרמונט (Diane Fremont), אנליטיקאית יונגיאנית מניו יורק וחברת הצוות המארגן, שתיארה את התהליך היצירתי מתוך הגדרתו של יונג את הSpiracle:
"a hole or a passageway in the field of consciousness that allows the 'autonomous dynamism of the collective unconscious' to break through into the realm of the personal unconscious, where it can to some degree be worked and translated into living, material reality…"
פרמונט תיארה והראתה את הSpiracle כמאפשר הצצה מן העולם המוכר אל העולם הלא ידוע שמעבר, כמו בתמונה המצורפת מתוך הכתבים האלכימיים. היא הראתה כיצד תהליך היצירה של האמן- ההשראה שלו, החומרים בהם הוא עובד, צורת העבודה שלו והסטודיו בו מתרחש התהליך, יוצרים את המרחב שבו ההצצה אל העולם שמעבר, והמעבר אל העולם שלנו יכולים להתרחש. יתרה מזאת, יצירת האמנות נושאת בעצם מהותה את עקבות המסע אל המעבר, ומהווה עדות לכך שהתרחש, כך, שיצירת האמנות היא למעשה Spiracle.
רות אמן (Ruth Ammann), אנליטיקאית מנחה מציריך, פתחה את הרצאתה בציטוט של יונג:
"But why do I encourage patients to express themselves by means of brush, pencil or pen at all? My prime purpose is to produce an effect" (CW 16)
ודנה בכח המיוחד של יצירת האמנות בתוך האנליזה, מתוך דבריו של יונג:
"Psychologically speaking, it makes a great difference whether a man has an interesting conversation with his doctor two or three times a week, the results of which are left hanging in mid-air, or whether he has to struggle for hours with refractory brushes and colors, only to produce in the end something which, taken at its face value, is perfectly senseless"
אמן סיפרה על ארכיון במכון בציריך, המכיל יותר מ 6000 עבודות שנעשו בידי מטופלים וקנדידטים במהלך הכשרתם, ארכיון שהוא בלתי ידוע בחוגים היונגיאנים. היא טענה שרוב המכונים היונגיאנים לא משתמשים לא מלמדים להשתמש בציורים כמסר חשוב מהלא-מודע. החסר הזה בעולם היונגיאני מפריע לה, ולכן היא "מבשלת" כמה פרויקטים במטרה להכיר את הארכיון ואת השיטה היונגיאנית של ציורים מתוך הלא-מודע לקהל אנשי המקצוע. היא הזמינה את השומעים לבוא ולחקור את העבודות בארכיון.
Art making is soul making– היה קול חזק מאד שעלה מרוח הכנס כולו, ודוברים שונים הראו איך זה קורה בשטח.
ג'ניס שפירא הדגימה בהרצאתה את הכח המרפא של יצירת אמנות במצבים נפשיים קיצוניים. הכנס התרחש בסיציליה, המקום בו מתרחש סיפורו של הפייסטוס, מהרגע בו אמו הרה השליכה אותו מהאולימפוס והוא נפל לתוך הים, והמקום בו נמצא הסטודיו שלו – מתחת להר אטנה. ג'ניס בחנה את סיפורו של הפייסטוס כתהליך של ריפוי באמצעות יצירה, והראתה איך המוטיבים הארכיטיפליים המרכיבים את המיתוס של הפייסטוס חיים ביצירותיהם של מטופליה בסטודיו במחלקת מתבגרים באיתנים. זו היתה הדגמה מרתקת של התשובה לשאלתו של יונג שהעלתה רות אמן:
"But why do I encourage patients to express themselves by means of brush, pencil or pen at all?"
קבוצה של אנליטיקאים וקנדידטים איטלקים מ CIPA הציגה יישום מעניין מאד של יצירת אמנות בצורה מתמשכת כדרך לעבודה עם הלא מודע בתהליך של אינדיוידואציה.
הרצאתן של Salvina Artale, Simona Carfi, Livia Di Stefano:
"The process of individuation from shapeless to shape: Using art in the training of psychologists and analysts"
והרצאתה של Franchesca Picone:
"The laboratory of art therapy at the CIPA SOUTH: Itineraries, graphics and depth"
תיארו בפרוטרוט תהליך של קבוצה שעבדה במשך ארבע שנים במהלך ההכשרה, בצורת מעבדה התנסותית שמיישמת את הדרך היונגיאנית לחקירת הלא-מודע באמצעים אמנותיים. בכל שנה הם בחרו להתמקד בחומר אחר, ובצורת עבודה אחרת, שליוו את תהליך האינדיוידואציה שלהם. הם מתארים את חיפוש המשמעות בתהליך היצירה, כחוט אריאדנה שליווה את העבודה. היצירה בחומר נבחרה על ידם כבחירה אתית, כדרך לעבד את החוויות והאירועים שהם עוברים. הקבוצה הגדירה את עבודתה כ "soul making": תהליך של יצירה, התעוררות וזיהוי הנשמה, שבו אירועים יכלו להפוך לדימויים, כפעילות של הנפש.
חלק מחברי הקבוצה נתנו סדנאות יצירה במהלך הכנס ושיתפו את הקהל בהבנותיהם ובדרך העבודה שלהם.
יישום נוסף של תהליכי יצירה בתוך הכשרה הוצג ע"י וירג'יניה המפרי (Virginia Humphrey), אנליטיקאית מנחה מסן-פרנסיסקו, שתיארה קורס שהיא לימדה במכון היונגיאני על עבודתו של פורדהם. במהלך השיעורים הקנדידטים הוזמנו לצבוע מנדלות, מתוך ההבנה של פורדהם שהאובייקט הראשון של התינוק- השד, הוא כמו מנדלה, ולכן המנדלה היא סימבול מרכזי בתהליכי התפתחות ובתהליכי מרכוז של הנפש. המפרי שיתפה את הקהל בחוויה שעברו הקנדידטים שלה- חוויה מיידית ויצירתית שהובילה לאינטגרציה עמוקה ומצטברת של החומר הנלמד, בצורה שלדבריה, לא היתה אפשרית ללא המרכיב האמנותי.
ג'ודית פיקרינג (Judith Pickering) אנליטיקאית יונגיאנית אוסטרלית, הדהימה את הקהל בהצגה :
"Blue Orfeo: The myth of Orpheus as a psychological complex"
פיקרינג תיארה מפגש מיתולוגי וארכיטיפלי בין גבר ואשה, באמצעים של דרמה ושירה, עם אזכורים של סרטים ויצירות אמנות, המתייחסים להתרחשויות בתוך הזוג שחי את המיתוס של אורפיאוס ואאורידיקה. בצורה כובשת ויצירתית היא תיארה יחסים, ונתנה להם פרשנות ארכיטיפלית באמצעות האמפליפיקציה שקמה לתחיה בחדר ההרצאות החם והלוהט בעיירהNotto. זו היתה חוויה מיוחדת במינה!
אמנים רבים הציגו בכנס את תהליכי היצירה שלהם, וכאן ברצוני להזכיר את Jennifer Pazienza, ציירת אמריקאית ממוצא סיציליאני שהציגה את התפתחות דרכה היצירתית במהלך השנים, כשהיא אומרת שהאמנות צומחת מתוך הפצע, וכשהאדם נפצע, מערכת החיסון נכנסת לפעולה, מערכת של ריפוי ותיקון. האמנות היא ביטוי של מערכת הריפוי הזו, והיא הראתה בהרצאתה איך פעלה מערכת הריפוי הזו אצלה.
הכנס כולו נתן ביטוי לצורות השונות שבהן אמנות יכולה להתקיים בעבודה נפשית על מרחביה השונים, בצורה של hands on, ויותר מכך- לצורך של הנפש לתת ביטוי לתכניה בחומרים.
עבורי, הכנס הזה העיר דימויים חדשים שלא פגשתי מעולם, ונתן להם מקום לצאת בחומר. שמחתי מאד להיות חלק מקהילה שמכירה בחשיבות היצירה בחומר בתהליך של אינדיוידואציה והתרגשתי לראות את המגוון העצום של האפשרויות שאנשים בעולם פותחים.
קישור לאתר הכנס- לתוכניה
http://www.artandpsycheinsicily.org/index.php/en/