מאמר בעקבות הרצאה ביום עיון ו"אהבת לרועך כמוך "של מכון רוטנברג
"מפחיד לאדם לחשוב שיש לו עצמו צד צילי אשר מלבד חולשות קטנות ונקודות תורפה, כולל גם מנגנונים דמוניים שיכולים לצאת בכל רגע. הפרט היחיד לעיתים רחוקות יודע זאת. עבורו כיחיד זה בלתי יאומן שהוא בנסיבות מסוימות,יכול לצאת מעבר לעצמו . אך תן לברואים הללו הבלתי מזיקים, שנקראים אדם, ליצור המון! ואז תגיח המפלצת וכל פרט יכול להפוך לתא קטן של גופה. ואז,לטוב או לרע הוא כפוי להשתתף בהשתוללות הדמים שלה עד קצוות. כדי לא להרגיש ולו בשמץ את האפשריות הנוראיות הללו מפתח כל אחד עין עוורות לצד הצילי של טבע האדם" .
יונג 1933 europaische revue
על צל על רוע ועל האפשרות לחיות איתם
לעובדה שקיים רוע בעולם כולנו מודעים וכולנו עסוקים בכך. חלק בלהכחיש אותו ,חלק בלחכות לו כל הזמן וחלק בללבות את קיומו שוב ושוב . אבל העובדה שאנו עצמנו יכולים להיות חלק מכך קשה לכל אחד מאיתנו לתפוס.
אנו מכירים את השתלשלות הרוע בבריאת העולם היהודית ששם אין כל רע באלוהות וכביכול בכל מה שאלוהים יוצר (מלבד הנחש) . הוא יוצר את האדם בצלמו ודמותו ואולם ברגע שמגרש אותו מגן העדן ,מרשותו המוחלטת של הגנן האלוהי ,מופיע הרוע! הוא מופיע כחלק מדמותו של קין הרוצח את אחיו מתוך קינאה תהומית ומכאן והלאה חייב להתמודד עם הצל שלו. קין כאדם הראשון מסמל עבורנו את גורלו של האדם בלשאת את הצל שלו . צל שהוא כחטאת רובץ לפתחו והעל האדם ללמוד למשול בו. מוטיב הקנאה ,קנאת האחים הוא זה המוביל על פי היהדות אל הרוע ראשוני.
אנו מכירים את הולדת הרוע בבריאת העולם המיתולוגית- יוונית,שם כבר מתחילה ,כבר ביחסיהם של היצורים הראשונים: אימא אדמה גאייה ואבא שמיים אוראנוס, הבוראים את העולם בזיווגים ,נוצר סכסוך. ריב זה הוא הגורם לגאייה ליצור זיווגים רעים עם טארטרוס (העולם של מטה) ,להוליד את הרע, ליצור שושלת של מפלצות שביניהן נאלץ האדם לחיות ומולן יהיה חייב להילחם על מנת לשמור על הטוב,להגן על התבונה ולהגיע גבוה יותר.
המיתולוגיה היוונית מספרת שגם אחרי יצירת האדם, האלים מפחדים שמא ישכח האדם הנאור שאנושי הוא ויחלה בהיבריס ועל כן שולחים לו בתיבת [1]פנדורה : גם חולשות ,מחלות ומוות ,צרות צרורות אך גם תקווה שתעזור לו לא להתייאש.
גם בעולם הפסיכולוגיה ,שהוא חדש יחסית ,יש הכרה ברורה כי בנפש האדם קיימים הניגודים הללו של הטוב והרע : יצר מוות ויצר חיים ,הטוב והרע ,ההרס והבנייה כבר מלידה בנפשו של התינוק .אם זה פרויד, מלאני קליין ויונג, שרואה זאת גם במימד האישי בדמות הצל וגם במימד הארכיטיפי העל אישי שבנפש, בסמלי הרוע, השטן, הדמונים והמפלצות אליבא דיונג הם חלק מן נפש האדם בכלל ומן ההיסטוריה התרבותית שלו.
האנושיות ,המודעות ,התבונה והיחידניות אך גם השלמות יהיו נר לרגלינו ברעיונות שאביא על הצורך של האדם להתמודד עם הצל והרוע ועל ההישג שיכול להיות מכך.
נתחיל בהבחנה שאינה תמיד ברורה בין הצל האישי, לעומת החלק של הרע הevil שהוא החלק העל אישי, הארכיטיפי . בצל האישי, אנו מתכוונים לחלק הבלתי מודע של האדם שהוא חלק בלתי נפרד ממנו והולך אחריו כמו צילו .נוכל להתייחס לחלק אישי זה רק במצב שכבר יש בו אור יום ,דהיינו כשיש כבר תודעה, כי בלילה אין צל.בחלק העל אישי אנו מתכוונים למצב המוציא את האדם מעצמו ,מהמקום האישי, כאשר הוא נשלט ,נבלע על ידי כוחות דמונים בלתי ניתנים לאינטגרציה וכמובן גם בקושי לעבודה טיפולית.
גם במיתולוגיה יש לנו הבחנה בין המפלצות שהיו פעם אנושיות ,יש להן אז סיפור הקשור בעונש,בסבל, בפצע או כאב ובין כאלה המסמלות את הרע כשלעמו ועימן אין לגיבור מה לעשות ורצוי שימנע .זוהי מלחמת שווא,קרב אבוד שהאדם יכול להיתפס בו ולהסתבך.
נעזוב לצורך הדיון את הרע המוכלל ,העל אנושי והבלתי טיפולי ונראה כי הצל שיש בו מניצוץ האנושיות, הוא הנקודה המשמעותית והחשובה להבנת הנפש . הצל הוא הפרוזדור אל הרע הגדול . הצל הבלתי מודע הוא הנקודה שיכולה להפיל את האדם למקום העל אישי הארכיטיפי, שקיים כאפשרות במעמקי הנפש אך מגיב בעיקר כאשר נסחפת בקולקטיב ,העדרי והחוץ נפשי.
אדם שאינו מודע לצל של עצמו דהיינו לחולשות ,לנקודות התורפה, לצדדים הלא מפותחים של עצמו,לתסביכים הלא פתורים ולתסביכים התרבותיים בהם חי לעיתים בעל כורחו, נמצא בסכנה של היתפסות ברע.
אדם כזה ,הוא גם לא שלם אלא חלקי ,חד צדדי ,חי בצל של עצמו ,או תחת צילו או ב"אוויר הרוחני" הטהור כאשר מנותק ממנו .הכרת והתחברות אל הצל היא חיונית ביותר לשלמות העצמית, לחיים יותר אמיתיים ומשמעותיים ולשמירה יותר חזקה על צלם אנוש. לא מדובר על הדחקת הצל ,אם כי גם זה חיוני כל עוד האני חלש מדי או בתהליך של בנייה ראשונית, אלא על הכרה בקיומו ואחר כך הכרה בצורך להכירו ולקבלו כחלק מאיתנו.זה חשוב במיוחד בחברה כה קולקטיבית, כה סוחפת ולא מעודדת את ההתפתחות האינדיבידואלית כשלנו. חברה שהיא ציבורית ומטיפה למען הכלל .
הצל הוא מה שנושף בעורפנו ,זה שעושה לנו רוב הזמן את הבעיות . הוא יכול להיות קשור לעולם היצרי שלנו ,למין או לתוקפנות שעלינו ל"הסתדר" עימם וללמוד סובלימציה מהי.הוא יכול להיות קשור לתכונות הנחשבות לשליליות כמו קינאה ,חמדנות, גאוותנות, התחסדות או גזענות . הוא יכול להכיל בעיות לא פתורות שלנו כמו אלה הנרקיסיסטיות ,נחיתות ,רגשות קיפוח ,דחייה חברתית מודחקת ועוד ועוד. אך גם תכונות שהיו לא מקובלות בסביבה בה גדל האדם גם אם הן לא שליליות כשלעצמן כמו ,עדינות, תמימות, רגישות ,רכות וכדומה.צל שניתן לכנותו, צל לבן.
"במובן הכי עמוק וציורי של המילה הצל הוא כמו זנב הלטאה הקדום שהאדם ממשיך לסחוב אחריו…" יונג Archetype and the collective unc. In cw 9:
הצל האישי יכול להיות מורכב גם מן הצל של ההורים ,החלקים הלא מודעים המועברים והמושלכים על הסביבה או על הילדים עצמם . ככלל גם החלקים הבלתי מודעים וגם הבלתי מימושים של ההורים יכולים להפוך מהר יותר למנת חלקם של ילדיהם .
לדוגמא :אב שלא חי את הישגיו או לא סופק מקצועית ,יכול להעביר לילדו השגיות מטורפת שנמצאת אצלו בצל. או אם שלא חיה את ילדותה או את מיניותה יכולה באופן לא מודע להעביר לילדיה את הצל המיני באופן שישתלט על חייהם, או אדם שלא מימש את ההתבגרות יכול לטפח צל כזה אצל ילדיו כך שלא יתבגרו ויישארו נערים נצחיים . וכן הלאה.
אך הצל יכול להיות מורכב גם מן הקומפלקסים התרבותיים שלנו .הצל של הקבוצה אליה אנו משתייכים ומקבלים את הטוב והרע שלה ללא עוררין ומודעות למשל: קבוצה שולית מקופחת שיכולה להיות מלאה באגרסיות ,נקמנות וקנאות או קבוצה מתנשאת וגזענית שמרשה לעצמה להתנהג כך וכך או קבוצה רוחנית אידיאולוגית שבה עליונות ,צדקנות או התחסדות שליטות והאדם כחלק ממנה אינו מודע לצל שנושא עבורה.
כמו שנאמר, את הצל נרצה להכיר גם למען החיסון הפנימי וגם למען החיסון החברתי אך גם למען השלמות הפנימית וההכרה האמיתית של עצמך .לדעת מאילו "חומרים" אתה בנוי.
הצל נוטה להיות מושלך : "הפוסל במומו פוסל", ביטויים כאלה וכמו: " טול קורה מבין עיניך" ועוד ,מראים לנו שגם אבותינו היו מודעים לכך שאנו נוטים לראות באחרים את כל מה שאיננו יכולים או רוצים לראות בעצמנו . אצל ילדים זה מאד בולט ,ההאשמה והראייה את הכל באחר. אך גם מבוגרים נוטים להשליך ובמיוחד בהתנהגות קבוצתית ובתופעת השעיר לעזאזל , ובכלל ברעיון של השעיר לעזאזל המופיע בפרשת השבוע של יום כיפור,ניתן לראות את נושא ההשלכה באופן הכי פרימיטיבי שלו ואת הפונקציה של השעיר כלפי האחרים.
השה –השעיר המושלך מן הצוק נושא עבור כולם את החטאים ואת הרע מהם נפטרים .
ישנם אנשים הפחות משליכים אך הצל משתלט עליהם והם חיים תחת הצל של עצמם או תפוסים בצל של עצמם .
תפוסים בקנאה ,בחמדנות ,בתחרותיות מטורפת, בכוחנות בחרדה קיצונית לצורותיה השונות או תחת הנחיתות ,השוליות ,הקורבנות ,האשמה האיומה או הצורך העצום לרצות. המשותף לכולם שאין להם מודעות לצל ושהתכונות הללו יכולות להיעצם במצבים חברתיים כאשר האינדיבידואליות מתמוססת.
כמובן שהאדם הנירוטי יתמודד עם הצל באופן של קונפליקט ואולי יפתח תסמינים שונים כמו חרדה, דיכאון או קונוורסיות למיניהן למשל . ואילו בעל הפרעה קשה יותר באישיות ובמיוחד הפסיכופת ,יטה להיות נשלט על ידי אלמנטים של הצל כאשר הטריקסטר[2] יהיה מרכיב דומיננטי בהשתלטות הזאת ולא האני הרציונאלי המציאותי ובמיוחד לא המצפון החברתי הוא שינהל אותו.
כיצד מתמודדים עם הצל ,מתקרבים אליו ועושים אינטגרציה שלו. כיצד לומדים לקבל את הצל ולהפוך אותו למוחזק או אפילו למואר יותר ?
ראשית, כדאי לדעת שלא כל אחד יכול להכירו לכל עומקו. זה תלוי מאד גם בכוחות הנפש שיש לאדם. ניתן לומר שמפגשים עם הצל יכולים לקרות באלפי צורות ,מצבים,מפגשים אקראיים או לא ,מטופלים שמעמידים את המטפל מול הצל שלו ועוד . לעיתים נדחף האדם לדעת את הצל שלו דרך התנהגויות ומפגשים קיצוניים ובלתי מובנים .משיכות מוזרות התאהבויות משונות . השלכות שמובילות להיתקלות או להימשכות שיש להן תוצאות. אפשרות מבטיחה יותר היא לעשות זאת ליד אדם אחר ,בעזרה שלו ולעיתים לא יצלח האדם לעשות אינטגרציה של מה שקורה הוא ייפול באפל ,בבור השחור , בצל שלא ידע לצאת ממנו.תהיה זו ירידה ללא עלייה.
יונג: "הצל הוא מעבר צר, דלת צרה שהצמצום שלה כואב ואין אנו שהולכים לעומק הבאר , יכולים לחסוך מעצמינו את הסבל הזה "
העיקרון הבסיסי בהתחברות הנפשית הוא ,שאיננו יכולים להתחבר לדבר ,לעבד אותו ולעיתים אפילו לרפא אותו אם לא נוכל קודם כל לקבל אותו. תהליך קבלה זו קשה לעיתים ,מדכא דחופות והופך ומוריד את עולמנו ואת הדימוי העצמי שלנו.
הקבלה ויצירת הקשר עם החלק השנוא ,המפחיד הדוחה המסמל עבורנו את הרוע היא חיונית ביותר .
כמו הפיה ה-13 הלא מוזמנת למסיבה שאנו דוחים אותה והיא מביאה את הצרות בגלל חוסר הקבלה ההדחקה שאולי גם היא לעיתים נחוצה . היונגיאניות רואים במערכת היחסים עם הצל משהו חיוני ביותר לעבודה על ההתפתחות האישית . בעבודה הפנימית לא ננסה להתעלות מעליו ,לא "נגהץ" אותו אלא נסכים להכיר בקיומו,אצלנו בנפשנו ,בבתינו ובילדינו . אנו נאלץ לתת גם לילדים אפשרות להכיר את הצד הרע שלא יהפוך לצל . ההתייחסות הבריאה לקנאה, לתחרות לנקמנות על אף שלא תמיד נקבל את ההתנהגות, יכולה לעזור בגדילה כך שהרגשות והתכונות לא יהפכו לצל או לפחות מה שאין צורך שיהפוך לכזה.
הלמידה על הצל יכולה להיות גם דרך הקשבה ועיבוד של מדוע אנשים לא אוהבים אותנו . וכמה שקשה הדבר עלינו לפעמים ללמוד על עצמינו גם דרך האויבים שלנו.
מה אנו משליכים על הזר,השונה .מי מרתיח אותנו ,דוחה אותנו,מפחיד אותנו ולעיתים גם מי שמושך אותנו כי לעיתים אנו נמשכים למשהו הזה דווקא כי הגיע הזמן להכיר את הצל הזה. לעיתים אפילו ההיקסמות ממשהו שנראה לנו שלילי, מושך ,יכול לבטא את חוסר החיבור אל הצל אל הרע שבתוכנו והגיע הזמן להכירו. .אנו נשליך ובה בעת נימשך ונידחה. לעתים אנשים דוחפים את עצמם בכוח וללא מודעות כביכול מבחוץ או במקריות להכרת הצל.
חיבור לאנושיות ואינפלציה נפשית.
אין ספק כי חוסר חיבור לצל גם יכול להביא תחושה לא מציאותית לאדם ביחס לעצמו, האינפלציה הנפשית שאופיינית לאנשים ש"קופצת "עליהם הצלחה גדולה ,עושר גדול, כשרון מסוים קסם מסוים או יופי יוצא דופן. חוסר המודעות לצל יכול לתרום לזחיחות ולהיבריס . האדם שוכח את מימדיו וצילו משתלט עליו . הצל המיני ,הכוחני המפצה מתקופות שונות "עבד כי ימלוך" הדחוי שפתאום במרכז ועוד . במקרים אילו ההתנפחות יכולה להביא לרע , לתפוס תאוצה וההתנפחות הייתה לאדם לרועץ . רק בעזרת הכרת הצל במקרה זה יש תקומה לחזור לשלמות שבחוסר השלמות ולאנושיות.
יעקב נלחם בדמות לפני הפיכתו לישראל . הדמות יכולה לסמל את הצל, הרע שהיה ביעקב בתחמנות שלו, בטריקסטר, עימו יכול היה להתנהל בהצלחה עד נקודה מסוימת אך בכדי להיות מנהיג עליו לרדת מן האינפלציה ולהיות בנאדם בשר ודם פצוע בגיד הנשה. ההכרה בצל ומאבק איתו לפני פוגשו את עשיו אחיו מאד משמעותי.
אבל זה לא פשוט ולא תמיד אפשרי וגם קשור בכוחותיו של האדם
ההכרה בצל היא גם מובילה לעיתים להכרה ברוע שיש בך ולעולם לא תוכל להיפטר ממנו , בצורך לשאת את ה"חבר" הזה ,האח הלא רצוי הזה ה"חבילה הזו" , באהבת המודעות . זה אני ,עם זה אשאר וזאת חייב אני לאחוז.
הכרה בצל מביאה להכרה האמיתית והעמוקה יותר באחר ,באדם האחר שלצידינו ובכלל באחר.היא יוצרת את הנפרדות ,מה שלי ומה שלך.
הכרה בצל מביאה להכרה של מה שמעלינו, היא חלק מהכרה של אנחנו לא אלוהים . הכרה שתביא לכך שהצל של הגרנדיוזיות לא ישלוט בנו .
וצריך להוסיף שהתחברות לצל באופן הנכון גם תביא לחיבור לחלק החי והחיובי שבנו,החיות והחיוניות למשל באגרסיביות הבריאה ,באסרטיביות בקנאה ובשנאה הבריאות ..
כי צריך לזכור כי בחלק מתכונות הצל על אף שנראות לנו רעות יש בהן חיים הצל האדמתי של היצרים ,אם המיניים ואם התוקפניים חיוניים להתנהלות ולתחושת החיים שלנו.
יונג אומר:
"אם הצל האנושי ,התכונות המודחקות היו ממש רוע לא הייתה לנו בעיה, אבל הצל הוא למעשה הנחיתות ,הפרימיטיביות בנפש ,הצדדים הלא מסתגלים המוזרים והגמלוניים שלנו לעיתים הם אפילו כוללים איכויות ילדותיות שנותנות את חיים ומקשטות את ההוויה האנושית והקונוונציה אוסרת על קיומם." Psych.and religion 1934 .
אוסיף מילה על החברה הציבורית שלנו ,ההטרוגנית שלנו והאנטי אינדיבידואלית .
הצל ,שהוא הצד האחר שלנו,שהוא הפרוזדור לרוע שרובץ בפתח ,לרוע של ההיסחפות הקולקטיבית, חיוני תרתי משמע להכירו ולתת לו את המקום בתוך עצמנו ,כך נהיה שלימים יותר בחוסר השלמות ,מחוסנים ומסוגלים להחזיק טוב יותר אחראיים יותר אנושיים יותר ופחות משליכים על סביבותינו דבר שחשוב גם כיצורים חברתיים .
[1] פאן דורוס -כל המתנות ביוונית
[2] ארכיטיפ הטריקסטר או התחבולן בצורתו השלילית גורם לו לאדם להשיג את כל מה שרוצה בדרך מפותלת ,מניפולטיבית וחסרת מוסר.