2019-1933
נולדה בירושלים ב-13.2.1933, בת יחידה לנחמה וישראל קליינמן.
פסיכולוגית קלינית ובוגרת פסיכותרפיה בבית הספר ללימודי המשך ברפואה באוניברסיטת תל אביב.
בנוסף, בוגרת לימודי הוראת הנגינה בפסנתר באקדמיה למוסיקה בירושלים.
היתה מהאנליטיקאיות הותיקות של האגודה היונגיאנית הראשונה. מורה, מטפלת ומדריכה של דורות של קנדידטים.
נפטרה ב-20.8.2019.
דרור אידר, שגרירות ישראל, רומא, איטליה
שרה יקרה,
מעומק הבור שהושלכתי אליו אי אז לפני דור – ושמא לפני דורות, חיינו מהירים ממחשבותינו – משית אותי, כמו את יתר מטופלייך שאהבו אותך ונשאו את קולך אתם לכל צומת אפשרי בחייהם.
ושוב, שנים לאחר הפעם הראשונה, שוב נדרשתי לך, ואת היית שם בשבילי. האמנת בי. לחמת עבורי. גילית בי כוחות להתמודד מול הדרקון השומר על האוצר בפתח המערה – יצחק המתנתק ממערת המכפלה ששם קבורה אמו, שרה, ומתגבר על כדי להתחבר עם רבקה.
זאת ההתגברות של ה'עצמי' על ה'אני' הקודם שלנו, על המסכות, הכבלים הנפשיים שבהם אסרנו את עצמנו, ההשתחררות מצִלָּם הלא בריא של הורינו. עזרת לנו, לאחר תהליך מאומץ ומלא כאבים, לזכות בעצמנו; זה האוצר הגדול מכל אוצר.
כמו שרה ההיא, גם את השגחת והקפדת באהבת אם על מטופלייך, וכשהיינו מוכנים, שילחת אותנו לנפשנו, עם כלים שבהם יכולנו לשוחח עם נפשנו וממנה עם העולם. וכמה אמונה הייתה בך, רליגיוזיות עמוקה ביחד עם ענווה כלפי פלאי התרבות והרוח והנפש. לא רק פסיכולוגית היית, אלא גם מורה, מורת דרך.
יונג דיבר על המדריך הפנימי שבתוכנו. כזאת היית. לא ישבת ובכית כשראית אותנו משליכים את תינוקותינו הרוחניים מנגד, אלא התערבת ודחפת ונזפת ועודדת ופירשת את חלומותינו. "חלום והחלמה" כינית את ספרך החשוב. מאז, אני עוסק ללא סוף בחלומות, חלומות אישיים וחלומות כלליים, ובתוכם חלום שיבת ציון, שזכיתי להיות לו לפה.
והנה עכשיו, מרומא העתיקה, אני שואל: "ההיית או חלמתי חלום?" אקח אותך אתי בהמשך חיי להתמודדויותיי עם ילדיי ומשפחתי, לבניית אהבותיי, ולפגישותיי עם שועי עולם, כדי לא להתבלבל מהשררה ולזכור שכולנו – כל אחד בפינתו – שליחי ציבור.
שרה יקרה, תודה רבה מעומק לבי האוהב. יהיה זכרך ברוך ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים עם כל ישראל.
אבי באומן
שרה ממייסדי האגודה האנליטית. האגודה היונגיאנית הראשונה בארץ הלכה מאיתנו.
שרה היתה פסיכולוגית, מורה,מדריכה יונגיאנית. בנישמתה האינטרוורטית היתה שרה אישה הומנית, צנועה, חמה ומעורבת עם האנשים שעבדה עימם.
שרה גידלה דור של יונגיאנים. היא טיפלה, הדריכה ולימדה בדרך מיוחדת, מאד יונגיאנית, עם אמונה עמוקה בדרך הסימבולית ובכניסה עמוקה ויסודית למעמקי הנפש.
שרה הייתה חלוצה במיוחד בתפיסתה את הקשר הטיפולי השיוויוני ובפתיחות של השעה הטיפולית, ללא פרסונה וללא היררכיה .
כשהגעתי לשרה להדרכה בסוף שנות השמונים הייתי בתחילה מופתע ומוקסם מהדרך בה היא רואה את הסטינג הטיפולי: מצד שני חשבתי שהיא ״אדוקה ״מדי ביונגיאניות שלה.
שרה גם הייתה מוזיקלית מאוד וראתה במוזיקה ובאמנות את שפתה הגבוהה ביותר של הנפש .
היא עודדה את המטופלים ליצור, לנגן לשיר ומאוד אהבה בעלי חיים והאמינה בקשר עימם.
חבל היה לי שמזה כמה שנים טובות שרה הגיעה פחות מדי למפגשים של המכון.
בשנת 2008 הוציאה שרה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר על כוחה של שפת הלא מודע והחלומות כאחלמה.
אחד התפקידים העיקריים של הטיפול היונגיאני, חשבה, הוא לסייע למטופל להבין שפת סמלים ולתרגם לשפת יומיום את המסרים המועברים באמצעותה. בהיענות למסרים האמינה שרה יש כדי להתניע תהליכי ריפוי ושינוי ולהוביל לקראת הגשמה עצמית.
האדם הוא בעל יעוד החבוי באופן מולד במעמקי הנפש ומביא פוטנציאל ממשי לחירות.
בשפתו הסימלית, כותבת שרה, מדרבן הלא מודע את האדם לפתח את עצמיותו האוטנטית על כל צדדיה המנוגדים ובכך להתקרב לאינדיוידואציה שהיא ייעודו וחירותו.
רות נצר
שרה היתה המטפלת שלי. אני זוכרת את המבט הטוב החנון שלה. את הקשב העמוק המשתתף בכאב. את הסבלנות. למדתי משרה את הצניעות, ואת האמירה: מה אנחנו כבר יודעים. היא גם סיפרה על מטופלים שלא הצליחה איתם.
אני זוכרת שחלמתי על שרה'לה הילדה הקטנה, ואיך היא הגיבה בזעזוע של התרגשות על החלום שלי שקלט את הילדה (הפגועה?) שהיא היתה.
אני זוכרת שהיא התרגשה כשהבאתי פסוקים מתהילים שמצאתי בהם מקור כוח והקראתי אותם. אלו היו מפגשים של מפגש עמוק שבהם חשתי שהתכנים שהבאתי נגעו במקומות אישיים שלה. הרגשתי אז שהבאתי משהו שהיא תיקח לעצמה.
בתקופת הטיפול הופיעו סימבולים דתיים בחלומות שלי והיא פילסה לי דרך להתחבר אליהם.
פעם כשדברתי על הפחד מהמוות, היא אמרה; הרי את קוראת את עגנון. עגנון מת?
ופעם כשדיברתי על הרגשה של פגמים משפחתיים שעוברים מדור לדור, היא הפנתה אותי לסיפור 'הנבחר' של תומס מאן, כשהמסר הוא, שאפילו על חטא כפול מדור לדור – האל סולח, ואפילו אפשר להתפתח גבוה. על אחת כמה וכמה גם לנו זה אפשרי.
אני זוכרת ושומרת ציורים וקולאג'ים שעשיתי כחלק מהמהלך הטיפולי.
ושכתבתי דברים בעקבות ציור של ילדה שציירתי וכתבתי מפי הילדה, ושרה אמרה – את כותבת מאד יפה. האמירה הזו נתנה לי אומץ להוציא לאור דברים שכתבתי מאוחר יותר.
וכל זה עוד הרבה לפני שהפכתי לאדם כותב.
פעם לפני פגישה עם מטופל חדש חלמתי שאני הולכת לקראתו במנהרה אפלה. נבהלתי ממשמעות החלום, אבל שרה חייכה ואמרה שהיא מאחלת לי שכך אחלום לפני כל מטופל חדש.
בפגישה הטיפולית האחרונה, כשיצאתי שכחתי לשלם, ומיד חזרתי לשלם, והיא שלחה אותי לדרכי – "לא צריך".
כשנבחרתי בראשית דרכי באגודה לוועדת הוראה, שרה היתה היו"ר של הוועדה ונפגשנו בבית שלה. החלטנו שצריך לתת קורס על מיתולוגיה מצרית. מי ילמד? לא ידענו. אז שרה אמרה לי – תלמדי את. אמרתי, אבל אני לא יודעת כלום על מיתולוגיה מצרית. אז היא אמרה – אז תִלמדי. וכך נסתתמו טענותי. למדתי ולימדתי. זה היה הקורס הראשון שלימדתי.
שמי נועם, אני בנם הבכור של הורי. כאשר אני מדבר כאן על אמי חסר לי ניר, אחי הצעיר, אשר (לא כמוני) חי במשך רוב שנותיו עם אמא ולכן כנראה נחשף יותר לפן המקצועי של חייה. ניר ז"ל נפטר כעשרה חודשים אחרי אמא.
לקראת האירוע עיינתי בדברים שחברי העמותה כתבו על אמא בווטסאפ לאחר מותה ב-20 באוגוסט 2019 (בזמנו העבירו אלי נילי מילר ונוגה דים). כתבו שם שהיתה מטפלת נפלאה, מדריכה מצויינת, שהשפיעה רבות על המטופלים והתלמידים שלה ושלחלקם נתנה כיוון בחייהם המקצועיים. הדגישו שם גם את הגישה המיוחדת שלה לחלומות ואת יכולות הניתוח שלה.
עם חלק מהמטופלים שלה שמרה על קשר לאורך הרבה שנים לאחר שהטיפול הסתיים. כאשר ביקרתי אותה מדי יום בזמן שהותה ב"רעות" לצורך שיקום יצא לי לפגוש שם מטופלים לשעבר, אותם לא ראיתי עשרות שנים.
שמחה תמיד להשתמש בידע המקצועי שלה כדי לעזור לאנשים שונים, כמו קרובי משפחה, חברים ו"סתם" אנשים פשוטים כמו, למשל, אשת כוח עזר שפגשה ב"רעות".
לי יש זכרונות רבים הקשורים לחייה המקצועיים של אמא. אני זוכר שכאשר עבדה על התזה שלה לתואר השני הייתי מתלווה אליה לנסיעותיה לפרופ' גיורא בחיפה. נכחתי בטקס באוניברסיטת תל אביב, בו קיבלה את התואר השני (בשנת 1971). שמעתי הרצאות שנתנה (אני זוכר אחת כזאת, על הסרט "קזנובה" של פליני), השתתפתי בהרצאות שונות שהתקיימו בביתנו וגם באירועים חברתיים עם משפחות של עמיתים למקצוע שהם גם חברים (למשל טיולים שמיכה אירגן). יצא לי גם להכיר עמיתים למקצוע ואנשים אחרים שקשורים לעבודתה, חלק מהנוכחים כאן היום וגם אנשים שנפטרו, כמו מרגוט קדינסקי, ד"ר גוסטב (גוסטי) דרייפוס, בני הזוג יחזקאל ורבקה קלוגר, יעל האפט, יוליה נוימן וקטיה קלופפר, זכרם לברכה. בשנים האחרונות היינו יותר זמן ביחד. היא שמחה מאוד לדבר איתי על חלומות שלי. אם לא סיפרתי לה ביוזמתי תמיד שאלה האם "הבאתי" חלום.
אמא אמרה לי לא אחת שהיא אוהבת מאוד את העבודה שלה. בשנים האחרונות לחייה הורע מצבה הגופני, לאחר שני הניתוחים שעברה. היא המשיכה לעבוד, אבל הרבה פחות מאשר קודם. הדבר הפריע לה – אמרה לי שהיא עובדת מעט מדי והיתה רוצה לעבוד יותר.
פרט לעבודתה אהבה מאוד ספרות. קראה בלי סוף והבית שלה מלא ספרים. תמיד כאשר התפתחה שיחה בינה לבין אחרים הגיעו לדבר על ספרים שקראו, יצאו לאחרונה או הומלצו. אהבה גם קולנוע, מוזיקה קלאסית ושאנסונים צרפתים.
תכונות אופי בולטות שלה היו צניעות, נדיבות ודאגה ומסירות לבני המשפחה.
השאירה אחריה בביתה חומר רב – מקצועי (מאמרים, הרצאות), שירים שכתבה ואישי – מחברות רבות של חלומות שרשמה ומחשבות על נושאים רבים. ייקח לי עוד זמן רב למיין את החומר הזה, לקרוא ולסדר אותו ואולי לפרסם את חלקו. אני רואה בכך משימה חשובה
לזכרה.
אני מודה לכם מאוד על מה שהייתם בשביל אמא, על האירוע המרגש לזכרה שערכתם היום ועל כך שהזמנתם אליו אותי ואת בני משפחתי.
ספר:
חלום והחלמה – הלא-מודע ותפקידו בתהליכי ריפוי וצמיחה, הוצאת הקבוץ המאוחד, 2008.
מאמרים:
צרו קשר
מכון ישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית
ע"ש אריך נוימן
עקבו אחרי האירועים במכון, מחשבות ומאמרים של חברי המכון, תכניות הכשרה וחדשות מעולם הפסיכולוגיה היונגיאנית
