המאמר התפרסם בחוברת מארג מס' 10
שאלת הרוע ומקורותיו מעסיקה את בני האדם משחר ההיסטוריה, והמיתוסים שסופרו במהלך הדורות מתארים בצורות שונות את הבנת העולם על מרכיביו השונים, הכוללים גם את הרוע. הגישה היונגיאנית מניחה שהמיתוסים מתארים מצבים ותהליכים ארכיטיפיים ורואה בהם מקור חשוב להבנת נפש האדם והתפתחותה. המאמר עוסק בהבנת הרוע שבנפש האדם מתוך המשגתו במיתוסים של תרבויות שונות. תובא סקירה של איכויות ארכיטיפיות שהמיתוסים מגדירים כרוע, ויוצע דיון על הבנת הרוע כמהות בעולם וכאיכות נפשית. הגדרת הרוע במיתוסים תלויה בהקשר התרבותי,
במערכת הערכים של התרבות שיצרה אותו, ובנפש האדם — בתפיסתו של האגו המודע. המאמר דן ברלטיביזם שבהגדרת הרוע ובהשלכותיו על המעשה הטיפולי. מתוך פריסת המאפיינים שאותם מגדירים המיתוסים כרעים, עוסק המאמר בשאלת הרוע בטיפול. מושג הרוע, שמקורו בתיאוריות המוסר, אינו מקבל מקום בטיפול הנפשי המבוסס על הבנתם וקבלתם של תכנים נפשיים דחויים ועל תפיסה ששמה במרכזה את החסך והפגיעה. תפיסה כזאת מבוססת על הדוקטרינה האוגוסטינית, שרואה ברוע היעדר הטוב ולא מהות לעצמה. המאמר מסתמך על מושג הצל של קרל ג' יונג כמסגרת חשיבה,
ומציע הבנה של מושג הרוע ומופעיו בנפש בהקשר טיפולי.