סמינר החלום | מריזה קדר

ה ק ד מ ה

סמינר זה מיועד להביא את הקווים היסודיים של התיאוריה היונגיאנית על החלומות.

אסכם בקצרה ממצאים על הפיסיולוגיה של השינה והחלימה ועל חשיבותן הפסיכולוגית.
אביא דוגמאות המעידות כיצד בזמן הרחוק נחשב החלום כמסר מן האל.
נלמד את גישתו של יונג להבנת החלום כמדריך ומורה דרך בטיפול, על סוגיו השונים ועל תכונותיו הדיאגנוסטיות והפרוגנוסטיות. נעמוד על ההבדל בין גישתו של יונג לבין זו של פרויד בהבנת החלום.
נעמוד על המבנה של החלום ונלמד את השפה הלא רציונאלית הסימבולית שלו.
נראה איך שפת החלום מבטאה את הלא מודע הקולקטיבי והפרסונאלי שלנו, על התכנים הארכיטיפים, על הקומפלקסים ועל הקונפליקטים שבו.
נעמוד על התכונות המרפאות של החלום: איך הוא מייצג גשר בין צורות ותכנים מן המציאות הפנימית "הסובייקטיבית", ובין זו החיצונית "האובייקטיבית". וכן איך הדימויים הסימבולים העולים בחלום מצביעים על האנרגיות הארכיטיפאליות המהוות את הגרעין של הקומפלקסים שלנו. ולבסוף איך אנרגיות אלו עשויות או עלולות להפוך לגורמים מרפאים או הרסניים. בקשר לכך, נביא דוגמאות של מוטיבים מיתולוגיים המופיעים בחלומות אשר מקבילים למוטיבים דומים במיתוסים של תרבויות שונות.
נדגיש את הפונקציות הקומפנסאטוריות והקומפלמנטריות של החלום, ונראה למה הן מיועדות.
נדגיש את פעילותו של המטופל בהבנת החלום שלו על סוגיו השונים, הבנה המתרחבת והמתעמקת במשך הזמן, כאשר המטפל מלווה העלאת אסוציאציות ורגשות של המטופל סביב החלום, בהקשרים שונים לחייו ולקשר הטיפולי.

פרק ראשון
סיכום הנוירוביולוגיה של החלומות
נסכם את מנגנון החלום כפי שהוא משתקף במערכות תפקודיות של המוח, על פי המחקרים האחרונים. (מארק סולמס ואוליבר טרנבול: המוח ועולם הנפש. 2005הקיבוץ המאוחד
(Solms,M. &Turnbull,O.:The Brain and the Inner World. (N.Y.Other Press 2002)

חקר מצבים פסיכולוגיים מורכבים דורש שיטות מחקר שונות זו מזו כדי למנוע הטיות הכרוכות בשיטה מדעית אחת בלבד.
נסתמך על ממצאים:
1) מעבודה נוירופיזיולוגית עם בעלי חיים.
2) ממחקרי שינה ומחקרי הדמיה תפקודית בבני אדם נורמאליים.
3) מחקירות קליניות וניסיוניות של חולים הסובלים מפגיעות מוח ממוקדות.

כדי לחלום, יש צורך בדרגת הפעלה קריטית של מנגנוני היסוד של תודעת הליבה. זוהי תפקודה הבסיסי ביותר של המודעות. תפקוד זה הוא ביולוגי מטבעו. הוא נובע מגזע המוח והוא מדווח לשאר אזורי המוח את המצב של מערכות הגוף הפנימיות הוויגיטטיביות, כמו פעילות הלב, לחץ הדם, טמפרטורת הגוף, רמת הסוכר בדם וכדומה. אלה מערכות הפועלות ע"י מערכת העצבים האוטונומית. בלי עוררות של מקור תודעה פנימי זה, אין אפשרות לחלום.
גורמים שונים מפעילים עוררות זו, כמו שיירי מחשבות ממצב העירות בשלבי הירדמות או כדומה. הגורם המפעיל המהימן ביותר הוא מצב רע"מ. (שינת רע"מ: ריצוד עפעפיים מהיר REM: RAPID EYE MOVEMENT ).
ב 1950 התגלה קיומו של מצב רע"מ. שיערו אז שמצב זה זהה למצב חלום, כי מצב רע"מ כולל פרק זמן של עוררות פיזיולוגית בזמן שינה שלווה משאר הבחינות, כמו שמצב חלום כולל פעילות מנטאלית מודעת בזמן שינה, ללא מודעות משאר הבחינות.
בדיקת EEG גילתה שהפעילות החשמלית במוח בזמן רע"מ, שווה לזו שבזמן עירות מלאה. עם זאת התברר שבשינת רע"מ קיימת הפעלת מערכות אחרות כמו:הנשימה משתנה, קצב הלב עולה ודם מוזרם לאברי המין. ז"א שבזמן רע"מ קיים ריגוש מכמה בחינות יחד עם צניחה של מתח שרירי השלד. מחזור רע"מ מופיע כל תשעים דקות: 25% משעות השינה. חשבו אז שצניחת מתח שרירי השלד בשינת רע"ם מונע מלבצע בפועל את החלומות, כי הוא מונע פעילות מוטורית.

כאשר מתחילה התעוררות תודעת הליבה בגזע המוח, מנגנונים הורמונאליים מפעילים בהדרגה התעוררותו של המוח הקדמי.
כל הגורמים הללו מפעילים את המודעות, שהיא תנאי מוקדם הכרחי לקיומם של חלומות, אך כשלעצמה אינה חלימה. במילים אחרות: מצב חלום מתרחש במצב מסוים של עוררות של המוח הקדמי.
המוח הקדמי התפתח מאוחר יותר מגזע המוח מבחינה פילוגנטית, הוא כולל את שתי ההמיספירות המוחיות הגדולות הממלאות את חלל הגולגולת.
על פי ממצאים במחקרי הדמיה תפקודית (fMRI : הדמיית תהודה מגנטית. : PET שהמנגנונים של המוח הקדמי הפעילים בזמן חלום, הם אותם מנגנונים המופקדים על טומוגראפיה על פי פליטת פוליטרונים.CT : טומוגראפיה ממוחשבת.) נמצא הרגשות הבסיסיים, כמו מערכת ביקוש(חיפוש), תתמערכת עונגתאווה, מערכת זעם(תסכול), מערכת פחד(חרדה), ומערכת בהלה (מצוקת נטישה).
הרגשות הבסיסיים נובעים מתגובות רגשיות של תודעת הליבה כאשר זו מקבלת גירויים מן העולם החיצוני הנקלטים בקליפת המוח ובמוח הקדמי כולו, כך שגירויים תפישתיים חיצוניים מתקשרים לגירויים פנימיים. קישורים תפישתיים אלה מפעילים באופן אוטומאטי תגובות מוטוריות אינסטינקטיביות מולדות. הפעלתם של המרכיבים השונים של רגש בסיסי מתפרשת על פני נתיבים אנטומיים מוגדרים העוברים מגזע המוח אל המוח הקדמי.
הפעלתה של מערכת "ביקוש", שהיא בעלת מטען מוטיבציוני ומניעה את התעניינותנו בעולם האובייקטים, היא כפי הנראה ראשיתו של תהליך החלום. כפי הנראה, גירוי העוררות מפעיל את החלום רק עם הוא מעורר עניין אפטיטיבי, עם הרגשה סובייקטיבית:"מה זה יכול להיות?", " אני רוצה לדעת על זה עוד".
הפעלתה של מערכת "ביקוש" בעת שינה, נגרמת בדרך כלל , אך לא תמיד, באמצעות מצב רע"מ. השערתנו היא שגם תהליך מחשבתי המתרחש בכל שלב משלבי השינה, יכול להפעיל את מערכת ה"ביקוש". התהליך המחשבתי יכול לנבוע מזיכרון אפיזודי מיום אתמול, או מתוך הרגשה מאיימת. אלה מפעילים את התעניינותה של מערכת ה"ביקוש" וראשיתו של תהליך החלום. נמצא שאין הבדל בין חלומות רע"מ ובין אלה בשינה ללא רע"מ.

סביר להניח שהחלום הנו תחליף לפעולה מוטיבציונית. במקום לעשות דבר בעולם החיצוני, אנו חולמים. זאת כי מערכת האונות המצחיות, שהיא זירת הפעולה של הפעילות הקוגניטיבית בזמן הערות, מעוכבת בזמן השינה. זירת הפעולה של הפעילות הקוגניטיבית עוברת אז לחלקו האחורי של המוח הקדמי עם הפעלתם של האונות הקודקודיות, הרקטיות והעורפיות. דבר זה נחווה כתפישה וחשיבה דמיונית (Imaginative Perception& Cognition). תפישה וחשיבה דמיוניות אלה נבדלות מחשיבה בזמן ערות, כי הן משוחררות ממוסרותיהן של עכבות שמקורן באונות המצחיות. בהיעדר יכולת של האונות המצחיות לתכנן, לפקח ולאמת את החשיבה, את התגובה הרגשית ואת התפישה, נעשית החוויה סובייקטיבית "חריגה, אשלייתית והזויה". ואמנם בחלומותינו מוקד החשיבה המוטיבציונית מופרד ממערכת הפעולה המיועדת להשגת מטרות. מוקד זה עובר אל מערכת החישה ובמיוחד למרכז החזותי- ראיתי.

אזורים ראיתיים במוח המעורבים בחלומות
אפשר לתאר את אזורי הראיה של המוח ככוללים שלושה תחומים בסדר היררכי:
1) קליפת המוח הראייתית הראשונית המחוברת לרשתית, היא מצויה בחלק האחורי של האונות העורפיות. אזור זה הוא הקצה "הקולט" של המערכת,((input end.
2) החלק האמצעי של המערכת, מוקדש למשימות מוגדרות של עיבוד ראייתי. כנראה עיבוד צבע ותנועה, זיהוי אובייקטים וכדומה.
3) האזור השלישי של המערכת הוא זה המופקד על הרמה הגבוהה ביותר של מערכת הראייה, בו מנוהלים המרכיבים המופשטים ביותר של העיבוד הראייתי, התלויים בכמה אופנויות חושיות אחרות. תחום זה מעורב בחשבון, כתיבה, פעולות בניה ותפישה מרחבית. האזור מייצג את קצה ה"פלט",((output end, של המערכת התפישתית הנורמאלית. אזור זה הוא הצומת העורפי-רקתי- קודקודי.
בזמן ערות פגיעה באזור הראשון גורמת לעיוורון קורטיקאלי, והחוויה הראייתית נפסקת.
פגיעה באזור השני מונעת תפישת צבע או תנועה, או זיהוי פנים ואובייקטים מוגדרים.
פגיעה באזור השלישי אינה משפיעה על התפישה הראייתית עצמה, אלא גורמת הפרעות מופשטות יותר כמו אקלקוליה (חוסר יכולת לחשב), אגרפיה (חוסר יכולת לכתוב), אפרקסיה (חוסר יכולת לבנות), והזנחת צד מרחבית (חוסר יכלת להתייחס לצד אחד של המרחב).
במצב חלום הסדר ההיררכי של אזורים אלה מתהפך: פגיעה בקליפת המוח הראייתית הראשונית אינה משפיעה כלל על חלומות: הנפגע חולם כרגיל ואזור זה אינו עוד ה"קולט".
פגיעה באזור השני גורמת לחלומות בלי צבע או בלי תנועה או בלי זיהוי פנים, אך עם קול ועם חושים אחרים.
פגיעה באזור השלישי מונעת אפשרות לחלום. אזור זה הוא האזור ה"קולט" חלומות.
ז"א שרק האזור המופקד על החשיבה הראייתית המופשטת יותר, הוא זה שמאפשר חלומות. לא בכדי פרויד חשב שארגון המחשבה בחלומות הוא הפוך מזה שבערות. הוא חשב שזו "רגרסיה", כאילו "בחלומות מתפרק מארג המחשבה לחומרי הגלם שלו".

אנטומיה תפקודית זו של החלום זהה כמעט לזו של הפסיכוזה הסכיזופרנית, כפי שהתגלה במחקרי הדמיה תפקודית. פרט לזה שבסכיזופרניה מופעל בעיקר המרכיב השמיעתי מילולי. הבסיס להבדל זה אינו ידוע.
ז"א שמנגנוני החלום העצביים חופפים כנראה בכמה עניינים חשובים את המנגנונים העצביים של תכונות יסוד מסוימות של פסיכוזה ובמיוחד של "התסמינים החיוביים כמו הזיות. בכך יש משום אישור לתחושתו של פרויד ושל אחרים לפיה אפשר שהבנת החלומות תיתן בידינו מפתח להבנת מחלות הנפש בכלל, כאילו החלומות הם "טירופו של האדם הנורמאלי".

לסיכום: חוקרי המוח המודרניים למדו רבות על הבסיס הביולוגי של החלום ובמיוחד על אזורי המוח והתהליכים הפסיכולוגיים הקשורים בהם שממלאים תפקיד מרכזי במצב החלום. ידע זה מתאים בקווים כלליים לתיאורית החלומות הפסיכואנליטית של פרויד, אם כי אין לטעון שהתיאוריה זכתה להוכחה ישירה.

עד כאן סיכום קצר של הפרק השישי: "חלומות והזיות" בספרם של סולמס וטרנבול.
כיצד ממצאים אלה רלוואנטיים לתיאוריה היונגיאנית על החלומות כביטוי של הלא מודע האישי והקולקטיבי כלפי מודעות האגו בחיי היומיום?
כדי לנסות לענות על שאלה זו יש להרחיב את היריעה על קצת הממצאים המדעיים החדשים המתוארים בספר כולו.
יונג שיער שהדימויים הארכיטיפיים של החלומות עולים מגזע המוח אשר פעיל גם בזמן שינה בניגוד למערכת הקוגניטיבית. השערה זו מתקשרת בעיני עם המושג הנוירולוגי "מודעות ליבה" (Core Consciousness). ואכן נמצא שהגרעינים בגזע המוח המפעילים את מודעות הליבה הם רוויי איכויות רגשיות, כי הם נותנים לנו הרגשה מסוימת, עקב מצבנו הפנימי מול גירויים מן העולם החיצוני המדווחים ע"י קליפת המוח. כך שקיים קשר תמידי בין גזע המוח ובין קליפת המוח. מצבי רגש אלה מתחברים אנטומית עם מערכות הפיקוד של הרגשות הבסיסיים במוח הקדמי. מערכות אלה פעילות גם בזמן חלום. בזמן ערות הן מאפשרות להגיב תגובות מוטוריות אוטומאטיות אינסטינקטיביות, ביעילות הישרדותית למצבים ביולוגים. זאת על פי תוכניות מוטוריות מוכנות מראש. דפוסי רגש ותגובה אלה חקוקים בגינים שלנו ואלה מושפעים ע"י הסביבה.
מושג מודעות הליבה אשר מתחבר עם דפוסים אינסטינקטיביים אלה של מערכות הפיקוד של הרגשות הבסיסיים, רלוואנטי בעיני למושג הארכיטיפ של יונג: "הצד הפסיכולוגי של האינסטינקט, נטייה אנרגטית, הרגשה כללית, פוטנציאל דינאמי המתבטא בדימויים סימבוליים," וכדומה. כל זה נראה לי עוד יותר רלוואנטי אם נזכור שמנגנוני הרגשות הבסיסיים ממוקמים במוח הקדמי באזור של החשיבה והתפישה הדמיונית.
הממצא שהפעלתה של מערכת "ביקוש" היא ראשיתו של החלום, רלוואנטי בעיני לגישה התכליתית של יונג שלחלום יש מטרת בירור משלו כמו גם ללא מודע.

על פי הממצאים על הזיכרון המתוארים בספר, נמצא שהזיכרון שלנו הוא ברובו "מובלע" (implicit) ז"א לא מודע. Le Doux קורא לזיכרון המובלע בשם "זיכרון רגשי". זיכרונות מובלעים גזורים מעבר אישי וביולוגי שאין לנו מושג על קיומו. מושגים אלה מתקשרים בעיני למושג של הלא מודע האישי והקולקטיבי של יונג.
על פי הממצאים אנו משחזרים אינטראקציות בינאישיות מודעות של העבר ב"זיכרון אפיזודי", המחזיר לתודעה אפיזודות שנחוו בעבר. זיכרון זה מעצים את החוויה המיידית של ליבת המודעות וזו מתחברת עם רגעי מודעות ליבה מן העבר אשר נרשמו ואוחסנו ברישומים מובלעים. ז"א שעל פי התיאוריה הנוירולוגית החדשה, הזיכרון האפיזודי מקשר רישומים מובלעים שהותירו במוח אירועי עבר, אל עובדת נוכחותו החווייתית של האדם באירוע העבר, כולל רגשותיו דאז. מכאן שאלתי: האים גם בכוחו של חלום לעשות זאת? בעיקר אם נזכור אותו?
כמובן כל ההשערות נשארות טנטטיביות כמו גם כל הממצאים והתיאוריות. בקשר לכך ראה מאמריהן על הנושא של M.Wilkinson ושל D.Sherwood בכרך 51, 1 של הJournal of Analytical Psychology פברואר 2006.

פרק שני
בזמן הרחוק החלום נחשב כמסר מן האל
בכל המסורות העתיקות שנמסרו לנו הופיעו חלומות והובע הצורך להבין את המשמעות ואת המסר שלהם.
במיתוס הבבלי העתיק מבקש גילגמש מאמו לפרש את חלומותיו. ואוטנאפישתים, הנוח הטרום תנכי, מקבל אזהרה מן האלים בחלום על המבול שיבוא.
בתנ"ך חלום יעקוב בבית אל (בראשית כ"ח,י"ב-ט"ו), מייצג בצורה ציורית את מהותו של החלום כדרך לאלוהים.
בתנ"ך החלומות של יוסף, של פרעו, של נבוכדנצר ידועים לכל עם פירושיהם.
ויש עוד פחות ידועים כמו חלומו של אבימלך, מלך גרר, בו אלוהים מזהיר אותו ששרה היא אשת איש ואל לו לקחת אותה לאישה. (בראשית כ, ג).
וכך בשמואל א' כ"ח, ו, שאול המלך מבקש תשובה מאלוהים בחלומות, או באורים, או בנביאים, אך התשובה לא באה.
ובאיוב, ל"ג, י"ד, מדגיש אליהו כמה החלומות חשובים כמסר מן האל: "כי באחת ידבר אל ובשתיים לא ישורנה: בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב: אז יגלה אזן אנשים: ובמוסרם יחתום:"
בתנ"ך ובמיתוסים מוזכרים גם "חלומות שווא". ז"א שהמסרים של החלום עלולים להיות שקריים: ירמיהו כ"ג, ל"ב, וזכריה י, ב, מזהירים את העם בפני נביאים שמנבאים חלומות שקריים שאלוהים לא שלחתם ושלא יועילו.
לעומת זאת בפרק ב של האיליאדה שולח האל עצמו, זאוס, חלום שווא לאגממנון,
המבטיח לו, בדמותו של היועץ האמין והוותיק נסטור, ניצחון מידי על טרויה.
במיתולוגיה היוונית על פי הומרוס: היפנוס (שינה), ותאנטוס (מוות), הם אחים תאומים. על פי היזיודוס הם בני הלילה והם שייכים להרהורי הלילה יחד עם זקנה,קינאה, סכסוך, גורל, גזר דין, קינות, מרמה וחלומות. הלילה העפל שייך לעולם המוות הבלתי ידוע העמוק ביותר, מעבר לזמן ולחיים. עולם רוחני בעל המשמעויות הנעלמות ביותר. על פי אותה מסורת האל הרמס, שליח האלים, היה גם המדריך את המתים אל השאול והיה קשור להדס, מלך השאול, האל הבלתי נראה העשיר, שאינו מבקש קורבנות, כאילו ואינו שייך לעולם חומרי, אלא הוא מעבר לו.
בהיותו קשור לשאול, היה הרמס מביא את החלומות לבני אדם מן האלים.
אחת מתכונותיו הידועות של הרמס הייתה הרמאות. מכאן הובן שיש להתייחס בזהירות לפרוש החלומות, כאילו בחלום הכל רב משמעי.
הרומאים חויבו ע"י השלטון לדווח לרשויות במידה והיו להם חלומות " גדולים".
ואכן בזמן העתיק חשבו כי החלומות ה"גדולים" שייכים לקולקטיב. וזאת משום שהאל כמו הארכיטיפים שייך לקולקטיב.
מעניין להזכיר כי ביוון העתיקה נעשתה פסיכותרפיה באמצעות חלומות באופן שיטתי, במסגרת הפולחן המוקדש לאל הרפואה אסקלפיוס, במקדשו באפידאורוס,
וכך במקדשיו האחרים בכל רחבי יון.
ארכיאולוגים מצאו כמה מאות מקדשים כאלה ברחבי יוון העתיקה המיועדים לטיפול נפשי וגופני, מסוף המאה השישית לפני הספירה עד למאה החמישית לספירה.
הטיפול דרך החלום היה מיועד לנפש ולגוף כאחד, ובו המטופל היה צריך להיות פעיל ע"י התכוונות מיוחדת, להפיק דימויים בחלום לשם ריפוי נפשי וגופני.
ע"פ המיתוס, אסקלפיוס היה בנו של האל אפולו, אשר אהב את הנימפה קורוניס. זו נכנסה להריון ממנו אך בגדה באל עם איסכס. כאשר הדבר נודע לאפולו הוא הרג את שניהם ומיד הצטער על מעשהו. הוא לא הצליח להחזיר את קורוניס לחיים, אך הצליח להוציא את העובר מרחמה. הוא מסר את הילד אסקלפיוס לקנטאור כירון, המחנך הידוע. בתו של כירון ניבאה כי הילד הזה יצליח להחזיר אדם מת לחיים, (והרי גם הוא עצמו ניצל מתוך מוות) ובגלל זה הוא ייהרג ע"י ברק ויאבד את היותו בן אלמוות.
וכך למעשה קרה, כאשר אסקלפיוס, אל הרפואה, הצליח להחיות אדם מת הוא הוענש ע"י זאוס במכת ברק, (וכך חדל בעצמו להיות בן אלמוות).
ואמנם בפולחן זה חווית החלום המרפאה מתרחשת בתוך גוף השקוע בדום, השוכב דומם בשינה עמוקה, כמו שאסקלפיוס יצא חי מתוך הרחם של אימו המתה.
הפולחן: הנכה בגופו או המיוסר בנפשו היה מגיע לבד למקדש. בדרך היה אוכל מעט או אף צם, לא היה לו מטען רב פרט לכמה מתנות בשביל האל. בהגיעו היה חייב להתרחץ במים הקרים של המעיינות ולטהר את עצמו. על דלת המקדש היה כתוב: " טהור צריך להיות זה אשר נכנס למקדש המבושם. טהרה פירושה לחשוב על לא כלום, אך להיות בעל כוונה קדושה."
בגן הסובב את המקדש היה גימנאזיון להתעמלות ולריקוד ותיאטרון לקונצרטים ולמחזות, כל זה לשם הרגעת הנפש.
על עמודי האבן בגן היו חרוטים דיווחים על ריפויי פלא בעבר. ליד המבנה הראשי של המקדש היה פסלו הענק של אסקלפיוס אל הבריאות. הפסל היה עשוי מזהב ושנהב, ולפניו היה משתחווה החולה ומגיש את מתנותיו לאל עם עוגות התירס אשר הביא לו.
הקטורת במקדש, ההמנונים ודברי הכישוף של הכוהנים היו מרגיעים ומכניסים את החולה לאווירה של קדושה.
החולה היה מורשה להיכנס לטיפול במקדש רק לאחר שהיה חולם שהאל עצמו הזמין אותו לכך. ימים אחדים היה החולה נשאר לפני המקדש עד שהופיע בשנתו חלום כזה. נשים הרות וחולים סופנים לא היו מתקבלים. כביכול הטיפול היה מיועד רק לאנשים האמורים להבריא ממחלה. היו מתקבלים חולים שהרפואה הקונבנציונאלית דה אז לא עזרה להם. בתי מקדש אלה היו במקומות רחוקים מישוב ומבודדים.
אחרי חלימת החלום בו האל מזמין את החולה למקדש, היה החולה עובר בערב דרך פרוזדור צר המואר ע"י לפידים, אל חדר השינה "האסור" במקדש ושוכב על עור של עז שהועלתה כקורבן זה עתה.
לידו חולים אחרים וסביבם שרועים נחשים רבים וגדולים אשר אינם רעילים, המזיזים את ראשם המזדקף הנה והנה. הכוהנים היו אז מכבים את הלפידים ובאפילה היו מזמינים את עולי הרגל להירדם.
אווירת הפולחן הייתה כל כך סוגסטיבית שהחולה היה נכנס לתרדמת "אינקובציה", עם משאלה לחלום את החלום הנכון: החלום הגדול.
ואכן הרבה חולים חלמו חלומות מרתקים בהם הופיע האל, לעיתים בדמות פסלו, לעיתים כעלם ולעיתים בדמות חיה הקדושה לו. חיה זו יכלה להיות הינשוף, המייצג את הכוח הנבואי, התרנגול, העז, הכלב ומעל לכולם הנחש.
בחלום דמותו של אסקלפיוס בכל צורה בה הופיע, נגעה בחולם, טיפלה בו והראתה לו באיזו דרך להתרפא ואיזה קורבנות היו נדרשים ממנו.
החולים היו מתעוררים בבוקר בהרגשה רעננה.
מדוע היה הנחש כל כך מרכזי בפולחן זה? אולי ע"פ האמונות דאז דמות הנחש ייצגה תרדמת חורף, התחדשות העור באביב בהתעוררות, ואולי אף התקשרה למיתוס של שמירת נחש על אוצר ולכן גם על החולם.
לרופאים הקונבנציונאליים של העולם העתיק הייתה ביקורת חריפה על הפולחן של אסקלפיוס אשר היה כרפואה אלטרנטיבית. פולחן זה עורר גם ביקורת בכנסיה הנוצרית.
הגישה לטיפול הנפשי של הפולחן הזה הייתה קרובה לגישה היונגיאנית לטיפול בעזרת חלומות, ובעזרת ההתייחסות לדימויים הסימבולים אשר עולים מן הלא מודע.

בתלמוד מסכת ברכות דף נ"ה, עמוד א' : "זה אמר רב חיסדא: חלמא דלא מפשר כאגרטה דלא מקריא". רש"י מסביר: "חלום שלא פתרו אותו זה כמו אגרת שלא קראו אותה. זה לא טוב ולא רע הוא (אין לה כל ערך), שכל החלומות הולכים אחר הפתרון".
באותו מקום: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: כשם שאי אפשר לבר ללא תבן, כך אי שפשר לחלום בלי דברים בטלים"
ועוד: " אמר רבי ברכיה: חלום אף על פי שמקצתו מתקיים, כולו אינו מתקיים" והוא ממשיך ומסביר לדוגמא: בחלום יוסף הירח והשמש משתחווים לו והוא פירש זאת כאילו הוריו משתחווים לו, אבל אמו כבר לא הייתה בחיים.
מסכת ברכות דף נה, עמוד ב': "אמר אבונא: לאדם טוב אין מראים לו חלום טוב ולאדם רע אין מראים לו חלום רע". רש"י: לאדם טוב מראים לו חלום רע כדי שידאג ולא יחטא ושיכפר לו עיצבונו, לאדם רע מראים לו חלום טוב כדי לשמחו שיאכל עולמו. (כדי שיבזבז את כל עולמו ולא יישאר לו דבר לעולם הבא). "תניא נמי אכי (אביא לך ראיה): כל שנותיו של דויד לא ראה חלום טוב וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע."
באותה מסכת ברכות ישנם מספר עמודים עם פרושים על דימויים המופיעים בחלומות: נחש, כלב, חיות אחרות וכדומה.

פרק שלישי
על טבעם של חלומות
כמו פרויד, יונג הניח שהחלומות נובעים מפעילות נפשית בלא מודע. ההבדל בינו לבין פרויד בגישתו להבנת החלומות, נובע מתפיסתו את הלא מודע באופן שונה מתפיסתו של פרויד.
פרויד גרס שכל התכנים של הלא מודע הודחקו מן המודע. יונג לעומת זאת חשב שהתכנים המודחקים בלא מודע הם רק חלק מן התכנים שבו. לדעתו הלא מודע מכיל גורמים שעדיין לא הגיעו למודע, ואלה הם הגרעינים של תכנים שעוד יגיעו למודע. הוא חשב שלו הלא מודע היה מכיל רק תכנים שהודחקו, העלאתם של תכנים אלה למודע היה מקטין את החלימה, אך הוא מצא שההפך קורה. מכאן הוא גרס שמתרחש בלא מודע תהליך מתמשך, היוצר חלומות, פנטזיות ודימויים, שרק חלק מהם עולה למודעות.
לדעתו החלום הוא דלת קטנה נסתרת בחלקים הסודיים של הנפש, אשר נפתחת אל ה"לילה הקוסמי" של הפסיכי שהיה קיים הרבה לפני המודעות של האגו. הוא גרס שהחלום הוא הביטוי הטבעי וההכרחי של אנרגית החיים. בעיניו הדעה כאלו הלא מודע הוא רק שקית המכילה את הפירורים שנופלים מן המודע, היא דעה רציונליסטית צרה. יותר נכון בעיניו לתאר את המודע כשקית המכילה מה שבמקרה נופל לתוכו. (C.W 10 p.304/5).
יונג לא הכחיש שחלק מן התכנים של המודע עוברים ללא מודע. אך הוא הניח שכל התנהגות שלנו והאופן בו אנו חווים חוויות, צריכים לחול בפוטנציה בתוכנו לפני שהם מתרחשים באופן אקטואלי. הוא גרס שכל הפוטנציאל הזה שייך ללא מודע הקולקטיבי. לכן שורשיהם של כל התכנים הפסיכים, כולל החלומות, טמונים בלא מודע הקולקטיבי, הנמצא כל הזמן בתהליך יצירתי.
אי לכך לדעת יונג תפקיד החלום אינו רק סיפוק משאלה יצרית מודחקת, כפי שגרס פרויד, וכן אינו רק שיקוף החוויות האישיות של החולם, אלא בנוסף לכך הוא פרודוקציה של הלא מודע הקולקטיבי המגיב לחוויות המודעות של החולם עם ראיה רחבה כלל אנושית הנחוצה כדי להוסיף משהו מאזן לחוויה האישית של החולם. ואכן האנרגיה הזורמת לתוך דימויי החלום עשויה לעזור לנו להתפתחות פסיכולוגית: לפיתוח, לתחזוקה, לארגון, ולתיקון של תהליכים וסטרוקטורות פסיכיות.
אנו מבלים חלק גדול מחיינו בשינה ובה רוב הזמן אנו חולמים. החלום הוא תופעה פסיכית וכמו לכל התופעות, גם לה אנו מחפשים את הסיבה. יונג מבדיל בין הסיבה העונה על השאלה: מאין נובעת התופעה, ובין הסיבה העונה על השאלה: לאן עלולה או עשויה להוביל אותנו התופעה. הראשונה (causa efficient) נותנת לנו דיאגנוזה, השניה (causa finalis) מוסיפה לדיאגנוזה אפשרויות שונות של פרוגנוזה.
על פי הניסיון האמפירי בעבודתו על חלומותיו ועל אלה של מטופליו, יונג הגיע למסקנה שתופעת החלום היא למעשה דיוקן עצמי של מצב הלא מודע ברגע מסוים, דיוקן שיש בו מסר לחולם הקשור למצבו הכללי, והעשוי להצביע על אפשרות של השתלשלות המצב בעתיד.
אך גישתנו להבנת המסרים של החלום חייבת לנבוע מפרספקטיבות הנמצאות מעבר לנקודת הראות הדו-קוטבית של המודע, הנשענת על הניגודים כמו חיצוני-פנימי, אובייקט-סובייקט, יום-לילה, חיים-מוות, מציאותי-דמיוני, ממוקד-מעורפל, וכו'. בנוסף לפרספקטיבות הרציונאליות, עלינו לפתח גם מודעות אינטגרטיבית, אשר מסוגלת לשלב ביחד נקודות ראות שונות לדימויים ולאירועים של יום ולילה. במילים אחרות: כל דימוי והרגשה בחיי היום ובחלום יכול לכלול בתוכו משמעויות רבות מפרספקטיבות שונות שאינן סותרות זו את זו בהכרח.
פרויד גרס שמסר החלום מוסווה על ידי התוכן הגלוי שלו וזאת כדי לשמור על השינה. יונג חשב שהסבר זה פשטני. ואמנם יש הרבה חלומות הגורמים דווקא להתעוררות משינה והמעוררים חרדה. כאשר זה קורה כדאי לשאול: לאיזו בעיה יש צורך להיות ער?
למעשה החלום מופיע בדימויים הנראים מוזרים, לא רציונאליים.
יונג הבין ששפת החלום הבלתי רציונאלית אינה הסוואה של המסר הלטנטי של החלום, אלא היא שפה סימבולית מטפורית שמעידה על חשיבה מיתולוגית שהייתה קיימת באנושות לפני שהתפתחה החשיבה המדעית הרציונאלית. החשיבה הרציונאלית היא ליניארית, מן הסיבה למסובב. החשיבה המיתולוגית היא אסוציאטיבית, היא מתפתחת במעגלים על פי קרבה רגשית או דמיונית בין הדברים. יונג סבר שחשיבה זו נדחקה ונשמרה בלא מודע עם הופעתה של החשיבה המדעית. הוא הניח ששפת החלום אינה זהה לשפה המודעת, כי החלום אינו נובע מפעילות כורטיקאלית של המוח אשר פגה בזמן השינה, אלא הוא נובע ממערכת העצבים הסימפתטית אשר פועלת תמיד, גם בזמן שינה. הנחה זו אושרה ע"י מחקרים שאחרי זמנו.
אין אנו יודעים כיצד תכני הלא מודע מתורגמים לחלומות. יונג חשב שאין לחולם שום שליטה על תכני החלום, אך על פי הניסיון, לעתים חלום בנושא מסוים עשוי לבוא על פי משאלתו המודעת של החולם. זה קרה גם באפידאורוס.
דימויי החלום הם בדרך כלל חזותיים, אך הם יכולים להופיע גם בקולות של דיבור. עיוורים מלידה חולמים על פי רב בדימויים הקשורים לחושים אחרים.
ברוב החלומות מופיע האדם החולם בצורה זו או אחרת, כאלו ישנו בחלום עצמו חלק קטן אשר מודע חלקית, ואשר מייצג את האגו. ה"אני החולם" מופיע בדרך כלל כאדם, אך יכול להופיע גם בצורה של תוכן רגשי.
שפת החלום מתאימה ל"חשיבה פרימארית" של התיאוריה הפרוידיאנית.
כמו פרויד, גם יונג ציין מנגנונים מסוימים המשפיעים על שפת החלום. הוא ציין: קונטמינאציה, קונדנסאציה, הכפלה, המחשה, דרמטיזאציה, ומנגנונים ארכאיים המבטאים תכנים לא מודעים ע"י דימויים ארכיטיפיים.
במטפורות של שפת החלום יש דימויים סימבולים רבי משמעויות, המושפעים ע"י התרבות של החולם, אך השייכים לדימויים כלל אנושיים. כך למשל דימוי של אווירון בתרבות המערבית יכול להיות מקביל לדימוי נשר הנושא אדם על גבו בתרבות אחרת, או דימוי של אוטו או רכבת יכול להיות מקביל לדרקון, או זריקה בתרבות שלנו יכולה להיות מקבילה לנקישת נחש בתרבות אחרת. החלום לכן הוא דיוקן עצמי המתאר בצורה סימבולית את המצב הנוכחי של הלא מודע. הגדרה זו כוללת את האפשרות שתכני החלום יביעו סיפוק יצר או משאלה. אך בתגובה להנחה זו של פרויד, יונג חשב שכפי שתכני החלום עשויים להביע תשוקה מינית בצורה סימבולית בדימויים של מפתח ומנעול למשל, או של מגדל, מפרץ, נחש, מיכל וכו', כך דימויים מיניים ישירים המופיעים בחלום עשויים להוות מטפורה סימבולית של תכנים לא מיניים כמו של השתלבות בין תכנים נפשיים למשל. הניסיון האמפירי מוכיח שזה מה שקורה לרוב, כי לדימויים מיניים משמעות רגשית ארכיטיפית עמוקה.
האמונה במשמעות החלום באה לנו לא רק מן המסורות, אלא גם מן התחושה של החולם עצמו. לעתים החלום הביא למדען תשובה לדילמה תיאורטית שהטרידה אותו. על כך יש עדויות ברורות. על פי ניסיונו של יונג קורה שחלום מנבא את העתיד ע"י תיאור מטפורי ברור של ההולך לקרות. חלומות אלה משאירים לפעמים את החולם בהתרגשות גדולה, או במצב רוח מסוים גם אחרי שהתעורר. לדוגמה יונג מביא מקרה של פרופסור שחלם שרכבת נסעה מהר מדי וירדה מן הפסים בסיבוב. אותו פרופסור היה מאד אמביציוזי ועמד לקבל תפקיד גבוה מתפקידו. הוא קבל את התפקיד למרות הסיכון הידוע לו שהמשימה תהיה מעל לכוחותיו, ואכן הוא נכשל בתפקידו עם תוצאות קטלניות לקריירה שלו. דוגמא אחרת שיונג היה מביא היא חלומו של חברו, מטפס הרים חובב, שאהב לסכן את עצמו. הוא חלם שטיפס על צוק גבוה מאד בהנאה מרובה וכאשר הגיע למעלה הוא קפץ לתהום בתחושת ריחוף נפלאה. ואכן כך מתוך איפוריה, התאבד חברו במציאות, למרות הזהרותיו של יונג.
דוגמא אחרת שיונג הביא בקשר למשמעות החלום, היא אפשרות של דיאגנוזה על מחלה באמצעות חלום. זה קרה לו כאשר סיפרו לו שנערה התלוננה על כאבים ושיתוקים גופניים, ורופאיה היססו בין דיאגנוזה של היסטריה או של מחלה אורגנית מתקדמת. יונג בקש חלומות מן הנערה. זו סיפרה לו שיש לה סיוטים. באחד מהם היא חלמה שהיא מגיעה הביתה והבית פרוץ, בסלון היא מגלה את אמה תלויה מתה בנברשת שבתקרה. בסיוט אחר היא חלמה על רעש אימים בלילה בבית, שכאילו העירה אותה מן השינה. בחלום היא הלכה לברר מה קורא ומצאה שסוס מבוהל פרץ לדירה ושבר את כל מה שבדרכו, עד שהוא מצא דרך יציאה בחלון. הוא קפץ דרך החלון מן הקומה הרביעית והיא קבלה הלם וכאשר הסתכלה דרך החלון וראתה אותו מרוסק ברחוב. יונג נתן דיאגנוזה של מחלה אורגנית על סמך הפרוש שנתן לסיוטים אלה, בהם הוא ראה שני דימויים המסמלים אנרגיה ביולוגית אינסטינקטיבית: האם והסוס, ההורסים את עצמם.
האמונה במשמעות החלום באה לנו גם בגלל מוטיבים החוזרים על עצמם בסדרה של חלומות במשך הזמן. הדבר בולט במשך הטיפול הנפשי המגביר את היכולות לזכור חלומות. אם נפרש את המוטיבים הללו רק ע"פ מאורעות שקרו לחולם בחיי יומיום האחרונים, או אז לא הוסיף החלום דבר על המודע.
פרויד לא הסתפק בפירוש אחד, הוא חיפש מה האסוציאציה המיוחדת של החולם על הדימוי המרכזי בחלום. לדוגמא: " השולחן" בחלומו של מטופל , הזכיר לחולם את שולחן האוכל שאליו הוא ואביו היו מסובים, כאשר במעמד זה היה האב מעביר ביקורת על בנו. מכאן ביקש פרויד אסוציאציות חופשיות שהרחיקו את החולם מן המסר המרכזי של החלום.
יונג פיתח שיטה אחרת לבירור משמעויות החלום:
א. יש לוודא את הטקסט המלא של החלום על כל פרטיו כולל המבנה שלו.
ב. יש לברר מהו ההקשר של כל פרט בחלום לאסוציאציות של החולם. האסוציאציות מרחיבות את דימויי החלום ( אמפליפיקאציה) , בהקשר למצבו האישי של החולם בחיי יומיום בסביבתו, ו/או בהקשר לדימויים ארכיטיפים כללים, ו/או בהקשר לחלומות קודמים.
כן יש לעמוד על תמות או מוטיבים המקשרים בין האסוציאציות השונות.
ג. יש לקחת בחשבון את אפיוני האישיות של החולם ושל המטפל בו.
ד. יש להתייחס לדימויי החלום כאובייקטיביים ע"פ המציאות החיצונית של החולם, או כסובייקטיביים ע"פ המציאות הפנימית שלו.
ה. יש להתייחס לפונקציה הקומפנסטורית או הלא קומפנסטורית של החלום.
באופן כללי יונג הדגיש שיש להימנע מהנחות מראש על משמעות דימויי החלום והמסר שלו. כן הדגיש שהחלום אינו תחפושת של משהו נסתר אלא הוא הרכב של עובדות פסיכיות אשר אינו בא להגיד לחולם מה לעשות.
העבודה על חלומות היא בעיני יונג כמו פענוח של טקסט קשה. היא דורשת מיומנות מיוחדת של המטפל: לא רק כישרון למצוא קשר בין הדברים, או אמפטיה, אלא בעיקר אינטליגנציה רגשית "Intelligence du coeur" כי ע"פ גישתו הפענוח אינו אינטלקטואלי בעיקרו, אלא חוויתי.
ע"פ הפענוח נמצא כי החלום מוסיף תמיד משהו לחוויה המודעת. אם החוויה המודעת היא מאד חד צדדית, החלום יהיה חד צדדי בכיוון הפוך. לרוב חלום שאינו חד צדדי מעיד על גישה פחות או יותר מאוזנת של המודעות.
למרות שמטרת החלום היא להביא איזון לחוויה המודעת, יש לקחת בחשבון , לדעתו של יונג, את מצבו הנפשי של החולם ולהיזהר מתגובות קיצוניות ואף פסיכוטיות לפירוש החלום.
לרוב החלום הוא תרפויטי לדעתו, כיון שהוא מוסיף תובנות, זיכרונות, חוויות, וכן הוא מעורר תכונות רדומות של האישיות ומעיד על גורמים לא מודעים ביחסי האנוש של החולם.

יונג ציין סוגים שונים של חלומות:
א. חלומות "קטנים" אשר נראים לנו לא משמעותיים, המתייחסים ללא מודע האישי של החולם בחייו היומיומיים. חלומות אלה נשכחים בקלות ולא מעוררים ריגוש חזק. ( עם זאת, חלומות הנתפסים כטריוויאליים, מתגלים לפעמים כמשמעותיים ביותר, על פי האסוציאציות שמתעוררות סביב כל פרט שלהם, וגם על פי פרטים המתגלים בהם כאשר מביאים אותם לטיפול).
ב. חלומות "גדולים" המעוררים ריגוש חזק ונשארים בזיכרון לפעמים כל החיים. אלה מעידים על תכנים אישיים המושרשים בארכיטיפים של הלא מודע הקולקטיבי. הם מופיעים לרוב בתקופות מעבר משמעותיות בחיים: בנעורים המוקדמים, בהתבגרות יותר מאוחרת, באמצע החיים ולפני המוות. הם מעלים חוויות ואידיאות אנושיות כלליות. למשל חלום על נחש ששומר על מיכל מזהב במבנה כמור מתחת לאדמה- מעלה את המוטיב המיתולוגי של עבודת הפרך המפחידה של הגיבור, ז"א הוא מעלה בעיה אנושית כללית שלא טופלה במידה מספקת במודעות ולכן היא מופיעה בעוצמה בחלום. דוגמא של חלום גדול היא חלום העץ של נבוכדנצר (דניאל 4/10 ).
ג. חלומות המופיעים בסדרה, בעיקר במהלך טיפול נפשי. סידרת חלומות מעידה על תהליך אינדיבידואציה מואץ ע"י הטיפול. בסדרה יש "חלום התחלתי" המעיד בד"כ על מצבו הנפשי הבעייתי של החולם הבא לטיפול ועל התייחסותו לטיפול, חלומות באמצע הטיפול, המעידים בין השאר גם על אפיונים של הטיפול ועל התייחסותו של החולם אל המטפל, והחלום הסופי המעיד על סוף הטיפול.
ד. חלומות שאינם קומפנסטוריים (מאזנים), אלא על פי ניסיונו של יונג הם:
"קומפלמנטריים",המאשרים את שיקופו של החלום את מצב המודע של החולם, אך מוסיפים למצב המודע פרטים שנשכחו או שלא עוררו תשומת לב. או הם "פרוספקטיביים", המנבאים רק את מה שהולך להתרחש במצבו של החולם, או הם "טראומטיים" המשחזרים את הטראומה של החולם, או הם "טלפאתיים", או אף "נבואיים" המנבאים תהליכים חברתיים או היסטוריים.
יונג שאל: אם החלום מביא מסר כ"כ חשוב, מדוע כ"כ קשה לפענחו? תשובתו הטנטטיבית הייתה שהחלום הוא אירוע טבעי, והטבע אינו מעניק לנו את פירותיו בצורה ההולמת דווקא את ציפיותינו, אלא בדרכו שלו.
צורתם של חלומות משתנה ממבזק ועד לסיפור מפורט. אך לרוב החלומות צורה של הצגה שהמבנה שלה כולל:
א. תיאור מקום עם פרוטגוניסטים, אשר מציג את המצב ההתחלתי של החלום, את הסצנה הראשונה (exposition). על פי הניסיון, סצנה זו היא האמרה הראשונה על הבעיה העיקרית העולה בחלום, וכן על נקודת הראות של החולם על נושא החלום.
ב. מתפתח תרחיש כל שהוא (development of the plot), המצביע על תחילת תנועה אפשרית מן המצב המתואר בפתיחה.
ג. התרחיש משתנה. פתאום קורה משהו מרכזי המשנה את התמונה ומפתיע, מרגש, עם סוג של חווית פסגה (culmination or peripetia or crisis).
ד. פיתרון (lysis), כמו למשל קריאה לעזרה. הפתרון לפעמים חסר, ואז יכולה להיות מתוארת קטסטרופה, או המשך תקיעות.
גם חלום בלתי מובן מרפא, בעיקר כאשר אנו זוכרים וחווים שוב כל החוויות שבו. אך הבנת החלום באופן מודע יעילה יותר כמרפאה.
יונג הדגיש שאין להעריך את עמדת הלא מודע יותר מאשר עמדת המודע. לו זה היה נכון, לא היינו כ"כ עמלים להשיג מודעות ולא היינו משיגים משמעות למה שקורה לנו.

לסיכום בעניין זה: הבנה קלינית של החלום היא אמנות שדורשת מן המטפל מיומנות מיוחדת. והיא היכולת לחוש את החלום כהצגה דרמטית רבת פנים. כאילו הצגה מן החיים, אשר דורשת תשומת לב מלאה, תוך כבוד, אמפטיה, אינטליגנציה רגישה והבנת הביטוי הסימבולי. העבודה הקלינית דורשת תפיסת הפנים הרבות והרבדים השונים של המבנה הדרמטי של החלום, כדי להבחין את הנושא העיקרי עם הוריאציות הדקות שלו, וכן נקודת ראותו של החלום כלפי המציאות הפסיכולוגית של החולם. יש לעבוד גם על מוקדי האנרגיה של החלום עם הקצב המיוחד שלהם וכן על האיכויות של הביטויים הרגשיים שלו.
הנאה מכל ביטויי האמנות באופן כללי היא הכשרה טובה לאמנות הערכת החלום.

פרק רביעי
הקשר החלום לאסוציאציות של החולם עם אמפליפיקאציות אישיות וארכיטיפיות
בבירור הטקסט של החלום יש לעזור לחולם להיזכר בכל פרט: מקום, זמן, גיל הפרוטגוניסטים, אוירה, השתלשלות הדברים, רגשות וכולי'. וכן להבדיל בין תוכן החלום ובין מה שקרה במציאות החיצונית שאליה החלום לפעמים מתקשר.
לפעמים דמויי החלום מעורפלים ומובעים בגרסאות שונות ואז יש לקחת את כולן בחשבון. חשוב לברר את רגשות האני החולם בתוך החלום ואלה שהחלום מעורר ביקיצה.
יש לציין שקשה מאד לעבוד על חלום ללא עזרה של מישהו אחר, כי כל אחד מאתנו נוטה להתעלם מדברים כואבים ורק אחרים מסוגלים להאיר את הפינות הנעלמות מאתנו.
האסוציאציות של החולם מרחיבות את דמויי החלום אשר מהווים רק רמז של משהו. הרחבת הדימויים היא מיוחדת (אידיוסינקראטית) לחולם, על פי אסוציאציות הקשורות למצבו האישי בעבר, בהווה, בטיפול, וכן הקשורות לסביבתו ולתרבותו.
ואכן החלום אינו מעלה תכנים לא מודעים במקרה, אלא הוא מעלה את אלה המתקשרים למצב המודע של החולם. זאת גם כאשר הקשר בין תכני החלום ובין המודע אינו ברור, כפי שקורה לפעמים בחלומות בעלי תכנים ארכיטיפיים.
כך אותו חלום יתפרש אחרת ע"י חולמים שונים. יונג הזכיר ששני גברים, אחד צעיר ואחד קשיש הביאו לו אותו חלום: קבוצת צעירים רוכבים בשדה פתוח. החולם מוביל ומדלג בהצלחה עם סוסו על שלולית עמוקה. כל השאר נופלים בשלולית.
החלום תיאר את החולם מתגבר על מכשול. בשביל הצעיר שהיה אינטרוברט והססן, החלום רמז אולי על כוחות בתוך עצמו שעדיין אינו מכיר. בשביל הקשיש שהיה נכה וזלזל בהוראות הרפואיות, החלום רמז אולי על אשליות בקשר לכוחותיו.
לכן יש להימנע מלפרש חלום בלי להכיר היטב את מצבו המודע של החולם. מצב זה מתברר לפעמים דווקא על פי האסוציאציות של החולם על פרטי החלום.
לדוגמא: סופר צעיר ואמביציוזי אשר הרגיש תקוע בכתיבה, חלם: אני משוחח עם בחורה בלונדינית ואומר לה שמכונת הכתיבה שלי אינה טובה. מכונת הכתיבה ייצגה בעיניו את יכולת הכתיבה שלו, והבלונדינית הזכירה לו חדוות חיים, קלילות ואולי שטחיות. כיון שבצורתו זו לא הוסיף החלום דבר על מה שהיה ידוע לחולם, המטפל שאל אותו: באיזה מקום התרחשה השיחה בחלום? התשובה הייתה: בשדה פתוח שהזכיר לחולם את מגרש משחקי הכדורגל בו שיחק בנערותו, שם הרגיש תמיד מאד תחרותי. העלאת המקום של הסצנה הראשונה והאסוציאציה הקשורה לזה, האירה על משמעות החלום: החולם נמצא בדיאלוג עם פוטנציאל הקלילות שלו על נושא התחרותיות והפרפקציוניזם שלו אשר עוצרים כתיבה זורמת וטבעית. להרחבה זו של דימויי החלום ע"י אסוציאציות של החולם יונג קרא בשם "אמפליפיקצאיה".
יונג הרשה לעצמו לפרש חלומות בלי להכיר את החולם, כאשר הם הובאו לו בסדרות, כי חשב שהסדרה היא ההקשר החשוב שהחולם בעצמו מביא.
כאשר החולם מתקשה להביא אסוציאציות לחלום,על המטפל לשאול על מאורעות או רגשות בחיי החולם, שעשויים להתקשר לחלום. כך לפעמים מתברר שהחלום מעלה סוגיות אשר החולם לא רצה לנגוע בהן, או לא חשב אותן לחשובות.
למרות שיונג נמנע מאסוציאציות חופשיות מדי בעבודה על חלום, הוא דווקא עודד פרוט נוסף על אסוציאציות ישירות של החולם לדימויי החלום. למשל אם מופיע בחלום ילד בן ארבע, יש לשאול את החולם על זיכרונותיו סביב להיותו בן ארבע ומה קרה ארבע שנים לפני החלום. לפעמים מוטיב או דימוי מסוים בחלום מובא ע"י המטופל עם אפקט חזק, או מלווה אף בתנועות גופניות, או בתנוחה מסוימת בזמן הסיפור, או אף בתגובה פסיכוסומאטית של הרגשה גופנית מסוימת. אז רצוי לברר את התופעה עם המטופל ע"י בקשה להתרכז באותה תנועה או הרגשה, כדי להעלות אסוציאציות נוספות באותו עניין. זאת ועוד: התסביך הטמון בחלום משפיע על אירועים חיצוניים באופן סינכרוני וכן על מצבים של ירידת סף המודעות כמו בפנטזיות היצירתיות שלנו. לכן אפשר להרחיב את דימויי החלום גם ע"י דמיון מודרך או דמיון פעיל בו החולם מדמיין לעצמו חלקים חסרים בתסריט החלום, או אף הוא מדמיין לעצמו מה היה מרגיש או עושה במצבים דומים לזה של החלום.
במקום אסוציאציות חופשיות, יונג העדיף להסתכל על כל צדדיו של דימוי שעלה באופן אסוציאטיבי לפרט שבחלום. הוא קרא לזה: הסיבוב מסביב לדימוי.
הוא הזהיר את המטפל לא ללחוץ על החולם בקשר לאסוציאציות על חלום. הוא גרס שיש לכבד את התנגדויות החולם. כן הזהיר את המטפל בפני אסוציאציות אישיות שלו לחלום של המטופל, אם כי גם אלה עשויות להוסיף להרחבת דימויי החלום. בכל מקרה בעניין זה על המטפל לחשוב היטב האם רגשותיו והאסוציאציות שלו נובעים מן המטופל ומועברות אליו דרך הזדהות השלכתית, או האם הם נובעים מן הקומפלקסים שלו עצמו.
האסוציאציות האישיות של החולם לדימויי חלומו הן תרפויטיות, גם כאשר החולם עדיין אינו במצב בו יוכל לקבל אינטרפרטציה מלאה של החלום.
לפעמים יש קשר בין האסוציאציות השונות לדימויים שונים בחלום. אם יש מוטיב משותף לאסוציאציות השונות, מוטיב זה עשוי להצביע על הנושא המרכזי של החלום, נושא שעליו יש להעלות אסוציאציות נוספות. למשל אדם חלם על נערה שעל פי האסוציאציות שלו הוא עמד להינשא לה בעבר, ובאותו חלום על גבר העומד להתגרש וכן על איש דת שערך את נישואיו. הנושא המרכזי של החלום הוא כאן על פי כל האסוציאציות: נישואים.
להבנת חלום דרושה תשומת לב למבנה הדרמטי שלו, כדי להעריך כל פרט לאור המבנה הכולל. כן יש לשים לב להגיון הפנימי של השתלשלות הדברים בדרמה המוצגת. עם זאת, הגיון פנימי זה יכול להיות רציונאלי, או מטפורי, או אף מאגי המתאר גישה בלתי מציאותית לבעיה. תשומת לב מיוחדת צריכה להינתן לאגו החולם: לפעמים הוא מוצג בחלום על פי איך האגו המודע רואה את עצמו, כאשר הוא נפגש עם מצבי חיים משמעותיים. אך לרוב האגו החולם מוצג על פי איך ה"סלף" רואה אותו, לעתים עם הערכה חיובית של הפוטנציאל שלו, או עם הזהרה בפני חולשות לא מודעות. (יש לזכור שה "סלף" על פי התיאוריה היונגיאנית אינו זהה למושג הפסיכואנליטי של הסלף, המתייחס לאישיות האמפירית שלנו הכוללת את מאבקיה הפסיכולוגים ואת הלא מודע האישי. ה"סלף" על פי הגישה היונגיאנית הוא המקור של הדחף לאינדיבידואציה, הכמיהה הארכיטיפית להיהפך למי שאנחנו. to become what one is) ) . יש שהחלום מבטא את האינפלציה הגרנדיוזית של האגו איך שה"סלף" רואה אותו מזדהה עם דימויים של אני אידיאלי כל שהוא. חלומות תעופה עשויים לבטא כוחות נפשיים או רוחניים על אנושיים, לעומת זאת הם עלולים להצביע על בריחה מן המציאות או אף על דיסוציאציות. לפעמים האני החולם הוא רק מתבונן פסיבי על מה שקורה. גישה זו של אי השתתפות מצביעה לרוב על ריחוק מן המתרחש שעלול להיות בעיתי. לפעמים האני החולם מופיע בפרגמנטים בלתי קשורים זה לזה, או בצורה דיפוזית עם דימויים מזינים או מאיימים. זה קורה לפעמים למטופלים בעלי אישיות גבולית, שהטיפול אמור לעזור להם בגיבוש האגו ע"י ה"סביבה המאפשרת" של ה"טמינוס".
לפני שנגשים לאמפליפיקאציות ארכיטיפיות על דימויי החלום, יש למצות היטב את האסוציאציות האישיות, פן המקבילים הארכיטיפיים של הדימויים יעוותו את הבנת החלום.
יש חלומות המעלים דימויים או מוטיבים ארכיטיפיים, לרוב בנוסף לתכנים אישיים.
דימויים ארכיטיפיים אינם מתייחסים רק למצב הנפשי העכשווי של החולם, אלא בעקר מעלים תכנים הקשורים לגורלו. חלומות אלה באים כאלו מרובד אחר של הלא מודע. אפילו אם הם אינם מובנים, הם משקפים באופן סימבולי מטפורי בעיה אנושית כללית החוזרת על עצמה בכל הדורות ולאו דווקא רק הפרעה באיזון האישי העכשווי של החולם. הם מקשרים את הבעיות המובאות באופן סימבולי ע"י המיתולוגיה עם החיים הנפשיים של הפרט.
המיתולוגיה נובעת מבעיות אנושיות אוניברסאליות של כל הזמנים: השגת מזון, זוגיות, פוריות, חניכות תרבותית, הורות, היחס בין הפרט לעולם, אימת המלחמה, המחלה, המוות ואסונות הטבע.
חלום "ארכיטיפי" נתפס כמבטא סוד חשוב שרוצים להסתיר או דווקא לספר עליו, כמסר מיוחד בחשיבותו הרוחנית, חלום שבא בדרך פלא כאלו ממקומות על טבעיים.
אמנם כל תוכן נפשי וכל קומפלקס בלתי מודע מושרש בארכיטיפים, אך מה שמכנים "חלום ארכיטיפי" הוא חלום המעלה דימויים ארכיטיפיים באופן בולט, והוא שייך לחלומות ה"גדולים". אינטרפרטציה של חלום כזה על רמה אישית בלבד, עלולה להביא לתסכול ולכישלון בטיפול, לכן ההבחנה בין אמפליפיקאציות אישיות לבין אמפליפיקאציות ארכיטיפיות חשובה.
יונג אפיין דימויים ארכיטיפיים כבעלי תכונות קוסמיות עם אין סופיות בזמן ובמרחב, עם תנועה במהירות מסחררת, עם מימדי גוף משתנים כאלו החולם הוא אדמה, או שמש, או כוכב, או להפך: קטן ביותר, או גוסס, או בא למקום מוזר, או חש זר לעצמו, מבולבל, משוגע, איפורי, מסוחרר וכדומה.
בנוסף לסיטואציות ארכיטיפיות ולתהליכים ארכיטיפיים כמו אינדיבידואציה, דעיכה, תחיה, טרנספורמציה וכדומה, יש דימויים ארכיטיפיים המופיעים בצורה אנושית בחלום, כמו הצל, הזקן החכם, האם או האב הפרימורדיאלים ,העלמה, האנימה, הילד האנימוס ועוד.
לא כל דימוי ארכיטיפי הוא מוזר או מרשים. לפעמים אפשר לזהות אותו ע"י כך שהוא חוזר שוב ושוב והופך לטיפוסי.
אפשר להכיר מוטיבים ארכיטיפיים בחלום גם ע"י המקבילים שלהם במיתולוגיה, בדתות, במיסטיקה, בפולקלור, באגדות, ביצירות אמנות, בפילולוגיה ועוד. למשל דימויי האלמנטים הבסיסיים בטבע, דימויי חיות או צמחים ועוד, אך זאת כאשר אין לחולם אסוציאציות מיוחדות על דימויי החלום, או כאשר האסוציאציות האישיות שלו עליהם אינן עוזרות לפרוש החלום. "אמפליפיקאציה ארכיטיפית" היא העלאת מוטיב מן התרבות הכללית המקביל באופן ברור למוטיב דימויי החלום.
" חלומות ארכיטיפיים" עולים לא רק בתקופות מעבר בחיים, אלא גם אצל אנשים בעלי אישיות חד צדדית באופן קיצוני, אשר מרגישים שונים מאחרים ובלתי מובנים ע"י הזולת, וכן אצל פסיכוטיים או שיזופרניים. הם עלולים להופיע לפני התפרצות של מחלת נפש, ואף עלולים להוות סיבה חלקית להתפרצות, כאשר החולם מזדהה עם הארכטיפים ואלה הופכים לדיבוק. כן הם עשויים להופיע כאשר יש תקיעות בטיפול, ואז הם עשויים להעלות פרספקטיבה חדשה מן הלא מודע הקולקטיבי כקומפנסציה למצב התקוע. קומפנסציה ארכיטיפית כזאת עשויה להופיע בחלום, גם כאשר החולם הגיע למודעות אישית גבוהה וחותר בלא מודע לאופקים רחבים יותר, כמו למשל הסתכלות על המוות או על בעיות פילוסופיות או דתיות, במקום אופק הראייה הצר של האני.
יונג הזהיר בפני פאסינציה ע"י הלא מודע הקולקטיבי. הוא מצא שאנשים המתמכרים באופן בלתי סביר ל"אין סוף" עלולים לחלום דווקא חלומות בנאליים קטנים כקומפנסציה.
כמו שאמפליפיקאציה אישית מתקשרת לכל חייו של החולם, כך אמפליפיקאציה ארכיטיפית מתקשרת לניסיון האנושי הכללי. חיפוש ההקשר של הדימויים הארכיטיפים שלנו, לניסיון האנושי הכללי כונה ע"י יונג "אנטומיה השוואתית של הפסיכי". ואכן הביטויים הסימבולים של הניסיון האנושי הכללי בתרבויות השונות יכולים לשמש לנו סוג של מפה אנטומית של הפסיכי.
המטפל המלווה את המטופל במלאכת הפרוש של חלומו, חייב להיות בעל ידע בתכנים הומנים של התרבויות השונות, ועם זאת אין להשתמש בידע זה באופן בלתי מובחן, אלא יש לקחת בחשבון את נסיבות מצב המודעות של החולם בחייו הנוכחיים, את האסוציאציות האישיות שלו ואת כוחותיו הנפשיים הדרושים כדי להכיל את כל המשמעויות.
חלום "ארכיטיפי" אינו בעל השפעה אוטומטית על החולם. השפעת החלום עולה כאשר החולם יכול לפרש אותו. הפרוש עוזר לחולם לדעת שבעיתו היא בעיה אנושית אוניברסאלית וכך לא ירגיש שונה מאחרים. כן החלום הארכיטיפי עשוי לעזור לחולם להתקרב לשלמות פסיכית, להרגיש יותר שלם עם עצמו.
כדוגמא לכך יונג מספר שמטופל שלו חלם שנחש הקיש אותו בעקב וזה שיתק אותו על המקום. יונג הזכיר למטופל את סיפור היחסים בין הנחש לחווה בספר בראשית, ופסוק טו' בפרק ג' שם על היחסים העתידיים בין הנחש ובין האישה: "ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", הסיפור עזר לחולם לקשר את פגיעת הנחש בחלום ליחסיו עם אמו וכן לנטישתה הפוגעת של חברתו. כך, דרך הסיפור, הוא הרגיש פתאום את הכאב ואת ההלם שלו בקשר למה שקרה לו עם שתי נשים אלה. לכל אלה יונג כמטפל הוסיף עוד הקבלה במיתולוגיה המצרית למוטיב הנחש בחלום. שם סופר שהאלה איסיס לא כרכה את הנחש סביב פניה, אלא זרקה אותו כרוך סביב עצמו בדרך בה האל הגדול היה אמור לעבור, ואז התולעת האצילה הקישה אותו. סיפור זה הובא בפולחן המצרי ללמד את המוטיב הארכיטיפי של פגיעת הגבר ע"י האישה הקשורה לנחש.
Robert Bosnak בספרו "A little course on Dreams" מגדיר כך אמפליפיקאציה: זו פרוצדורה טכנית המנסה לחזק את דימוי החלום מן החוץ, ע"י כך שהיא נותנת לו להדהד בחלל המורכב מדימויים הלקוחים מן התודעה הקולקטיבית, ז"א מן המאגר המשותף של דימויים חיים אשר נשארו בצורה מתועדת או בלתי מתועדת בזיכרון האנושי. ביטוי כל שהוא אשר הועלה ע"י בני אדם עשוי להוסיף צבע ולהעמיק את הגוון המיוחד של דימוי מסוים. אמפליפיקאציה אינה מתייחסת בראש ובראשונה למשמעות הדימוי, אלא היא שואלת: למה הדבר דומה? מה מבטא הדימוי? כאילו לכל דימוי יש פנים מולם אנו צריכים לעמוד פנים אל פנים. באמפליפיקאציה אנו נותנים לדימוי להדהד ע"י הדימויים הקיימים הדומים לו.
לפני מלחמת העולם הראשונה יונג קיבל ממטופלים חלומות ארכיטיפיים המנבאים בתיאורי סוף העולם את הקטסטרופה הממשמשת ובאה. המטופלים לא הביאו אסוציאציות אישיות לחלומות אלה.
הקשר חשוב של החלום, אותו יש לקחת בחשבון בנוסף למצב המודע של החולם ולאסוציאציות האישיות והארכיטיפיות שלו, הוא השתייכותו של החלום לסדרת חלומות. בעצם כל החלומות שאדם חולם בתקופה חשובה בחייו או בטיפול, שייכים לסדרת חלומות.
הסדרה מעלה פרספקטיבות וגישות שונות במצב הלא מודע של החולם ומצביעה על השתלשלותן של פרספקטיבות אלה במשך הזמן.
יש סברה שחלומות שנחלמו באותו לילה הם בעצם חלום אחד.
חשובה בין סדרות של חלומות היא סידרת חלומות החוזרים על עצמם. אלה מצביעים על גישה אופיינית של החולם לחיים, כן הם עלולים להצביע על כך שבעיה מסוימת לא נפתרה. זה קורה גם בחלומות החוזרים על טראומה. אלה מפסיקים להופיע רק כאשר הטראומה נספגה עם הזמן בחיי החולם, לפעמים גם בעזרת עיבוד המשמעות הסימבולית של הטראומה בעיני החולם.
חלומות חוזרים על עצמם עשויים גם להשתייך לחלומות פרוספקטיביים המנבאים את הבאות באופן לא קומפנסטורי.
יותר שכיחים מחלומות חוזרים הם מוטיבים חוזרים בחלומות.
בהקשר של חלום לחלומות קודמים בטיפול, יש לקחת בחשבון את ההשפעה של פרוש החלומות הקודמים על החלומות הבאים בטיפול. הפרוש משפיע על המוטיבים של החלומות הבאים בסדרה. פרוש נכון ישפיע על השתלשלות המוטיבים לכוון מסוים, וכך גם פרוש לא נכון, כך שהחלומות הבאים אחרי חלום שפורש בטיפול, עשוים להצביע על נכונותו או יעילותו של הפרוש הקודם. דיברנו על החלום ההתחלתי בטיפול המצביע על הבעיה המרכזית שהמטופל מביא לטיפול ולפעמים גם על ציפיותיו של הפונה ועל המוטיבציה שלו לטיפול. לרוב המטפל נמנע מלעבוד על החלום הראשון לעומק עם המטופל, והוא מחכה לחלומות הבאים. אלה יצביעו באופן מטפורי, על השתלשלות מצב הלא מודע בקשר הטיפולי גם הודות לעבודה הנעשית בכל חלום.

פרק חמישי
פרוש אובייקטיבי וסובייקטיבי של החלום
אפשר לראות את דימויי החלום כאובייקטיביים, המייצגים את המציאות החיצונית של החולם, או כסובייקטיביים, המייצגים את המציאות הפנימית שלו.
בתפיסתנו את המציאות החיצונית אנו משליכים עליה תכנים פנימיים, סובייקטיביים. תכנים אלה מקשרים אותנו אל המציאות החיצונית, כי ההשלכה נעשית לרוב על אובייקטים שבמידה מסוימת גם הם בעלי אותן תכונות המושלכות עליהם.
במידה שאנו חיים בשלום עם המציאות, מנגנון ההשלכה גורם לקרבה. אך במידה שהמציאות החיצונית מפריעה לנו ואנו רוצים לשנות את כיוון החיים שלנו, אנו נוטים לגנות אותה, כדי להיפרד ממנה. אבל יהיה לנו קשה לשנות את הזהות שלנו כל זמן שלא נהיה מודעים לכל התכנים הסובייקטיביים שהשלכנו על האחרים במציאות החיצונית. הפרידה השלמה ממציאות חיצונית מסוימת תתרחש רק אחרי שנכיר כתכונות שלנו את אלה שהשלכנו על הזולת.
דמות הזולת מקבלת בעינינו חשיבות רגשית ערכית מיוחדת כאשר היא טעונה בהשלכותינו הבלתי מודעות. כאשר הזולת מת התכנים הסובייקטיביים שלנו המושלכים עליו נשארים בחיים והוא ממשיך להיות בקשר אתנו כמו רוח רפאים. כאשר אנו מסוגלים לייחס שוב לעצמנו את אותן תכונות שהשלכנו על הזולת, הן מחזירות לנו את כל האנרגיה שהחסרנו מעצמנו, ושדרושה להתפתחותנו.
כיון שיותר נעים לנו לחשוב שכל הצרות באות לנו מן הזולת, תהליך החזרת ההשלכות קשה לנו ומלווה ברגשנות ובחדצדדיות מוגזמת בכיוון זה או אחר.
במילים אחרות: עלינו להכיר בערך הסימבולי של האובייקט החיצוני עבורנו.
אם נקבל את הנחתו של פרויד שתוכנו הגלוי של החלום מתבטא בשפה סימבולית, נוכל גם להניח שתוכנו הנראה לנו כאובייקטיבי, מסמל למעשה גם תכנים סובייקטיביים לא מודעים, כי למעשה החלום הוא תיאטרון בו החולם הוא התפאורה, השחקן, הבמאי, המפיק, המחזאי, הקהל והמבקר.
אי לכך יש לקחת בחשבון הן פרוש אובייקטיבי והן פרוש סובייקטיבי של כל חלום.
עם זאת אי אפשר לדעת לרוב האם הפרוש האובייקטיבי עדיף על הסובייקטיבי.
יונג חשב שאם נחלום על אדם מאד קרוב ומוכר לנו, הפרוש האובייקטיבי יהיה כנראה קרוב יותר לאמת, אם לעומת זאת נחלום על אדם לא מוכר או סתמי, הפרוש המשמעותי יהיה הסובייקטיבי. אם קורה שדמות סתמית בחלום מעוררת בנו אסוציאציה של חוויה מכאיבה שחווינו דווקא עם אדם חשוב לנו, אז אולי החלום מתכוון להפריד את אותה חוויה מכאיבה מן היחסים האישיים שלנו עם האדם החשוב לנו, והדפרסונליזאציה הזאת של אותה חוויה ע"י הדמות הסתמית, מראה אולי על קונפליקט תוך נפשי סובייקטיבי שיש לנו עם עצמנו. דוגמא על כך מביא יונג עם חלום שלו: "ביקשתי קונסולטאציה על עניין מסוים מעו"ד ולתדהמתי הוא ביקש שכר של לא פחות מ5000 פרנקים על כך, מחיר שהתנגדתי לו בכל כוחי."
עוה"ד בחלום היה דמות סתמית מזמן לימודיו. באותו זמן היה יונג נוהג להסתכסך בויכוחים סוערים עם אחרים. חוץ מזה לפני כמה זמן היה לו סכסוך אישי עם מרA , וחשב שהוא יונג הצודק. על פי הפרוש האובייקטיבי יכול היה לחשוב שבחלום אותו עו"ד מייצג את מר A והחלום מאשר לו שמרA מבקש ממנו יותר מדי. נוסף לכך לפני זמן מה סטודנט עני ביקש ממנו הלוואה, והאסוציאציה שלו על כך הייתה שלא מגיעה תשומת לב לסטודנט עני ומתחיל. הפרוש האובייקטיבי היה מרשה לו לזלזל בזולת המבקש יותר מדי. אבל עצם העובדה שהתעורר מן החלום באפקט כ"כ חזק, עורר הרהור אצל יונג שהחלום אינו בא סתם לספק את רצונו. עורכות דין עוררה אצל יונג אסוציאציה של תחושת צדק, והזכירה לו עד כמה הצדקנות שלו כסטודנט מתחיל הייתה מזיקה לו. הוא הבין שיתכן והעו"ד בחלום מייצג אותה צדקנות אצלו שעוררה את הסכסוך עם מר A , כאלו אותה צדקנות דורשת ממנו כמות בלתי סבירה של ליבידו.
פרוש אובייקטיבי או סובייקטיבי חל גם על דימויים של חיות או חפצים. למשל שטיח בכניסת הבית יכול לסמל חפץ נחוץ מעשית וחברתית, או סובייקטיבית הוא יכול לסמל רגישות החולם על אפשרות שידרכו עליו.
הבחירה בין שתי האינטרפרטציות קשה לפעמים. לעתים דמות מאד קרובה לנו בחלום, המעוררת רגשות עזים, מייצגת דווקא תכנים סובייקטיביים, לעומת זאת לפעמים החלום מצביע על תכונות של אדם קרוב שלא שמנו לב אליהן במודע.
כאשר הדמות בחלום היא דמותו של המטפל, פרוש אובייקטיבי יצביע על תפיסתו של המטופל את המטפל, ואם פרוש זה לא יעזור לטיפול, אזי יש לבדוק פרוש סובייקטיבי.
על המטפל להיזהר מפגיעות המטופל כאשר הוא מתכוון להציע פרושים סובייקטיביים.
לפעמים פרושים אובייקטיביים רבים מדי בטיפול מצביעים על ההעברה של המטופל כלפי המטפל שנתפס כפותר את כל החידות. ולפעמים הם מצביעים על התנגדותו של המטופל לטיפול יותר מעמיק.
אם המטפל חולם על המטופל, עליו לברר קודם כל את הפרוש האובייקטיבי. לעומת זאת יש לקחת בחשבון שהמטופל נוגע בקומפלקסים של המטפל, ושהמטפל עלול להעביר למטופל תכנים שלו בהעברת נגד, כי כל השלכה גורמת להשלכת נגד.
הפרוש הסובייקטיבי מקובל כיום על כל התיאוריות בעלות אוריינטציה פסיכואנליטיות. עם זאת מקובל לבדוק קודם כל פרושים אובייקטיביים, לפני שנגשים לאלה הסובייקטיביים.
כללית, רצוי להעדיף פרוש המוסיף משהו חדש לגישה המודעת, על פרוש החוזר באופן סתמי על חווית המודע, כי יש להניח החלום בא להרחיב את הפרספקטיבה המודעת.
לסיכום. פרוש החלום הוא רחב ואין סופי, כי החלום, כמו כל מרכיב של המבנה הפסיכי, הוא פרודוקציה של הפסיכי בכללותה. לכן אנו מוצאים בחלומות כל מה שהיה אי פעם משמעותי בחיי האנושות. כך גם דימויים דתיים ודימוי האל הם פרודוקציות נפשיות, וזה איננו קשור לשאלה המטפיזית האם האל כשלעצמו קיים מחוצה לנו. וכך גם אם דמויי החלום נובעים מתהליכים אורגאניים של המוח, זו לא סיבה שלא נתייחס לתכנים הפסיכיים שתהליכים אלה גורמים. אין להבין את החיים כפונקציה של החומר, אלא כתהליך הקיים כשלעצמו החולש על אנרגיה ועל חומר.

פרק שישי

הפונקציה הקומפנסטורית של החלום
אמרנו שבעיני יונג החלומות הם פרודוקציה של הלא מודע הקולקטיבי ובתור שכזה הוא מאופיין בראיה רחבה "אובייקטיבית", הכוללת את כל הניגודים, הבאה להוסיף משהו מאזן לחוויה האישית של החולם. (אצל יונג פרוש המונח "אובייקטיבי" המתייחס לנקודת הראות של הלא מודע הקולקטיבי, שונה מן המונח "אובייקטיבי" המתייחס לנקודת הראות של האגו).
אבן הפינה של התיאוריה היונגיאנית על פרוש החלומות, היא ההנחה שכמעט כל החלומות אמורים להרחיב או לאזן את מצב התודעה ע"י מסר המשקף את המצב האקטואלי של הלא מודע. לכן כדי לפרש את החלום יש לשאול: מהו המצב העכשווי של הלא מודע אשר בא לאזן את מצב המודע?
על פי התיאוריה היונגיאנית יש חשיבות גדולה ליחס הקומפנסטורי בין הקומפלקסים הלא מודעים ובין המודע. התכנים הלא מודעים אינם מקבילים לתכנים המודעים, אלא הם מתהווים עקב החוויה המודעת. הם כוללים חלקים של החוויה שלא עלו למודעות, או שהודחקו.
עליתם של תכנים אלה למודע דרך החלום אומר יונג, מקבילה למנגנוני הגנה אחרים, כי תפקידה להוסיף לחוויה המודעת תכנים של הלא מודע בעלי משמעות סימבולית, שעשויים לעזור לאגו לעבד את אותה חוויה.
מושג הקומפנסציה יוצר קשר בין הלא מודע ובין המודע, ומביא מה שנחוץ לאיזון הפסיכי לקראת שלמות פסיכית. מושג זה מרחיב את מושג סיפוק המשאלה של פרויד בקשר לחלומות, ואמנם גם חווית סיפוק משאלה בחלום מוסיפה תכנים לחוויה המודעת, אך מושג הקומפנסציה מתייחס לשלמות הפסיכית של הפרט בכל אישיותו, בזמן שסיפוק משאלה משרת את הסתמי או את האני בלבד.
יונג מצא שבמידה שהחוויה המודעת מאד חד צדדית באפקט שלה בכיוון שלילי או חיובי, בה במידה התוכן הלא מודע נוטה להשלים את התמונה באופן מאד חד צדדי בכוון ההפוך. אם להפך החוויה המודעת מאוזנת פחות או יותר, תכני הלא מודע יבטאו בחלום תמונה יותר מאוזנת. כך נוצר איזון בהשקעת האנרגיות הפסיכיות בחוויה המודעת.
יונג השווה את התפקוד הקומפנסטורי של החלום לכאב גופני המאותת אזהרה כאשר נוצר מצב לא מאוזן בגוף, שאינו ידוע עדיין.
לדעתו הפונקציה הקומפנסטורית מייצגת אנרגיה פסיכית שנוצרת בלא מודע כאשר המודע מפסיד אנרגיה. האנרגיה מצטברת אז בלא מודע ומעלה תכני הלא מודע אל התודעה. תכנים אלה עלולים להיות שליליים ומכאיבים ביותר. יותר מזה, אם אדם אינו מרגיש במודע את התסכול, הכעס או הכאב, ואינו ניגש לטפל בהם, אלה עלולים לתסוס בלא מודע עד להופעתם בחלום או אף בהתנהגות כחומרים מפלצתיים או טעוני חומר נפץ.
תהליך קומפנסטורי זה משתנה אצל כל פרט, לכן קשה להעריך מה טבעו בכל מקרה. כך למשל יש נטייה לחשוב שאדם מאד פסימי יעלה חלומות אופטימיים יותר, אך זה קורה רק אם אותו אדם מוכן בטבעו לקבל עידוד באופן זה. אם באופיו אינו מוכן לכך, אפשר שיעלו אצלו חלומות עוד יותר פסימיים מאשר התכנים המודעים, ואלה מיועדים כאילו לחסן אותו מפני הנטייה החד צדדית של האגו, ע"י הגברת אותה נטייה עד אבסורדום.
יונג הבדיל בין המושג "קומפנסציה" ובין המושג "קומפלמנטריות" בחלומות.
לדעתו קומפלמנטריות בחלום מעלה פרטים שנחוו בחוויה המודעת ושנשכחו או לא נתפסו ממש במודעות. זאת השלמה יותר מכאנית של החוויה המודעת, כאלו להשלמה זו אין מגמה פסיכולוגית ספציפית בולטת. לקומפנסציה לעומת זאת, יש תפקיד של תיקון כלפי הגישה החד צדדית של החוויה המודעת.
כדי להבדיל בין שני המושגים, יונג הביא לדוגמא חלום של איש עסקים: הוא רואה פתאום שידיו וזרועותיו מכוסות בלכלוך שחור. חלום זה שיקף באופן קומפלמנטרי מה שהאיש ידע, אך לא רצה להודות בכך, והוא שהעסק העכשווי שהתכוון לבצע יסבך אותו במרמה. אך התפקוד הקומפנסטורי של החלום מיועד להעלות לתודעה שהחולם, למרות שבמודע היה איש ישר, היה בלא מודע גם בעל נטייה יותר אפלה של חוסר יושר בעסקים.
הקומפנסציה בחלום עשויה לאשר גישות מודעות המלווות בפקפוקים שיצרו דילמות מודעות אצל החולם, וכך לחזק אותו בגישותיו המודעות. לקומפנסציה כזאת יונג קרא קומפנסציה חיובית, לעומת הקומפנסציה השלילית אשר באה להתנגד לגישות המודעות. עם זאת הקומפנסציה בחלום עלולה להיות רב משמעית. לדוגמא חלומות של איש צנוע ובישן, בהם היה פוגש דמויות הסטוריות הרואיות כמו נפוליון או אלכסנדר הגדול. אלה שיקפו מצד אחד את רגשי הנחיתות שלו בפני הדמויות הגדולות, אך מצד שני גם שיקפו במידה מודגשת את חשיבותו עקב קירבתו לגדולים.
יונג מבדיל בין התפקוד ה"פרוספקטיבי" לבין התפקוד ה"קומפנסטורי" של החלום.
התפקוד הפרוספקטיבי מעלה אפשרויות שמסתמנות בקשר לעתיד החולם על פי מצבו הנוכחי. לעומת זאת התפקוד הקומפנסטורי מעלה בחוויה המודעת קונפליקטים לא מודעים. לפעמים יש קומפנסציות בחלום שנראות רחוקות מן המציאות העכשווית של החולם, למשל חלומות עם מוטיבים דתיים, שמרמזים על צורך ברוחניות בעולם החומרי שלו, וזה צורך אנושי כללי.
אמרנו שהקומפנסציה של החלום עלולה להיות שלילית או חיובית.
לקומפנסציה השלילית יונג קרא בתחילה קומפנסציה רדוקטיבית", או "פונקציה רדוקטיבית של החלום". לדוגמא חלומו של נבוכדנצר, (דניאל ד' 10), אשר מצביע על הצורך לחזור לעבר פרימיטיבי שורשי של נפש האדם, כדי לנפץ את ניפוח האגו.
חלומו של המלך נבוכדנצר: ראיתי והנה עץ נטוע בלב העולם והוא גבוה מאד.
והעץ הולך ומגביה, הולך ומתעצם, עד שראשו נוגע בשמים והוא נראה מכל קצווי תבל. ולעץ עלווה נהדרת ופרי רב מאד- מזון למכביר לכל הבריות. חיות הבר חוסות בצילו, ציפורי השמים מקננות בענפיו, וכל יצור חי שבעולם מוצא בעץ את מחייתו.
את המראות האלה ראיתי בעת שוכבי על משכבי. והנה יורד מן השמים שומר והוא אחד הקדושים, ובקול גדול הוא קורא: " כירתו את העץ, קצצו את ענפיו, טילשו את עליו, השליכו את פירותיו; תברחנה חיות הבר מצילו והציפורים מענפיו; אך השאירו את גדם העץ ואת שורשיו באדמה רתוקים בחישוקי ברזל ונחושת בין עשבי השדה; ויירטב מטל השמים, ויהיה ניזון מעשב השדה ככל החיות, ותמאס נפשו בבני האדם, ויינתן לו לב חית-בר ויעברו עליו שבעה עידנים. זה המשפט אשר חרצו השומרים, זה הדין אשר פסקו הקדושים, למען ילמד וידע כל יצור חי שהגבוה מעל גבוה הוא החולש על מלכויות בני האדם והוא ממליך את מי שרצוי לו ומרים מאשפות אביון"
הפרוש של דניאל: העץ אשר ראית…. עץ זה הנך אתה, אדוני המלך. גדלת, גבהת ועצמת; קומתך עתה כה גבוהה שעד לשמים היא מגעת ושלטונך מגיע לכל קצווי תבל. והשומר הקדוש אשר ראית יורד מן השמים ומכריז…. פרוש הצו הזה: גרוש תגורש מחברת בני האדם; עם חיות הבר תגור, עשב תאכל כבקר ובטל השמים תירטב. שבעה עידנים יעברו עליך עד אשר תלמד לדעת כי הגבוה מעל גבוה הוא החולש על מלכויות בני האדם והוא ממליך את מי שרצוי לו. והצו האומר: השאירו את הגדם ושורשיו" פירושו- שמלכותך תשמר עבורך עד אשר תשכיל לדעת שכל השלטון מן השמים הוא.
יואיל נא אדוני המלך לשמוע בעצתי: בזכות מעשים טובים שיעשה ייגמל המלך מחטאיו ופשעיו. יראה נא אדוני המלך חסד ורחמים לעניים, וכך יזכה לאריכות ימים ולשלום.
הפונקציה הרדוקטיבית של החלום אינה מיועדת להרוס את אישיותו של החולם, אלא רק את גישתו. כאלו לקצץ לה את הכנפיים. קומפנסציה כזאת אינה יכולה להיקרא פרוספקטיבית, אומר יונג, כי הרדוקציה מיועדת להרוס גישה, כדי לשנותה ולשקמה רק בשלב מאוחר יותר.
הפונקציה הרדוקטיבית של החלום נחקרה ע"י פרויד. היא מעלה לדעתו יצרים מיניים וכוחנים ילדותיים, יחד עם גורמי חשיבה, רגש ואינסטינקטים ארכאיים הטמונים בשורשים הביולוגים שלנו. לכן פונקציה זו היא רטרוספקטיבית ולא פרוספקטיבית. לדעתו של יונג פונקציה זו אינה מיועדת לשחזר רק יצרים, אלא היא מיועדת להעלות גם חלקים כואבים באישיות הילדותית של החולם, אשר נדחו או נדחקו על ידו. יונג הזהיר בפני פרושים רדוקטיביים של חלומות, אשר עלולים לזלזל בגישות המודעות של מטופלים החרדים בהערכתם העצמית. לעומת זאת הוא חייב שיחזור חוויות מכאיבות של הילדות באמצעות החלומות, כי אלה מאפשרים לחולם לחוות את הטראומה מחדש, לעבד אותה מבחינה אמוציונאלית ואף למצוא לה משמעות סימבולית, ללא השפעה או יוזמה ישירה של המטפל.
לאור כל אלה העדיף יונג את המונח: "קומפנסציה שלילית" על המונח "קומפנסציה רדוקטיבית"
האלטרנטיבה לקומפנסציה השלילית, היא הקומפנסציה הקונסטרוקטיבית, אותה קרא יונג גם במונח: "סינתטית".
הקומפנסציה הקונסטרוקטיבית של החלום מנסה לענות לא רק לשאלה "מדוע?" או "מאין", אלא גם לשאלה "למה, "לשם מה", "לאן". היא מיועדת לחזק את החלקים הבריאים בחולם ולהחסיר תמיכה מן החלקים המורבידיים. הפרוש הקונסטרוקטיבי של חלום עוזר כאשר הגישה המודעת של החולם היא פחות או יותר נורמאלית, אך מסוגלת להתפתח, או כאשר הנטיות הלא מודעות שלו שגם הן מסוגלות להתפתח, אינן מוערכות נכונה ע"י הגישה המודעת. הפרוש הקונסטרוקטיבי פותח אפשרות מימוש של חלקים מאישיות החולם שעדיים נמצאים בתהליך של התהוות. זה קורה כאשר החולם נהיה יותר רצפטיבי לתכנים לא מודעים, אף אם כואבים, ויש לו הכוחות לכך. במילים אחרות: הפרוש הקונסטרוקטיבי סולל את הדרך לשילוב הניגודים.
לדוגמא של פרוש קונסטרוקטיבי יונג הביא חלום של אלוף בצבא אשר חלם שהיה במסדר צבאי יחד עם קצינים צעירים. המפקד העליון סיקר את המסדר וכאשר הגיע אליו, במקום לשאול אותו שאלה טכנית, הוא בקש ממנו הגדרה של " היפה". החולם לא יכול היה למצוא תשובה והמפקד עבר לקצין צעיר שעמד לידו.הצעיר נתן תשובה ממש טובה, אותה האני החולם עשוי היה לתת לו, לו רק היה מוצא אותה באותו רגע. האירוע גרם לו הלם כזה שהוא התעורר.
החלום הזה קומפנסטורים לכוון החיובי, כי הוא רומז על נטיות אסתטיות של החולם שהוזנחו יותר מאשר הודחקו. החלום הצביע על דרך חיים יותר רחבה מזו העכשווית, שלא עלתה על דעתו המודעת של החולם.
לדעתו של יונג גישת הפרוש הקונסטרוקטיבי עלולה ליצור אשליות בחולם. אבל לרוב היא עשויה לגשת לאישיות החולם באופן יותר אינדיבידואלי מאשר הגישה הרדוקטיבית, כי היא תופסת באופן יותר מלא את המשמעות של דימויים ספציפיים. היא גם מעודדת יצירתיות ומכינה את הדרך לפונקציה הטרנסנדנטית.
הרבה חלומות ניתנים לפרוש רדוקטיבי וקונסטרוקטיבי ללא סתירה. יותר מזה: לעתים קרובות פרוש רדוקטיבי המצביע על יצרים או צרכים מוזנחים שצריכים לעלות לתודעה, הופך לקונסטרוקטיבי, כי הוא מעשיר את המודעות לקראת הבאות. (כמו למשל הצורך בהעלאת תכנים לא מודעים לתודעה, אשר מייצגים פונקציות נחותות של האגו אותן יש להכיר ולטפח).
הבחירה בין פרוש רדוקטיבי לבין קונסטרוקטיבי של חלום, תלויה בטבעם של תכני החלום, במצב החולם ובשפוט המטפל לגבי צרכיו של המטופל. בתחילת הטיפול יונג העדיף את הפרוש הרדוקטיבי לברור אירועים ופנטזיות בילדות. אמנם עם מטופלים מסוימים אפשר לקפוץ ישר לפרוש קונסטרוקטיבי, אם כי זה עלול לסחוף את המטופל לספקולציות מטפיזיות סוערות. מצד שני יש מטופלים שזקוקים לספקולציות כאלה בחתירתם הלא מודעת אל הרוחניות.
לסיכום, הבחירה בין פרוש רדוקטיבי לקונסטרוקטיבי של חלום תלויה במידה רבה בנטיות של החולם. אם המטופל אינו מעריך את עצמו כראוי, פרוש רדוקטיבי עלול להיות לא נכון ומזיק , ולהפך.
יונג העיר שחלומות ארכיטיפיים אינם יכולים להתפרש באופן רדוקטיבי, כי חוויות רוחניות אינן ניתנות לניתוח רציונאלי. אולם בחלום של המטופל על שהוכש ע"י נחש, יונג אכן השתמש בפרוש רדוקטיבי, בהצביעו על היחסים בין המטופל ובין אמו וחברתו.
על פי הניסיון מתברר שכל סוג של קומפנסציה יכולה לאשר או לסתור את הגישה המודעת. כן כל סוג של קומפנסציה יכולה להתייחס לתכנים אובייקטיבים או סובייקטיביים.
קליטת תכנים לא מודעים באמצעות חלום היא לרוב מרפאה. גם כאשר השפעת חלום מסוים אינה דרמטית, ההשפעה המצטברת של הקומפנסציות בחלומות מביאה אותנו לרובד חדש של מודעות, בו אנו מקבלים את האחר שבתוכנו ובו אנו מגמישים את גישותינו.
חלום קומפנסטורי עלול להוביל אדם לגישה הרסנית או דיכאונית ולפעמים הוא עלול אף לעודד התאבדות. יונג הניח שזו תופעה טבעית, וכנראה הטבע יותר מכוון למודעות ולהבנה מאשר למנוע סבל. ואכן יש לבחון היטב את הצדדים ההרסניים שבתוכנו המופיעים בחלום, כדי לברר איזה חלקים של האישיות הם בלתי מועילים ומזיקים. הערכים היסודיים של האישיות המודעת צריכים להישמר בשלמותם, כדי שהקומפנסציות מן הלא מודע תהיינה יעילות. יונג הדגיש שוב ושוב שאם ניתן ללא מודע עדיפות על המודע, נאבד את המשמעות של התכנים הפסיכים ונרד לדרגה של מגידי עתידות.
ההוכחה של אמינות התיאוריה של יונג על הפונקציה הקומפנסטורית של חלומות, עדיין בחיתוליה, כי התופעה כל כך מורכבת שקשה מאוד להוכיח אותה במחקרים כמותיים.

פרק שביעי

מוטיבים מיתולוגיים בחלומות
מוטיבים מיתולוגיים בחלומות מצביעים על האנרגיות הארכיטיפיות המהוות את הגרעין של הקוםפלקסים שלנו.
יונג גיבש את מושג הקומפלקס (תסביך) כאשר נתקל בתגובות אמוציונאליות של נבדקים לאסוציאציות שלהם בקשר למילים אקראיות שהוצגו בפניהם. הוא גילה שתגובות אלה למילה מסוימת נובעות מדימויים לא מודעים הקשורים לאותה המילה אצל כל אחד מאתנו בצורה אחרת. כן הוא גילה שדימויים אלה קשורים זה לזה ע"י גוון אמוציונאלי משוטף. לאחר הרבה שנים של מחקר הסיק יונג שקבוצות אלה של ייצוגים לא מודעים מתקבצות סביב לגרעין ארכיטיפי הנותן להן משמעות רוחנית קוהרנטית. למשל: אצל כל אחד מאתנו מתקבצים ייצוגים פנימיים אישיים לא מודעים מסביב לגרעין הארכיטיפי של האם הגדולה, וכל חוויה שתעורר אסוציאציות בנושא אמהות תתקשר לדימויים לא מודעים עם גוון אמוציונאלי מסוים האופייני לארכיטיפ האם.
לקבוצות אלה של ייצוגים אישיים לא מודעים המתקבצים סביב לגרעין ארכיטיפי יונג קרא בשם "קומפלקסים".
הוא מצא שלקומפלקסים יש אוטונומיה משלהם, כאלו תהליכים נפשיים מסוימים נשארים פרודים מן המודעות וקבורים בלא מודע. כאשר נסיבות החיים מעוררות אותם, הם סופגים אנרגיה מן האגו, הם מעוררים בו תגובות אמוציונאליות ועלולים להכתיב לו התנהגות מסוימת, וכך הם חותרים לעלות למודעות. האגו יכול אז להתעורר לאיתות הקומפלקס אשר חותר להשתלב במודעות וע"י כך להרחיב אותה, להעשיר אותה ולהגמישה. זאת כי הקומפלקס טומן בתוכו הן את הדימויים האישיים של הפרט סביב לארכיטיפ, והן את הגרעין הארכיטיפי עצמו עם פניו הרבים והניגודים שבו. כך עשוי הקונפליקט האישי שנוצר בין מורכבות הקומפלקס ובין העמדה החד צדדית של האגו, לקבל פתרון מפרספקיבות מודעות שונות, וכך מאבד הקומפלקס מן האוטונומיה שלו ומשליטתו על האגו, וזה נהנה מאיזון חדש באנרגיה שלו.
אלה הם הקומפלקסים האישיים. לדעתו של יונג חלק מקומפלקסים אלה נבעו מחוויות מודעות שהודחקו, וחלק מהם אף פעם לא הגיעו למודעות.
יונג גרס שמעבר לקומפלקסים האישיים ישנם קומפלקסים ששיכים ללא מודע הקולקטיבי. אלה עשויים להעלות למודעות תכנים יצירתיים, מצד שני הם עלולים להציף את המודעות בתכנים מוזרים ואף מסוכנים כי קשה לעבד אותם בשפה האישית של האגו. הוא חשב שהאמונות בנשמות המתים ("souls") מתייחסות לקומפלקסים האישיים, ואילו האמונות בקשר ל"רוחות" (spirits) מתייחסות לקומפלקסים האוטונומיים של הלא מודע הקולקטיבי.ׂ
לתיאוריה הפסיכולוגית שלו יונג קרא בשם "פסיכולוגית הקומפלקסים" ואכן מושג זה היה חשוב לו ביותר, כי מושג הקומפלקס גורם לתיאוריה היונגיאנית להיות פסיכולוגיה אישית ולא "מיתוסופיה" של ארכיטיפים. לדעתו אין להתייחס לקומפלקס כאל תופעה פתולוגית, להפך, תפקידם של הקוםפלקסים הנוצרים מתוך חוויות החיים של האדם מימי היוולדו, הוא לקשר בין האגו ובין הסלף והלא מודע הקלקטיבי. הקומפלקס הופך לתופעה פתולוגית כאשר הוא נשאר בלתי מודע ובלתי פטור, כי אז הוא סופג מן האגו אנרגיה רבה והוא שולט בו באופן קומפולסיבי, במקום שהאגו ישלוט עליו ויתעשר ממנו.
פרויד ביסס את התיאוריה הפסיכולוגית שלו סביב לקומפלקס מרכזי אחד: תסביך אדיפוס.
יונג חשב שמספר אין סופי של קומפלקסים מאכלס ומעצב את האישיות שלנו על פי מספר אין סופי של ארכיטיפים ועל פי הייצוגים הפנימיים של כל פרט מסביב לארכיטיפים. עם זאת הוא גרס שישנו מספר קומפלקסים מרכזיים כמו: תסביך אב, אם, אח, אחות, כעס, אינצסט, שליטה, מוות, נחיתות, עליונות (שהגרעין הארכיטיפי שלו מיוצג במיתולוגיה היוונית ע"י חווית ה"היבריס") וכו".
הגרעין הארכיטיפי של הקומפלקס מתבטא בדימויים סימבוליים המתארים "באופן הטוב ביותר האפשרי את טבעו המיסטורי של הרוח" כתב יונג.
הדימויים הסימבוליים המיתולוגיים בחלומות (ובפנטאזיות) מהווים מוטיבים קולקטיביים בעלי אנרגיה השייכת לגרעין הארכיטיפי שסביבו מתקבצים הקומפלקסים של החולם. דימויים סימבוליים אלה מאפשרים לחולם מפגש עם הגורמים הכלל אנושיים המעצבים את הפסיכי ואת ההתנהגות האנושית בחוויות החיים החשובות כמו: הוולדות, מוות, תחיה והתחדשות, ילדות, קשרים בין אישיים, התפתחות, הזדקנות, קורבן, מאבק, סבל, אבל, השג, התארגנות, פרידה וכדומה עוד ועוד.
מוטיבים מיתולוגיים אלה מופיעים בתימות מיוחדות בתרבויות השונות, אך בכוחם להביא תובנה לחולם רק אם הוא יטמיע את משמעותם במודעותו בהקשר למצבי החיים המיוחדים לו כפרט, ז"א רק בהקשר לקומפלקסים האישיים שלו.
קורה שרעיון כלל אנושי מיוצג בחלום ע"י תכונה אחת הנתפסת כאופיינית לו, כמו למשל כאשר אלה מופיעה כחתולה שחורה, או כאשר האל מופיע כאבן בזויה, או כדומה. או אז החולם והמטפל חייבים להכיר את המוסכמות של תרבות החולם המתקשרות לדימויים אלה. אך לפעמים מופיע המוטיב המיתולוגי בלבוש המיוחד לחולם בלבד. הוא עולה באופן אינסטינקטיבי, ללא פעולה רצונית, כדי לקשר את החולם אל הגרעין הרוחני של הקומפלקסים שלו.
אפילו אם מוטיבים אלה נראים לנו הרסניים, יש לזכור שעשוי להיות להם פוטנציאל של ריפוי, אם רק נכיר אותם ונוכל לתאר אותם בכנות, במקום לפעול על פיהם באימפולסיביות תוך acting out כפייתי והרסני.
כיצד נכיר מוטיבים מיתולוגיים בחלומות?
כאשר החלום מתאר תהליכים בלתי מציאותיים, מאגיים, מדהימים כמו טראנספורמציות של דימויים וכדומה, אפשר לשער שמדובר במוטיב מיתולוגי. לעומת זאת החלום עלול להעלות דברים מאד מוזרים המצביעים על תהליכים נפשיים הרחוקים מאד מן המודעות, שיש להתייחס אליהם בזהירות פן יציפו את האגו. אם נראה כאילו אין לתכנים אילה כל הגיון משלהם, וכמעט בלתי אפשרי להתייחס לפוטנציאל ריפוי כל שהוא בהם, אפשר יהיה לשער שהם אינם מוטיבים מיתולוגיים. ואמנם למוטיב המיתולוגי יש קוהרנטיות צורנית אסתטית עם מניעים עקביים. אפילו אם הוא מעלה דימויים של הרס, שאול, התפוררות וכדומה, הוא עשוי להצביע על שלבי מעבר קריטיים בתהליך הטיפול, כמו למשל התמונות הסימבוליות ב"רוזאריום פילוסופורום" האלכימי.
המוטיבים המיתולוגיים בחלומות טומנים בתוכם גם איכויות רגשיות של התפעמות ולפעמים גם הרגשה של יראת קדושה. זאת מעבר לתוכן האגדי שלהם.
לפעמים המוטיב המיתולוגי מתייחס לתרבות רחוקה ולזמן אחר. או אז יש להתייחס לערכים החברתיים המרכזיים, (החיוביים או השליליים בעינינו), של אותה התרבות באותו הזמן, והשיפוט שלנו בין טוב לרע חייב להתייחס להיגיון הפנימי של העלילה המיוחדת העולה בחלום. למשל המוטיב של ישיבה ליד פתחו של הר געש בחלום, יכול להתפרש כחוסר אחריות והרפתקנות, או מצד שני כקרבה לאלה הגדולה בהקשרים של מוות ותחיה עם התפרצויות אמוציונאליות עצומות. או אם ליד פי הר הגעש מופיעה דמות של פאון המקורב לדיוניסוס, אולי חווית החלום מתייחסת להתפרצות סקסואלית או אחרת האופיינית לדיוניסוס. ושוב, אם ליד פי הר הגעש מופיע שולחן תלת רגליים כמו זה של הסיבילה, אולי החוויה תצביע על כוח נבואי שיבעבע מן המעמקים. אך כל זה יכול להצביע גם על משחקים בלתי זהירים של החולם עם דימויים סימבוליים ופרושים.
בכל אופן, הנושא דורש מן המטפל התמצאות רחבה במיתולוגיה.

משחק הגומלין בין החומר הארכיטיפי ובין זה האישי בחלום.
הבנת משחק גומלין זה נחוצה לחולם לשם אינטגראציה של הקומפלקס האישי העולה בחלום עם הגרעין הארכיטיפי שלו. ללא אינטגראציה עם הגרעין הארכיטיפי, מסר החלום עלול להצטמצם מאד, או אף ייתפס כעיוות אישי של המציאות הרציונאלית. מצד שני אם יתעלם החולם מן הקומפלקס האישי ויתייחס רק לגרעין הארכיטיפי, הוא יפסיד הבנה של המרכיבים האישיים המהותיים של נפשו.
עבודה על החלום בטיפול אמורה להוביל את החולם ואת המטפל להבנת מסר החלום משתי נקודות מבת אילה. לדוגמא נביא את החלום הבא:
"בזמן לכתי ברחוב אני מותקפת ע"י צעיר פורע חוק שגונב ממני את הארנק שלי. אני רצה אחריו מעל לשדות, גבעות ועמקים, אבל למרות שהאיש צועד לאט, במידה ואני רצה מהר יותר, בה במידה אני מתרחקת ממנו".
מוטיב החלום הוא מוטיב סיוטי מוכר. הוא מעלה הרגשת חוסר יעילות מפחידה וחוסר אונים. הביטוי של הרדיפה "מעל לשדות, גבעות ועמקים" הוא ביטוי אגדי. מעבר לכך הסטירה הפרדוקסאלית בין ריצת הרודפת ואיטיות הנרדף לבין ההתרחקות בין השניים, מעלה השערה של מוטיב מיתולוגי. במקרה זה המטפל נזכר באגדה וולשית על נסיך פווויל באפוס הוולשי ה"מאבינוג'יון" (Mabinogion), שם מסופר שהנסיך רואה גברת בלתי מוכרת העוברת על סוס לבן, עטופה בלבוש בצבע זהב זוהר. הוא שולח את אנשיו לרדוף אחריה וכאשר אינם מצליחים בכך, הוא מנסה להשיג אותה בעצמו, אבל במידה שמהירותו עולה, בה במידה היא מתרחקת ממנו. רק כאשר הוא מבקש ממנה לעצור למענו, רק אז היא נענית ואומרת לו: "אעצור בשמחה וזה היה מועיל לסוס שלך, לו היית מבקש הרבה יותר מוקדם!" המטפל שמר לעצמו את האמפליפיקציה הזאת והניח, על פי האגדה, שהגנב בחלום עשוי לייצג דמות על אנושית מסייעת. המטופלת לא הכירה את המיתוס, אבל סיפור שמתרחש בחלל ובזמן בלתי ידועים, מצביע על מוטיב מיתולוגי אשר לעתים אינו ידוע לא לחולם ולא למטפל.
הדמות העל אנושית בסיפור אינה יכולה להיות מושגת ע"י רצון האגו המתאמץ לשלוט על המצב, אלא היא דורשת התייחסות מכבדת. אבל כיצד נבין, לאור הפסיכולוגיה של המטופלת, שדמות על אנושית מיוצגת ע"י גנב ארנקים? על פי האסוציאציות ייצג הארנק את תעודת הזהות שלה, את הכסף וכרטיס האשראי. אלה נתנו לה תחושת עצמי, אנרגיה ואמינות. הגנב היה בלתי ידוע לה. בטיפול היא רצתה מיד לשחק את הסיטואציה כפי שלמדה בסדנת "גשטלט" והיא בטאה את משאלתה בנחישות חפוזה האופיינית להתנהגותה בדרך כלל. המטפל קיבל את הרעיון, והציע שבמקום לרוץ, היא תרדוף את הגנב במילים בדמיון פעיל. המטופלת צעקה לגנב לעצור בנימה מתפרצת של ציווי, אך בדמיונה לא השיגה דבר. המטפל שיקף את הטון המצווה הבלתי סבלני שלה, אך המטופלת לא מצאה מיד אפשרות אחרת. לאחר פסק זמן היא יכלה לבקש מן הגנב באופן יותר רגוע להחזיר לה את הארנק שלה, כי הוא מאד נחוץ לה וכי הוא לא שלו. ואז בדמיונה הסתובב הגנב והתברר לה שהוא אחד המורים שלה כשלמדה בקולג', מורה שהיה אהוב עליה במיוחד. בדמיונה הוא ענה לה: "תירגעי, את צריכה ללמוד הרבה." כאשר היא בקשה ממנו את הארנק, הוא אמר: "תלכי אתי ותשיגי מה שנחוץ לך". מורה זה הצטיין אז בעיניה ברגישותו ובסמכותו הרגועה, ז"א שהוא ייצג פוטנציאל בלתי מודע שלה להעלות מתוכה תכונות אלה, במקום שתלטנותה הרגילה אשר מנעה וספגה ממנה עצמיות, אנרגיה ואמינות אמיתיות הגלומות בסימבול הארנק. הפיכתו של הגנב למורה בדמיונה של המטופלת יכולה להצביע על כך שתמונת הגניבה בחלום הייתה אמורה להיות שעור בשבילה על אפשרות של תגובה נבונה ושקולה של האגו כלפי קומפלקס השתלטנות שלה. תגובה אשר תבטא העלאת פוטנציאל של רגישות ושל הפעלת סמכות יותר מרוסנת ותקשורתית. כאשר היא נשאלה באיזה רחוב מתרחשת תמונתו הראשונה של החלום, האסוציאציה הייתה על רחוב בקרבת מקום העבודה שלה. מכאן עלו אסוציאציות על חוסר הביטחון והמתח שלה במקום עבודתה, בו היחסים בין העובדים ועם הסמכות היו מלחיצים ועוררו בה התנהגות כוחנית ומניפולטיבית. אסוציאציות אילה התקשרו אחר כך למתחים שלה בילדות וכן בהתייחסותה למטפל ובהתנהגותה בטיפול.
המוטיב המיתולוגי בחלום זה מעלה הארה מצד המדריך הפנימי של החולמת על תהליך החיים האנושי הכללי שלה, ועל בעיית חיים רחבה יותר מאשר הקשר הטיפולי, בעיה אשר מופיעה גם בקשר זה.
אותו מוטיב מיתולוגי מראה איך שינוי היחס בין האגו ובין הסלף (המופיע בדימוי סימבולי של ארכיטיפ האנימוס המדריך), בין האישי ובין האנושי הכללי, יכול להיות מרפא. ואכן הוא מאפשר פרספקטיבה חדשה על מרכיבי הקומפלקס של החולמת, (כוחנות, הישגיות ושתלטנות, המיוצגות בדימוי הגנב), וע"י כך הוא מוביל את החולמת לכיוון של פתרון הקומפלקס.
כאמור, קשה לאבחן מוטיבים מיתולוגיים בחלומות כי הם עולים בלבוש האישי של פסיכולוגית החולם. דימוי סימבולי של קופידון יכול להופיע בדמות מישהו שיורה. השטן עלול לצוץ בדמות זבן מפתה, הגיבור בדמות של מנהיג פוליטי וכדומה. להבחנה זו דרושה לא רק השכלה מיתולוגית, אלא גם רגישות למימד הארכיטיפי מול המימד האישי של סיפור החלום, וכן דרושה רגישות לנקודת המפגש ביניהם.
המוטיבים המיתולוגיים הם במספר אין סופי. יש מוטיבים על החיים בכלל כמו הבית, המשחק, החיים כהצגה, המסע או הדרך, הנהר, ההפלגה, המעבר מחוף אל חוף, הגשר, הסירה, טרנספורמציות אלכימיות או ביולוגיות, הריקוד, הפולחן, היעוד, התפקיד, וכדומה.
וכן יש מוטיבים על קצב ההתפתחות של חיי הגוף ושלבי החיים כמו הוולדות, נשימה, נגיעה, להיות מוכל, מוחזק, לאכול, לשתות, להצמיח או לאבד שיניים, לגדול, להיפרד, להתחבר, להוליד, להיות הורה, למות, להיוולד מחדש, וכדומה.
מוטיב החיים כהצגה לדוגמא, עשוי להופיע בחלום כהסתכלות של האני החולם על הצגה, סרט, טלוויזיה, או הדומה. (פרוש המילה "תיאטרון" ביוונית הוא: " במה" עליה היו השחקנים מציגים את משחק האלים). גם חלום בתוך חלום עשוי לייצג את הצגת החיים. ההסתכלות יכולה להיות פסיבית ומרוחקת, או עם מעורבות רגשית, ויש שהאני החולם משתתף ממש בהצגה. נשאלת אז השאלה: מהי תבנית החיים של החולם? על מה מדובר בחיים אילה? גם חלומות חוזרים בעלי עוצמה על הילדות הם בעלי משמעות דומה. החזרה על אותם חלומות מצביעה על בעיית חיים יסודית.
מוטיב ההיוולדות יכול להופיע בחלום עם תחושת איום של מוות, או עם דמיונות של זיכרונות על חיים ומוות קודמים. המעבר מחיי עובר לתהליך של היוולדות יכול להיחוות בחלום כמעבר ממקום של אחדות קוסמית בלתי מופרעת אל תחושת הימצאות במקום סגור ללא מוצא. הדחיפה דרך תעלת הלידה מקבילה להרגשת מאבק של מוות ותחיה, עם אקסטאזה של תוקפנות, קרב, התפרצויות, אורגיות של דם, התעוררות מינית, או דמיונות סאדומזוכיסטיים. היציאה מן התעלה מקבילה לחוויות מוות ושחרור.
Whitmont & Perera בספרם Dreams a Portal to the Source מדגישים ששחזור תהליך ההיוולדות בחלום או בפנטאזיה ע"י מטופל הנמצא ברגרסיה עמוקה בטיפול, עשוי להיות בעל משמעות רבה בקשר לאפיוני זהותו ודרך חייו. המטופל יכול להמחיש שחזור זה באופן גופני עם האסוציאציות הקשורות לחוויה. הם מביאים לדוגמא חלום של פציינט על המטפל שלו:
"אתה מציע לי טיפול המכריח אותי להתכרבל על הרצפה במצב מאד בלתי נעים, אחרי זה אני מרגיש משוחרר."
מטופל זה היה תקוע בחייו בחוסר יכולתו להחליט ולהתחייב, וזאת גם בקשר לטיפול. המחשה גופנית של תמונת החלום הביאה על פי האסוציאציות לשחזורו את לידתו, לידת עכוז מכאיבה, בה הוא חווה גם את חוסר האונים של אמו במאמץ שלה ללדת. על פי הסיפורים, באותו אירוע היא צעקה שוב ושוב: "אינני יכולה", כמו המטופל בזמן השחזור על הרצפה, בו הרגיש תקוע כמו אמו, בניסיונותיו להשתחרר ממצבו הבלתי נסבל. עקב אותו שחזור הבין המטופל שמקור תקיעותו בחייו היה בעצם בחווית לידתו, אשר הפכה למיתוס של חייו.
מוטיב הילד. במידה שמוטיב הילדים אינו מצביע על הנושא מבחינה אובייקטיבית, בה במידה דימוי הילד בחלום מצביע על ה"ילד הפנימי", ז"א על כל דבר שאינו גמור עדיין ונמצא בתהליך גדילה, או על הפרי של קשרים עם אנשים אחרים, או על מיומנויות או כישרונות פרודוקטיביים, וכדומה. מן הצד החיובי מועלות בחלום אולי אפשרויות התפתחות שעדיין לא התממשו, או מועלית תחושת התפעלות ילדית, או קשר אל העולם העל אנושי, או ביטוי אמוציונאלי חופשי, או אקסיביציוניסם חיובי, וכדומה.
מן הצד השלילי המוטיב עלול להצביע על חוסר בשלות, או על אומניפוטנציה ילדותית, על אינפנטיליות, או אף על הילד הפגוע, או על חוויות טראומטיות בילדות אשר לא עובדו, כי אולי נדחקו לטובת אידיאלים של האגו.
בהקשר לכל אילה יש לברר מה גיל הילד בחלום, האים קרה משהו בחיי החולם באותו גיל, או האם משהו התחיל להתרחש בחייו לפני מספר שנות גיל הילד בחלום. חשוב להביא את החולם לדמיין לעצמו כיצד אותו ילד מרגיש ורואה את העולם. לדוגמא: אחרי שחלם:
"יש תינוק השוכב בעריסתו", דמיין לעצמו החולם שהוא אותו התינוק, ואז הרגיש תחושת חנק בלתי נסבלת. התברר שבתקופת השואה אמו הייתה משתיקה אותו על ידי כרית על פניו, כאשר הייתה סכנה שהגרמנים ישמעו אותו בוכה. תחושת החנק בחלום העלתה תובנה במטופל על הקשר שלו אל אמו שנחווה על ידו כקשר מחניק. הדימוי הסימבולי של התינוק חסר האונים הביא את החולם לתובנה על הרגשתו הכללית בקשר לחיים. העבודה על החלום לאור הסיפורים על השואה הרחיבה את זווית הראיה שלו על חייו מעבר לקומפלקס האם השלילי שלו.
חלום אחר עם מוטיב הילד לדוגמא:
"ילד שבר את קופסת התכשיטים שלי ופיזר את תוכנה מכל עבר. אני צועקת על הילד. כעת הוא חולה בבית חולים והמטפל שלי אומר לי שאני צריכה לקחת על עצמי את ניתוח השקדים שלו."
על פי האסוציאציות, הילד בחלום היה בן שנה. הטיפול של החולמת התחיל לפני שנה, ז"א שהחלום עוסק בתהליך הטיפול, בו אספקט ילדותי של החולמת עלה, אך עדיין לא קבל התייחסות נכונה: משהו בעל ערך נשפך מן המיכל הטיפולי שנשבר, ומשהו חולה במצבו הנוכחי של תהליך הטיפול. לשאלה למה שבר הילד את הקופסה, החולמת ענתה: " מתוך חסר וזקיקות", והעלתה אסוציאציות של תחושות דחייה מצד הוריה. עלו גם זיכרונות של רגשות נטישה בהיותה קטנה ומבוהלת בבי"ח, עם הצורך לשאת את המתח כילדה טובה. בחלום האני החולם צועק על הילד הפנימי שלה ואינו מרשה לו את זקיקותו לתלות. בעבודה על החלום התברר שגם בטיפול לא הרשתה לעצמה המטופלת להביע את התלות הגוברת שלה במטפל, כי העבירה אליו את הקומפלקס ההורי השלילי שלה. המטפל קיבל את ההעברה והגיב עם העברה נגדית הדורשת בגרות. כתוצאה מזה הטילה החולמת על בעלה את צרכי התלות שלה בנסיבות אותן לא סיפרה למטפל. המטפל ניחש כבר כמה זמן את מה שקורה, אך היה מספיק חכם כדי לחכות לביטויים ברורים של המטופלת על כך, והנה ביטויים אילה הופיעו בחלום המשמעותי.
מוטיב החיות. דימויי חיות בחלום מצביעים על רובד הדחף ועל אפקט קדם רציונאלי. טבעו המיוחד של איכות הדחף והאפקט של החיה בחלום מתבטא לא רק באסוציאציות של החולם בקשר לדימוי החיה, אלא גם באפיונים הביולוגים של כל חיה, וכן הוא מתבטא באופו ארכיטיפי במסורות הפולקלור והדת הקולקטיביות. ממלכת החיות היא ממלכת הטבע עם חוקים ואפיונים השולטים עלינו בני האנוש ואף על האלים. החיות בחלום מייצגות את המורכבות האקולוגית של הטבע, בו כל היצורים תלויים זה בזה ונובעים מאותו מקור. לכן המסורות הדתיות הקדומות שייכו איכות אלוהית מיוחדת לכל חיה. במיתולוגיה המצרית הבז או הנץ סימלו ראיה חדה ומודעות סולארית. הזאב הזכר ייצג בשביל הרומיים כוח תוקפני והנקבה ייצגה אמהות. השועל מייצג טריקסטר ערמומי ומדריך בהרבה אגדות עם. הנחש הוא מקור של חכמה מרפאה וכוח טרנספורמטורי בתרבויות רבות, אך גם המפתה השטני בתנ"ך. החזיר ייצג פוריות, אדמות ואוראליות בתרבויות עתיקות רבות והנקבה שלו הייתה קשורה לאלה הגדולה.
חשוב לזכור שהאפקט האופייני לחיה חותר לעלות למודעות. במיתוסים ובאגדות אפיוני ההתקשרות לאחרים של כל חיה וחיה שונים זה מזה. לפעמים יש לפחד מן החיה, לפעמים יש לסמוך עליה, או להימנע מקשר איתה, או יש להגן עליה, או להרוג אותה. האפיונים האלה של אפקט החיה שונים בתרבויות שונות, אך הקונסנזוס אצל כולן הוא שמסוכן מאד לא לכבד את המסר של דימוי החיה. כך יש להתייחס ברצינות לדימויים של חיה מפלצתית.
בעבודה על חלומות בהם מוטיבים של חיות, אפשר להמחיש את התכונות המיוצגות ע"י החיות בדמיון מודרך, בו החולם מדמיין לעצמו הצגת תיאטרון בה לכל חיה תפקיד האופייני לה.

פרוש החומר המיתולוגי של החלום.
בטיפול ההחלטה האם לשתף את המטופל באמפליפיקציות מיתולוגיות נתונה לשיקולו של המטפל. אפשר להביא אמפליפיקציות רק אחרי מיצוי עיבוד התכנים האישיים של החולם ובעיות ההעברה העולות בחלום. הזנחת תכנים אילה לטובת אמפליפיקציות תגרם לקנאה במטפל היודע והמשכיל, אך הנמנע מלטפל בקשר הטיפולי.
האמפליפיקציות חשובות כאשר נתקעים בטיפול בבעיות חיים הנראות ללא פיתרון. ואכן התכנים המיתולוגיים עשויים להביא אוריינטציה חדשה לאגו של המטופל, ולקשר את סבלו אל התשתית הרוחנית הכלל אנושית. אמנם האמפליפיקציה עלולה להביא את המטופל לאינפלציה, אך מצד שני תפקידה לקרב את האני של החולם אל הסלף.
אמפליפיקציה עשויה להרגיע ולייצב מצב רעוע של האגו אצל המטופל. לפעמים ברגעים של מתח, אפשר אפילו לספר סיפור רלוואנטי למצוקת המטופל, ללא כל פרושים, כדי שזה ירגיש את ההבנה האמפטית של המטפל ויחוש מוכל ע"י הסיפור.
עם זאת הפרוש עצמו של התוכן המיתולוגי בטיפול הוא תרופה בעלת עוצמה רבה עבור המטופל. תרופה שעשויה להמיס תכנים אישיים או לתמוך בהם ברובד הארכיטיפי. לכן יש לשקול היטב מתי רצוי להשתמש בתרופה בעלת עצמה כזאת.

פרק שמיני

חלומות והבנתם בתהליך הטיפולי
על פי ניסיונו כמטפל, יונג מצא שחלום עשוי להצביע לא רק על האטיולוגיה של הנוירוזה שהביאה את המטופל לטיפול, אלא גם הוא עשוי לרמוז על טיב כוחות הנפש שלו, על הכיוונים אליהם פונים כוחות אלה ועל הסיכויים של התפתחותו הפסיכולוגית של המטופל.
אי לכך הוא חשב שהבנת החלומות היא אמצעי מרכזי בטיפול ועל המטפל לרכוש מיומנות רבה בהתייחסות לחלומות ובשימוש בהם בתהליך הטיפולי.
ואכן יונג מצא שטיפול מעמיק דורש שינוי בלא מודע אשר יביא להתפתחותו הפסיכולוגית של המטופל. על פי הניסיון, התברר שאפשר להשיג זאת ע"י עיבוד מודע של תכנים לא מודעים. ללא עיבוד זה המרכיבים הלא מודעים של האישיות עלולים להופיע רק כסימפטומים נוירוטיים.
החלומות עשויים לעזור למטופל להעלות למודע תכנים לא מודעים, כאשר המטפל מצליח לעזור לו בכך.
אמנם יונג חשב שיש לגשת לטיפול מעמיק רק אחרי שטיפולים אחרים נכשלו, כי לא כל טיפול חייב להיות מעמיק ודורש את עזרת הלא מודע.
אפשר לפרש חלומות גם מחוץ לטיפול, אבל רוב העבודה נעשית בתהליך הטיפולי. חלומות מושפעים מן התהליך ומשפיעים עליו, כי הם מושפעים מן היחסים בין מטפל למטופל. לעתים יונג מצא את עצמו אומר למטופל: " אינני יודע מה התשובה לתופעה הזאת, אולי נקשיב למה שהלא מודע יכול להגיד לנו על כך" ובעקבות הערה זו באו חלומות מאירים.
על פי הניסיון, עבודה נכונה על חלומות עשויה להבהיר את משמעותם ומעלה את היכולת לזכור אותם.
תדירות הבאת חלומות לטיפול משתנה אצל מטופלים שונים. כאשר מטופל לא זכר חלומות, יונג מצא שלרוב הוא נרתע מלהביא גם דברים מודעים לטיפול, או העדיף להישאר פסיבי ולהשאיר את העבודה למטפל. המטופל גם מפחד לגלות דברים מזעזעים וחולניים בחלומותיו. קורה גם שמטופל נותן כ"כ הרבה חשיבות לחלומות, שהוא מזניח צדדים אחרים של החיים, ודווקא אז הלא מודע חוסם את זיכרון החלומות. ירידה בתדירות החלומות מופיעה גם בשלבים מתקדמים של הטיפול, אחרי שהמטופל למד לעבוד על דימויי חלומותיו ב"דמיון פעיל" ע"י התייחסות רגשית אליהם כאל ישויות שלו. מצד שני יכולה להתרחש הצפה של חלומות בטיפול אשר מעידה על סיטואציה בעייתית מודעת או לא מודעת, שהמטופל לא התייחס אליה או לא התגבר עליה.
דרך פרוש חלומות יונג הגיע לדיאגנוזה של מחלה אורגאנית או של פסיכוזה לטנטית, ואז הפרוש כלל גם פרוגנוזה. לפעמים העדר פיתרון בחלום עלול להצביע על פרוגנוזה רעה, אך הדבר אינו הכרחי, גם בחלומות המוזרים ביותר. עם זאת מחקרים פסיכיאטרים המשווים חלומות של חולי שיזופרניה עם אלה של אנשים בריאים, הראו הבדלים משמעותיים בתכני החלומות.
החלום ההתחלתי בטיפול עשוי להיות חשוב מאד בהצביעו לא רק על הסיטואציה הבעייתית של החולם, אלא גם על כל התכנית של הלא מודע באופן פרוספקטיבי. חלום התחלתי עשוי לרמוז על חוויות נשכחות מן העבר, הטומנות בחובן אפשרויות התפתחות או פצעים קשים. או הוא עשוי להצביע על עובדות בעייתיות עכשוויות שלא קבלו התייחסות מספקת ע"י המודע. כאשר בעיות המטופל מאד רציניות, החלום ההתחלתי עשוי להכיל תוכן של "חזון" ברור ומרשים.
חלומות התחלתיים הם בדרך כלל שקופים יותר מחלומות אחרים, אולי בגלל הנאיביות של הפונה לטיפול. הם באים לפעמים עוד לפני הפגישה הראשונה, או באחת הפגישות הראשונות. יש שחלום התחלתי השקוף מבחינה דיאגנוסטית מופיע אחרי מס' קטן של חלומות בתחילת הטיפול.
חלום התחלתי עשוי להצביע על גישתו של המטופל לטיפול עוד לפני שהוא פגש את המטפל. או הוא עשוי להצביע על בעיה בטיפול עצמו ולא על בעיית המטופל.
יונג מביא דוגמא לכך בחלום של מטופלת: שהיא מאבדת את הדרך ביער חשוך ופתאום היא מרגישה שאדם זר נתלה עליה כמו משוגע. בכך הצביע החלום על הזדהות יתר לא מודעת של המטפל כלפיה.
יונג חשב שהחלומות בתחילת טיפול הם יותר ברורים מאשר בהמשך. על פי ניסיונו הם כוללים תכנים אפלים שמפחידים את המטופל, או משקפים את התנגדותו לטיפול. יש להתבונן היטב בחלומות של תחילת טיפול, אך רק אחרי שהמטופל מתחיל להיות יותר מודע לבעיותיו דרך האסוציאציות שלו לחלומות ולטיפול עצמו, רק אז אפשר להתחיל לשער מה הלא מודע רוצה להגיד.
בתחילת הטיפול חשוב להבין את החלום על פי ההקשר של המצב המודע של המטופל ותוך כיבודו, ז"א על פי איך שהוא רואה את הבעיה שלו, דרך הקומפלקסים שלו. הרי החלום אינו משקף את הלא מודע בכללותו, אלא הוא מגיב למרכיבים מסוימים של מצב המודע ומעלה תכנים של הלא מודע בקשר לכך. בהמשך הטיפול עיבוד נכון של הסימבוליקה של החלום יכלול אפשרות של זווית ראיה אחרת מזו של הגישה המודעת, אשר בכל זאת תכבד את הערכים התרבותיים הבסיסיים והעמוקים של ההשקפה המודעת.
דחיפת המטופל להבנה עמוקה של החלום ההתחלתי, עלולה להכביד עליו, או אף לעזור לו להדחיק את האימפקט הרגשי של החלום.
בהמשך הטיפול החלומות נהיים פחות ברורים ויונג מזהיר בפני ייחוס התופעה להתנגדות המטופל לטיפול. לדעתו החלומות משקפים אז את העובדה שהמטפל והמטופל אינם מבינים עדיין את הבעיות המרכזיות שבפניהם.
לפעמים פרושים שונים של אותם מוטיבים החוזרים בחלום מתאימים לשלבים שונים של הטיפול, על פי מצב התפתחות האישיות של המטופל ויכולתו להבין את עולמו הפנימי. למשל בתחילת טיפול רצוי אולי לברר האים תכנים מיניים של חלום מצביעים על יצרים מיניים במציאות האובייקטיבית של המטופל. אך בהמשך הטיפול רצוי אולי לתהות האים אותם תכנים מצביעים באופן מטפורי על תהליכים אינטראפסיכים.
כללית ההתייחסות לחלומות בתחילת הטפול נוטה להיות מכוונת לתכנים אובייקטיבים וזו שבהמשך הטיפול נוטה להיות מכוונת לתכנים סובייקטיביים, עקב הרחבת המודעות של המטופל.
חלום עשוי להיות תרפויטי גם בלי פרוש. לפעמים מטופל מביא חלום שקוף בשבילו, אשר מצביע על בעיה שעדיין לא הביא לטיפול. הערך התרפויטי של החלום עולה בעיקר כאשר המטופל מספר את החלום למטפל כדי שזה יוכל לעזור לו להיכנס שוב יחד איתו לחוויות החלום בכל פרטיהן וגוניהן הרגשיים. עם זאת יש חלומות מפחידים ומגעילים את המטופל. במקרה זה ראוי לדחות את העבודה עליהם עד שזו תתבקש מאליה ע"י המטופל. יש גם חלומות המשקפים אינפלציה המצביעה על רגשי נחיתות עמוקים של המטופל, וגם עליהם יפה השתיקה.
כאשר מופיעים דימויים ארכיטיפים בחלום המטופל, יונג המליץ להסביר למטופל שתכנים אלה אינם אישיים, אלא שמצבו הנפשי מתקרב לרובד אנושי כללי. הסבר זה חשוב כדי להגן על המטופל מתחושת הבידוד והחריגות שלו. במקרים אלה חשובה במיוחד השתתפותו של המטפל בתכני החלום. ואמנם הבנת המשמעות של דימויים ארכיטיפים בחלומות מסוכנת למטופלים מעורערים בנפשם, אך רצויה לאלה שמסוגלים לקלוט אותה ולהפיק ממנה כוחות והארה.
חלומות העברה.
יונג מגדיר העברה כ"השלכות הפועלות כתחליף לקשר פסיכולוגי אמיתי", ולא רק כהעברה למטפל של תגובות המטופל לאחד או לשני הוריו. לדעתו לפעמים יש תגובות כאלה בהעברה, אבל השלכות יש תמיד. למשל המטופל עלול לראות את המטפל כמעיין של כל תבונה. זאת הגזמה המצביעה על השלכת פוטנציאל התבונה שלו על המטפל. הגזמה זו היא אמוציונאלית באופן שלילי או חיובי: המטופל עלול להפגע או לכעוס על חוסר התבונה המופיע לפעמים במטפל, או הערצתו של המטופל עשויה לעזור למטפל להגיע אליו.
קורה שהרמז הראשון של העברה בטיפול מופיע בחלום. לדוגמא מביאה בספרה מרי-אן מטון חלום של מטופלת בו היא מחפשה מקום אשר שם תוכל להבריא. אישה אחרת שנראתה לה כמו המטפלת, עזרה לה לחפש. המטופלת בחלום לא הבינה מדוע דווקא מקום מסוים יעזור לה להבריא, עד שעלה בדעתה שבכל מקרה תוכל להשאיר את החבילה הכבדה שלה באותו מקום.
לפעמים פרוש של חלום אליו מגיע המטופל בעזרת המטפל, עשוי ליצור העברה חיובית בטיפול, כי הוא מתקבל ע"י המטופל כמתאים למצבו.
לעתים חלום מביע העברה שלילית או חיובית שהמטופל לא העיז לבטא אותה במילים.
יונג המליץ לברר ברצינות את הביקורת- חיובית או שלילית- של המטופל כלפי המטפל, לפני שזה יניח שהביקורת היא העברה.
כיון שכל חלום מגלה תהליכים פסיכולוגים של החולם הקשורים ליחסי אנוש מן העבר או מן הווה, לכן כל חלום בטיפול עשוי לכלול בעיות של העברה או העברה נגדית. בד"כ הסצנה הראשונה של הדרמה בחלום מצביעה על הנושא העיקרי אשר מבקש התייחסות. כאשר סצנה זו מתארת את אישיות המטפל או את מקום המפגש אתו וכדומה, אזי יש לשער שהנושא העיקרי של החלום הוא ההעברה והתהליך הטיפולי.

כאשר דמות המטפל מופיעה בחלום, היא יכולה לייצג:
1) המטפל כפי שהוא מופיע בעיני המטופל באופן מציאותי, עם תכונותיו ברובד האובייקטיבי. לדוגמה: חלום שהובא בפגישה הראשונה על סמך שיחה טלפונית ראשונה: " המטפל שלי מאמת אותי עם בעיותיי וא"כ אני רץ ברחוב." החלום מעלה את הסגנון הקונפרונטאטיבי של המטפל בשיחתו הטלפונית ואת תגובת הבריחה של המטופל הרגיש. במקרה זה המטפל הכיר באובייקטיביות של הדימוי וכך שימש כמודל חיובי של אימות עם בעיות.
2) העברה אל המטפל של חוויות בין אישיות של עברו של החולם.
3) המטפל כמרפא פנימי או הסלף.
4) ההעברה הנגדית של המטפל.
5) התהליך הטיפולי.
6) תכונות של החולם ברובד הסובייקטיבי המועברות למטפל, כמו למשל תכונה של הצל.
7) העברה של דימויים ארכיטיפיים אל התהליך הטיפולי, או אל דמותו של המטפל.

רצוי להתייחס בזהירות לשילוב של הדימויים האלה, וטבעו של שלוב זה מתגלה רק במשך הזמן. לדוגמה חלום התחלתי בפגישה ראשונה: אני הולכת לטיפול, האישה עסוקה ברהיטים, מנקה ומנגבת אבק." התברר במשך הזמן שהייתה בחלום העברה אל המטפלת של דימוי התייחסות אמה של המטופלת כלפיה, וכן של המטפל הפנימי של המטופלת שאינו מתייחס אל צרכיה, וגם של תכונת הצל הבורח מבעיות רגשיות לתפקוד יתר.
בחלומות המשקפים דינאמיקה של העברה נגדית, ההעברה עלולה לנבוע מהזדהות השלכתית של המטופל כלפי המטפל, או היא עלולה להיות קשורה לאישיותו של המטפל, או לשני גורמים אלה. חלום לדוגמא: "אני הולכת לטיפול ויושבת. המטפל שלי עוזב אותי כדי לתת להיכנס לחדר לשליח שמביא לו חבילה. השליח איך שהוא גונב את התיק שלי." האסוציאציה לחבילה: "כאילו אתה אוסף גלויות של דמויות של אנשים, או ספרים." האסוציאציה לשליח: "טיפוס גס רוח". האסוציאציה למטפל: "אינטליגנטי, תומך, עוזר". בולטת כאן קומפנסציה שלילית בחלום לדמות החיובית של המטפל במודע של החולמת: בחלומה המטפל אוסף אולי גלויות של דמויות אנשים סטיריוטיפיות וספרים וכן מכניס לחדר הטיפול שליח גס רוח וגנב, ובכך הוא עוזב את המטופלת וגורם לגניבת התיק עם הארנק שלה. כאלו השליח, (צילו של המטפל), גונב את זהותה הנשית ואת הליבידו שלה. באסוציאציות נוספות, תוך עבודה על החלום המטופלת הזכירה את אביה המשכיל, האינטליגנטי והאינטלקטואלי האוהב ספרים, וכן את תחושתה כאלו היא דמות סטיריוטיפית מולו. נראה שהיא העבירה אל המטפל את האידיאליזציה שלה על אביה וכן את התחושה שאביה נתן לה שהיא דמות סטיריוטיפית. החלום מנסה להביא אידיאליזציה זו למודעות ולסתור אותה ע"י הדימויים השליליים שבו. השליח נחווה על ידה כגורם שלילי הנכנס לטיפול. עם זאת "שליח" הוא דמות ארכיטיפית של הרמס, המדריך הדו פרצופי שיכול לעזור גם בדרך השלילה, (או להזיק גם בדרך החיוב). אך השאלה העיקרית כאן היא: האים יש להבין את החלום על הרובד האובייקטיבי, כהעברה נגדית של המטפל? (כאשר המטופל מעורר את ההעברה הנגדית של המטפל ע"י הזדהות השלכתית, בעיתו האישית של המטפל המתאימה להעברת הבעיה של המטופל, נוטה להגביר את תהליך ההעברה). במקרה שלנו עם המטפל יבדוק לעומק בתוך עצמו האים יש לו בעיה המקבילה לבעיית האב של המטופלת (כמו גישה אינטלקטואלית צרה או מופשטת המונעת ממנו לראות את המטופלת במיוחדות שלה), בעיה אשר הגבירה את תהליך ההעברה וההעברה הנגדית, או אז המודעות ההדדית של התהליך האינטרסובייקטיבי עשויה להיות מרפאה ומעשירה. אך עם הדבר לא ייעשה, הטיפול עלול לעלות על שירטון. הדינאמיקה של ההעברה הנגדית עלולה להיות עוד יותר מסובכת אם המטפל מעביר בהזדהות השלכתית למטופל את הגישות שלו. בחלום הנ"ל המטפל היה צריך לעבוד על עצמו זמן רב, עד שהכיר כיצד הוא העביר למטופלת את נקודות המבט הסטיריוטיפיות שלו על הנשי וכך הוא עלול היה לגרום לעיוות של הזהות הנשית האינדיבידואלית המתפתחת שלה.

העברה של דימויים ארכיטיפיים אל התהליך הטיפולי או אל דמותו של המטפל.
התהליך הטיפולי הוא ארכיטיפי כשלעצמו, כי הוא קשור לאינדיבידואציה, ז"א לשינויים אינטגרטיביים עמוקים באישיותו של המטופל, שהם מעבר לבעיות האשיות שלו ואשר מתרחשים מחוץ לרצון המודע שלו. אנו מדברים על העברה ארכיטיפית בחלום כאשר אנרגיות ודימויים כלל אנושיים (טראנס פרסונאליים) עולים בחלום באופן סימבולי בדמות המטפל, או כמייצגים את התהליך הטיפולי. בד"כ בעקר בתחילת טיפול הרבדים האישיים והארכיטיפיים של ההעברה בחלום –מעורבבים ביחד. העבודה על הדימויים של החלום עוזרת להבדיל בין הנושאים האישיים לבין אלה הארכיטיפיים.
המימד הארכיטיפי של דימויי החלום יכול לנבוע מחוויות מרפאות או הרסניות כלפי התהליך הטיפולי, חוויות אשר מתייחסות לתהליכים אינטראפסיכיים שהם מעל ומעבר לאינטראקציה האישית בין מטפל למטופל. דוגמת העברה אל המטפלת של חוויה ארכיטיפית מרפאה מובאת בחלום הבא: "אני חולם שיש דמות עם הפנים שלך, אם כי זו לא את. היא לובשת חצאית רחבה ארוכה ושדיה ערומות. אני מרגיש שיש לי צורך לזחול מתחת לחצאיתה כדי להרגיש בטוח." האסוציאציה הייתה של התעוררות מינית, כאילו החלום העלה העברה מינית אל המטפלת, אבל ככזה החלום לא חידש דבר, לכן הוא לא הובן כראוי. תיאור יותר מעמיק של הדימוי הזכיר פסלים של האלה הפורייה של האדמה, הצמחים והחיות. זחילה לתוך חצאיתה בין רגליה הפרוסות היא חלק של פולחן המסמל לדה שנייה לקראת הגבריות השלמה בטקסי חניכה של נערים בשבטים מסוימים. כאילו מה שנראה למטופל כדימוי מיני, עשוי לכלול במקרה הנ"ל את הצורך הנסתר שלו להיוולד מחדש כילד של האם הגדולה. אם הוא יוכל לקלוט את ההוד של הדימוי ולהתייחס אליו, הוא יוכל להעמיק מעבר לבעיית הקשר הפגום שלו עם אמו, וכן מעבר לניסיון העקר להעניש את אמו בהתנהגות של דון ג'ואן. במקום זה הוא יוכל להיאחז באם הטובה, במפגש עם העוצמה הסדוקטיבית של נשים רבות.

חלומות על העברה משפיעים לפעמים על פתרון ההעברה. לדוגמא יונג מביא חלום של מטופלת: היא רואה את עצמה קטנטונת ליד אביה שהופיע במימדים ענקיים, וזאת בתוך שדות חיטה שנעה ברוח. אביה הענק לקח אותה בזרועותיו והחזיק אותה כמו תינוקת וכך היא חשה תחושה נפלאה. יונג חשש בתחילה שיהיה לה קשה להיפרד ממנו, אך מאוחר יותר הוא הבין שאולי היא מייחלת לאהבה רוחנית כלפי ישות אשר מעל למימדי אנוש. תובנה זו גרמה לפתרון ההעברה.
כאשר המטפל חולם על המטופל, הוא יכול לספר על כך למטופל אם הוא חושב שזה יכול לעזור לו, אך לא בכל מקרה. לדוגמא יונג הביא חלום שלו על מטופלת, בו הוא ראה אישה, אותה הכיר כמטופלת שלו, כאשר היא יושבת גבוה מעליו, על מעקה של טירה. הוא הסיק מן החלום שכנראה בטיפול הוא הסתכל עליה מגבוה מתוך זלזול כלפיה. הוא סיפר זאת למטופלת והטיפול יצא מתקיעותו.
בד"כ חלום של מטפל על המטופל שלו עלול להצביע על בעיתיות מסוימת של המטפל כלפי המטופל. כדאי אז שהוא יברר לעצמו מה המטופל מייצג בשבילו בחלום: העצמי שלו? הילד? הצל? מאהב או אויב? אדם אידיאלי שיש לקנא בו? או שד הרסני? ההעברה מצביעה על כך שהטיפול נמצא בקושי כל שהוא, שהמטפל מזדהה הזדהות יתר עם המטופל, או שהוא משתמש בו לקריירה שלו, או לפתרון בעיותיו.

חלומות ילדים.
יונג התעניין בחלומות ילדים מתוך זכרונו של חלומות ילדותו והשפעתם עליו. הרשימות על ניתוחיו של חלומות ילדים בסמינרים שלו בשנות ה30-40 פורסמו בשם: "אינטרפרטציה פסיכולוגית של חלומות ילדים".
רוב חלומות הילדים הם מפחידים ובעלי תכנים ארכיטיפיים, המצביעים על קירבת הפסיכי של הילדים ללא מודע הקולקטיבי, כאשר האגו אינו עדיין כ"כ מגובש.
יחזקאל קלוגר (1975) חקר שכיחותם של חלומות ארכיטיפיים מול חלומות של יומיום ומצא מקבילים מיתולוגיים ב47% של חלומות ילדים מתחת לגיל 6 וב36% של חלומות ילדים מתחת לגיל 9, לעומת 26% של אותם מקבילים בחלומות מבוגרים.
כאשר ילד מביא חלום לטיפול, אפשר לשאול אותו שאלות ספציפיות סביב דמויי החלום. אך לפעמים קשה לברר את הקשר החלום למצב המודע של הילד, כי יש קונטמינאציה בין הפסיכי של הילד לזו של הוריו. לעתים הילד מבטא בחלומותיו את הבעיות של הוריו. על כך יונג הביא דוגמא של ילדה שחלמה:
הלכתי עם אבא לבקר את סבתא. סבתא הייתה בסירה גדולה. היא רצתה לנשק אותי ולחבק אותי, אך פחדתי ממנה. אבא אמר: "אז אני אנשק את סבתא. " לא רציתי שהוא יעשה זאת, כי פחדתי שמשהו יקרה לו. אח"כ הסירה התרחקה ולא מצאתי יותר אף אחד ופחדתי. החלום שיקף קשר הדוק מדי בין האב לאמו ופחדה של הילדה להישאר מבודדת ע"י זה. דוגמא אחרת שיונג הביא הייתה חלומותיהן של שלוש ילדות אשר חלמו על אמן שהופיעה כמפלצת מפחידה. החלום שיקף את מחלת הנפש של האם שהתפרצה שנים אחרי אותן חלומות.
יונג הסיק מכך שלפעמים ילדים חולמים חלומות בעלי תכנים מבוגרים מגילם, בגלל הקונטמינאציה של הלא מודע שלהם עם זה של הוריהם.
בטיפול ילדים יונג גרס שכדאי לדבר עם הילד על דימויי חלומותיו כך שיוכל להתמודד אתם על פי הבנתו, אך הוא התנגד לחדירה עם הילד לעומקם של דימויים ארכיטיפים בחלומותיו. זאת כדי לכוון את הילד לחוויות המודעות שלו ולהרחיקו מפנטסיות הלא מודע, פן לא ירצה הילד לוותר עליהן לטובת גיבוש המודעות.
חלומות ילדות שמטופל מביא לטיפול הם חשובים והאסוציאציות סביבם חשובות. לפעמים המטופל זוכר במעורפל את הסיטואציה בילדות. אם חלום הילדות מתקשר לחלום עכשווי או לחלומות חוזרים, האסוציאציות לחלומות הרחוקים יכולות להוסיף להבנת החלומות העכשוויים ולהפך. במידה שחלום ילדות נשאר זמן רב בזיכרון, בה במידה חשיבותו גדולה.

הבנת המסרים של החלומות איטית בתהליך הטיפולי והאינדיבידואציה. אחרי הטיפול יונג עודד את המטופלים שלו להמשיך להחזיק מחברת חלומות ולהתייחס אליהם מחוץ לטיפול.
הבנת החלום היא תמיד בגדר השערות והן משתנות ומתבהרות במשך הזמן.
יונג הציע 4 קריטריונים לאימות ההשערות.
1) ההשערה מתקבלת ע"י המטופל.
2) ההשערה גורמת להתקדמות הטיפול.
3) ההשערה מקבלת אישור או חוסר אישור ע"י החלומות הבאים. אישור ע"י חלום אחר יכול להיות הופעת אותו נושא בחלום בצורה יותר ברורה. חוסר אישור יכול להיות הופעת חלום אחר עם תכנים מנוגדים להשערה, כאילו הלא מודע דוחה את ההשערה כמו שהגוף דוחה רעל.
4) אירועים המתרחשים בחייו המודעים של המטופל מאשרים את ההשערה.

גם אם אי אפשר לאמת את ההשערות בהבנת החלומות, עצם ההתעמקות בחוויות החלום והחיפוש של משמעות תכניו ע"י המטופל והמטפל, מקדמים את התהליך הטיפולי ע"י הגברת האינטראקציה ביניהם.

ב י ב ל י ו ג ר פ י ה:

C.G.Jung: Dreams.

C.G.Jung: Man & His Symbols.
C.G.Jung: Symbols and the Interpretation of Dreams. C.W. vol 18
M.A.Mattoon: Understanding Dreams.
E.Whitmont & S.B.Perera: Dreams a Portal to the Source.
J.A. Hall: Jungian Dream Interpretation.
M.L.Von Franz: The Way of the Dream.
M.L. Von Franz: On Dreams and Death.
J.Hillman: The Dream and the Underworld.
J.Hillman: Dream Animals.
C.G.Jung: Memories, Dreams, Reflections.
R.Bosnak: A little course in Dreams. (Shambhala 1998)

ב י ב ל י ו ג ר פ י ה נ ו ס פ ת

Jolande Jacobi: “Complex/ Archetype/ Symbol”
Erel Shalit: “The Complex”  ,Inner city books 2002
C.G.Jung “Psychological Types” Ch.11 “Definitions: par: 814-829 “Symbol” Par: 743-754 “Image” Col. W 6