1941 – 2017
נולדה בתל אביב ב-1941.
חיה שנים רבות בקיבוץ צרעה עם משפחתה.
יהודית היתה פסיכולוגית, וממקימי המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית. חלק ממפגשי המכון בימיו הראשונים נערכו בקיבוץ.
שימשה במכון כיו"ר ועדת הסמכה של המכון. ניהלה את התחנה ת.ל.ם – תחנה טיפולית של הקיבוצים בין השנים 1998 – 2005.
כמו מלכה בכוורת דבורים
יעל באומן
יהודית הייתה המנהלת של קליניקה לבריאות נפש, אשר מעולם לא נקראה מרפאה, אלא "תחנת תלם". זו הייתה מסורת ארוכת שנים של תחנות הקיבוצים, לא להשתמש במילה "מרפאה". יהודית קבלה אותי לעבודה שם, לאחר שנים ארוכות של עבודה כפסיכולוגית בקופת חולים. לעולם לא אשכח את השינוי באטמוספרה, שיכולת להרגיש בו בקלות. המקום נוהל ע"י יהודית באופן פלאי, כאילו ניהל את עצמו. כל אחד היה אחראי לכל: אינטייק, החלטות, טיפול, ותשלומים.. היא מעולם לא השתמשה במעמדה כמנהלת ע"מ להפעיל כוח. ועדיין סדר ומשמעת עצמית ויחסים טובים שלטו בכל. היא הייתה כמלכה בכוורת דבורים, היכן שכל אחד ידע את תפקידו, כמעט בלי להגיד. כאשר המזכירה המסורה שלנו חלתה במחלת האלצהיימר, יהודית תמכה בה וחיפתה על ליקוייה בסבלנות רבה, וזה דרש מיהודית עבודה רבה. דאגה עמוקה, נאמנות וצניעות היו מתכונותיה הבולטות ביותר, החסרות לי כל כך.
כאשר חלתה, זה היה שובר לבבות לראות כיצד נפשה ורוחה הבהירים נכלאים בהדרגה בגופה המדרדר. היא שמרה על צלילותה עד לסוף, ולעולם לא חדלה להיאבק על ביטוי מחשבותיה ורצונה. זה היה כה סימבולי, שבתקופת מחלתה מרפאות תלם הועברו לניהול של חברה מסחרית, ועתה, רוח הניהול שכה אפיין את יהודית וונדר ומיכל ילובסקי לפניה, נעלמה לעד, ועימן חלק מן האידאלים, שכה האמנו בהם.
יהודית בשבילי היא הבית הקטן והמטופח בקיבוץ צורעה, קבלת אורחים, רגישות ליפי הטבע, חיבור עמוק לתרבות, ענווה ומהימנות. היא חייתה בהתאם לאידאלים שלה באופן הכי טבעי, ושייכת לזן של אנשים שהולך ונהיה נדיר בארצנו.
אחרי קבלתה למכון שלנו, היה כה טבעי לה להמשיך ולתת. היא קיבלה על עצמה את ועדת הסמכה, והתמידה בכך ככל שיכלה, אך מחלתה התערבה ומנעה ממנה לתת את מה שכה רצתה להמשיך ולתת. אנחנו מתגעגעים למה שהיית.
חברי המכון נפרדים מיהודית
יהודית האהובה, צר לי להיפרד ממך גם כעמיתה למקצוע, גם כחברת מכון, אך בעיקר כחברה וידידה קרובה.
הכרתי אותך לפני כ-25 שנה בעשותך את ההתמחות הקלינית ולאחר מכן את הדרך היונגיאנית ואת הפיכתך לאנליטיקאית רצינית ומיוחדת במינה. ולצידך, ונדר בעלך יוצא הדופן שתמיד ליווה אותך בכנסים.
היה בך שילוב נדיר של אנושיות, רגישות וגם יכולת ארגון, ניהול והזזת דברים, רצינות והומור ויכולת לתפישת אנשים והבנתם באופן יוצא דופן.
היה קשה לראותך עוברת חודשים וימים קשים ומתסכלים, אך גם לראות איך לא ויתרת ורצית תמיד להיות מעורבת שותפה ומעודדת. היה מעורר התפעלות איך התמודדת עם המחלה שניתקה אותך מיכולת התקשורת אבל הראש המשיך לעבוד. והיה גם מעורר הערכה כיצד בן זוגך ונדר טיפל בך במסירות אין קץ.
כל מי שהכיר אוך יהודית אהב אותך, העריך וכיבד. גם כמטפלת, גם כמדריכה וגם כאדם!
אנשים במכון כתבו מילים לזכרך ובכולם ניכרת הרבה אהבה והערכה. אביא מעט מהדברים:
הנרי אברמוביץ' מדגיש שהיית אישה מלאת חכמה, צניעות וחסד.
יעל באומן כותבת על יושר לב, נאמנות, צניעות ומסירות.
בתיה ברוש על יכולת הקשבה עמוקה, צניעות וחכמה.
תמר קרון ראתה בך תמיד יושרה שאין לה פשרות, תמיד אפשר לסמוך עליך לארגן כמו בישראל של פעם.
אנשים מספרים על הדרך שבה קיבלת אותם למכון:
נועה פוירשטיין סיפרה איך היית מרגיעה באנושיותך החמה וזוכרת את אור עיניך שלא התפוגג גם במאמץ הגדול להגיע למפגשים. ואיך נשאת את הסבל והקושי באצילות לצד בעלך באוהב ונדר.
אסתי לי דר זוכרת את נוכחותך השקטה, החכמה והסבלנית שמכילה את הקנדידטים הסוררים.
גניס שפירא מציינת איך יהודית אהבה את החיבור בין פסיכולוגיה ואמנות והביאה את אנשי התחנה לסדנאות ובמיוחד את האווירה המיוחדת שידעה ליצור.
קרני ישי מזכירה את השיעורים המיוחדים, את ההערות החכמות והדרך של השקט והנועם בהם לימדה.
חגית חוף מזכירה את העומק והפשטות המיוחדת של יהודית.
אורלי שלם מציינת את הנאמנות, האכפתיות והרגישות.
וגם גיא פרל מזכיר באותה נימה את הרצינות האנושיות והצניעות, ואילנה לח כותבת על הזכות שהיתה לה להיות מודרכת על ידה.
כולם מיצרים על דרך הסבל שהיה אליך לעבור יהודית.
יהודית, כולנו כואבים להיפרד ממך ומשתתפים עם כאב המשפחה על האובדן הגדול, ועם הנכדים הקטנים שלא יזכו להכירך.
יהי זכרך ברוך!
צרו קשר
מכון ישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית
ע"ש אריך נוימן
עקבו אחרי האירועים במכון, מחשבות ומאמרים של חברי המכון, תכניות הכשרה וחדשות מעולם הפסיכולוגיה היונגיאנית
