מאמר על בסיס הרצאה ביום עיון אמצע החיים באונ' בר אילן 21.2.10
אתחיל את הנושא שלנו על אמצע החיים מסיפורו של אדיפוס המיתולוגי ,גיבור אנושי שכולנו מכירים מתוך תורתו של פרויד. פרויד זיהה עם דמות גיבור זו את הילד בשלב האדיפאלי בהקשרו של הרומן המשפחתי בילדות . אך אם אנו נעמיק בקריאת המיתוס המדהים הזה, נראה שהחלק המעניין בסיפורו של אדיפוס, רלוונטי עבור הנושא של אמצע החיים ומתמקד למעשה באדיפוס של החצי השני של החיים ,וכיצד? החצי הראשון של חייו של אדיפוס עוסק בגיבור מיתולוגי שנולד ביוזמת האם האוהבת יוקסטה למגינת ליבו של אביו לאיוס .על כן נדחה, נזרק ונפגע על ידי אביו שלא רוצה בו מלכתחילה . אדיפוס המיתולוגי הוא ילד שסוחב על גבו את בעייתו של אביו,ילד שנזרק ממשפחתו וגודל על ידי הורים מאמצים.א' הופך לנער פצוע רגל,נער מצפוני שמנסה לברוח מסיפורו האישי ומגורלו הקשה. אדיפוס הוא נער סקרן וידען ,הוא אפילו ניחן בקשר כלשהו עם הלא מודע והוא מסומל ע"י המפגש עם קולו של האורקל האומר לו ומייעץ שישמר מלרצוח את אביו ולשכב עם אימו. עם זאת ,אדיפוס מתואר כבחור חמום מוח הנוטה להדחקה ,להימנעות מרגשות ולפיתוח יתר של שכלו החריף והמיתוס מספר לנו שפקחותו הרבה עוזרת לו בפתרון חידות .א'הצעיר בטוח שבכך שפתר את חידתה של הספינקס,התגבר גם על תעלומתם של החיים ויכול להם. אך למעשה אנו רואים בהמשך כי ההתגברות והניצחון בשלב זה הינם חלקיים וזמניים בלבד. בינתיים זו התגברות רק על הספינקס: מפלצת נקבית המסמלת סכנת הבלעות במקום שאין שום תודעה:היא טורפת נערים צעירים כל עוד לא הבינו ולו בשכלם,את חידת החיים, את שלבי החיים ,המעברים ,העליות והירידות . התגברות על מפלצת זו מסמלת את היכולת לכבוש את הפחדים ,להתגבר על האי רציונליות, לדעת במובן מסוים של האני ,כיצד להתגבר על האם הגדולה ולהיכנס לעולם של החיים. בשפתו של א.נוימן זוהי פרידה ראשונית מן האם הגדולה.
אדיפוס הצעיר האנרגטי והחריף הוא בעל אני אימפולסיבי . ללא מודעות ,הוא רוצח את האיש המבוגר-האב, המתעלם ממנו , המתגרה בו ועומד בדרכו .הוא עושה זאת בדיוק באותה נקודת זמן כאשר האב ,המלך במצוקתו ,חזר מן האורקל לשאול בעצת הפיטיות על בעיות אמצע החיים שלו עצמו . המיתוס מספר לנו, כי גם בממלכתו של האב ה"מתעלל" יש תעלומות מודחקות שלא נפתרו .שם נרצח ילד, נדחה, נזרק ולא נלקחה על כך שום אחריות . בעייתו של האב לא נפתרה! ועל כן משתוללת המפלצת.
אדיפוס, לאחר שרוצח את האיש (האב) המנסה לפגוע בו שנית, קובר אותו וממשיך בדרכו ,הוא אינו לוקח כל אחריות ומתחמק מלשלם על כך מחיר! הוא פתר את החידה בעזרת חכמתו של הצעיר, אך ללא מודעות ואחריות גדולים מדי ! הוא הצליח להתחמק, להדחיק ובעזרת התנפחות מה של האני ,נכנס לחיים בוגרים כשהחידה פתורה חלקית בלבד. עדין קיימת בו התכחשות לגורלו ,לסיפורו האישי ולקומפלקסים האמיתיים שלו – מנגנונים שיכולים לעזור בחצי הראשון של החיים ולפעמים אפילו חיוניים עבור כניסה לחיים. הוא ממשיך לחיות כמלך ,יש לו ממלכה,משפחה והרבה סודות נסתרים .כ-20 שנה ,שניתן לראותן כחצי הראשון של החיים, בונה א' את משפחתו וממלכתו ,הוא מגלה יעילות,בטחון עצמי, עשייה ואגו עצום. אבל אז..עם כל זאת . בממלכה פורצת מגיפה אלימה ,אשר סימבולית ניתן לראותה כמשבר,כחולי המגיע בעקבות ההדחקה המסיבית.
האלמנטים של ההדחקה ,התפרצות המחלה, הצורך לרפא אותה אך גם הדחף לדעת את עצמך מרכזיים בשלב זה. המפגש עם הזקן החכם ,הנביא תרזיאס ,שאדיפוס נעזר בו מאד נעשה חשוב עבור כניסתו לאמצע החיים ,הוא רוצה לרפא את ממלכתו ולהיות חכם באמת .. לדעת את עצמו . המסע הזה להכרה מתחיל בהשלכות החוצה, ממנו והלאה -צריך למצוא את האשמים מחוצה לי ,למשל,מי היא הדמות האיומה שרצח את האב,המלך הקודם? ,יש השלכת הצל על האחרים, האשמה ,הכול ממני והלאה, ועם זאת א' רוצה מאד בכנות לדעת את ממלכתו.
אמצע החיים זאת הזדמנות מחודשת לתקן דברים. ה"גיבור הגדול" לוחץ על הנביא לדעת והנביא לגמרי לא בטוח כי כדאי לו למלך לדעת ,הוא כנראה בספק כי א' יעמוד בכך. המלך שמסמל את התודעה הישנה ,נחוש בדעתו ,נדחף – זהו משבר האופייני לאמצע החיים. יתכן אם כך, כי א' חסר ברירה מודעת ,משהו דוחף אותו מבפנים להשתנות ,להירפא, להתחדש .אט אט מגלה א' את הסיפור שלו ,הנראטיב : כיצד עם היוולדו ,היה רצוי רק על ידי האם, כיצד גורש ונדחה,במה נפצע,כיצד הוחלף, הוא מתוודע למי הציל אותו בילדותו, הדמויות הטובות והרעות .הוא מבין כיצד ברח וניסה להימלט ומי הוא זה שרצח במו ידיו בדרכו. אם בתחילה עדיין ניתן היה לראות כי גילויי סיפור הילדות הם ללא תודעה ואחריות , עתה מתחילה מודעותו להתעורר לאחריות . ורק כאשר מגיעה מודעותו של א' לרצח האב שביצע ולחיים של אינססט (חיים של גילוי עריות)-חיבור בלתי מופרד בו חי עם האם עד כה, מבין א' את גורלו הקשה .אך הוא אינו עומד בעצמתן של התובנות הללו ! הוא מתמוטט מלדעת את עצמו דבר אליו כה השתוקק ,א' מתגלה כמעין גיבור שנשבר באמצע החיים !
אין ספק שאדיפוס הוא דוגמא להתעוררות באמצע החיים: גבר כבן ארבעים שהחמרים המודחקים עולים ,צפים, מחלים ומכלים את הממלכה שלו. עם כל הטרגדיות של החצי הראשון הצליח א' לשרוד להסתדר ואפילו להיות מלך .
מה פירוש מודעות באמצע החיים? זוהי הזדמנות לשינוי ,להתפתחות ,כאשר חומר מודחק עולה ,גבולות האני מעט מטשטשים והנפש מחפשת איזון מחודש ,התחברות למה שלא נחווה עד כה וחיים של התחדשות. זוהי הזדמנות למעבר מדגש על הפרסונה והאני לדגש פנימי ומהותי . אך התהליך מתחיל לעיתים קרובות ממצוקה אשר בתוכה נשמע איזה קול פנימי שאיננו תמיד ברור .מצוקה שדוחפת לתובנות, למעשים ולעיתים קרובות לעשייה בלתי מודעת ,לפעולה אימפולסיבית ,(לאקטינג אאוט) של תכנים בלתי מודעים עד כדי הרסנות. המצוקה לעיתים גם מביאה לחיפוש המשמעות הרוחנית ,הסימבולית והנפשית של התהליך שעובר על האדם. את הקריאה למודעות של חיי אינססט עם האם ולרצח האב בהקשר הזה,בגיל הזה ולא בתקופה האדיפאלית ה"פרוידיאנית" ניתן לפרש כמעבר לחיים של נפרדות ,לאינדיבידואציה ותודעה עצמית גבוהה יותר. ומי שעוזר לא' בתהליך התפתחותה של התודעה על פי המיתוס , זהו הנביא טרזיאס ,אותו נביא המסמל את הזקן החכם בעל הראייה הפנימית הגברית-נשית,הראייה השלימה ,הנראית ממקומו של העצמי . אותה מודעות שתביא לאחריות על מעשיך,להבנה של מה שעשית בחצי הראשון .זוהי אותה מודעות המתחברת לבחירות שלך, לדעת עם מי אתה חי למעשה בתוך מסך ההשלכות שלך .המודעות שלך לחיבור המתמשך לאם, שלדמותה אתה עדין כה כבול חיצונית או פנימית . המודעות לשחזורים שאתה עושה בבחירותיך ,לחזרות האובססיביות, בקשרי יחסי האובייקט שלך והמודעות לקומפלקסים הלא פתורים. כל אילו ילוו אותנו במשבר לקראת החצי השני של החיים. לחיים עצמם עד תקופה זו נוצר כבר "בשר" ,חומר.האדם עד שלב ,עשה כבר משהו ממשי בחייו והעיסוק ,ההתבוננות במה שעשה מקבל משמעות . כמו כן, מתווספת לאדם מודעות לצל שלו :, אם לתוקפנות,לאינפלציה הלא מודעת של האני ,לחלק המפצל,המשליך ,המתגונן וכו'.מתווספת לאדם המודעות למרידות ולשינויים אותם לקח מאותו קו שהתווה לו האב, הצו החברתי ,ההורים:,מודעות לאינדיבידואליות שלו.ניתן לומר שמתווספת לאדם האחריות על קולו השונה מזה של האב ומקולם של הציפיות של הסביבה.
ולגבי הרעיון שיש משבר כזה כמו משבר אמצע החיים, כפי שאומר מ.שטיין "כולנו גדלים עם תפיסה מוטעית שהחיים הבוגרים הם אחידים,יציבים ובעלי התפתחות עקבית או לחילופין מלווים בירידה בקצב אחיד.זוהי תפיסה שהיא שארית ממבטנו כילדים .ממבט הילד שמאמין שיש בחיי המבוגר יציבות ושעדיין גם בבגרות נמצא משהו שומר ,מכוון ודואג לטוב ! אנו גם מחפשים סדר ושליטה ורוצים להאמין שעברנו את הילדות ,ששרדנו את הבעיות ,שאנו במקום אחר שהתחזקנו שיכולנו להמון בעיות ,שכבר אינן מנת חלקנו,שאנו יותר טובים מהורינו, ושנוכל לדעת ולנבא מה מצפה לנו. והנה באמצע החיים בין 40 ל-50 מתברר לנו שיש בחיינו טלטלות,מהמורות,ולעיתים האדמה נפערת ודברים שלא חשבנו עליהם קורים" . אנו מגיבים רגשית מדי לדברים, חשים שהכול לא כל כך יציב,הזוגיות,ההורות שלנו ,העבודה , המשמעות והסיפוק. יש חיפוש ,קיימת אי נחת , מופיעות תחושות פספוס . אנו מרגישים שאולי אנו לא כל כך שונים מהורינו ,יש מחשבות על שינויים ,רגשות אכזבה,התאהבות מחודשת באהבת הנעורים,שאלות ועוד ועוד. בניסיון להבין את מה שקורה ,אנו יכולים להתייחס לתופעות הללו ולחפש להן את ההסבר הסיבתי ,ואז נמצא כל מיני סיבות: סיבות הנעוצות בעבר ,ילדות, הורים ,פעם היינו אחרים, חסרי ביטחון הכוונה,ללא מודעות עצמית ועשינו טעויות.אנו יכולים כמובן להמשיך כמו אדיפוס הצעיר להשליך הכול על האחרים.ואנו יכולים למצוא גם סיבות שמקורן בעתיד,יש לנו פחד שהחיים עוברים ולא נמצה אותם, שמא נפסיד את הרכבת ,המוות אי שם באופק ,הגוף מתחיל להשתנות התשוקה שונה,העדפות משתנות . ואנו יכולים לנסות להבין את התופעות היותר קשות של הגיל הזה גם באופן תכליתי ! לשם מה כל זה בא? מה זה רוצה מאיתנו עכשיו? קריאה למה זה? מה פתאום התאהבות מחודשת באהבת הנעורים ,מה משמעות המחלה ,מה רוצה הכישלון הזה ממני ,התאונה,הנפילה מתוך העקב אכילס,כישלון עם ילד,עם נישואין משהו בעבודה ועוד..מה רוצה כל זה ללמד אותי על עצמי. מה המסר או התכלית שאני יכול לקבל על עצמי,חיי,כיווני חיים ועוד. כל אילו, גם הבנת הסיבות שיש בה מן העובדות של העבר או העתיד וגם הבנת התכלית שיש בה מן הסימבוליות של היום,מרמזים שיש הרבה עוד מה לעשות עם עצמנו ונפשנו גם בגיל הזה. למעשה יש כאן קריאה גם לפיתרון של דברים שהוזנחו אך גם דחיפה להתחדשות ,שינוי ואפילו טרנספורמציה מהחוץ אל הפנים. לעצמי ,לנפש ולרוח.ואולי אפילו לנשמה.
תיאוריות רבות מביטות על כל משבר,נפילה או דיכאון כתופעות שמקורן בילדות, הו !לו רק הילדות הייתה תקינה! מחקרים חדישים מראים שהבגרות הינה התפתחותית כמו הילדות לא פחות מכך! ההתפתחות ממשיכה מעבר ל-35 אחרי 50 ואפילו לעיתים בגיל 75 בייחוד אם מרחיבים את הנפש לתחום הרגש ,הרוח ,התודעה והשקפת העולם .אליבא ד-יונג מדובר כאן על כך כי האדם נמצא באמצע החיים והנפש,הרוח והעולם הסובב מגיבים מתוך הצומת בה נמצא האדם.
לדעתו של יונג העצמי של האדם מתפתח לאורך החיים ולכל שלב יש את המעבר שלו, הצומת שלו והארכיטיפים הפעילים השייכים לו . המשבר יתגבר ביציאה מן השלב והקושי לעבור לשלב הבא: לילד קשה להיפרד מן האם,להתגבר ולהשתחרר מן האב לעבור את ההתבגרות ,לצאת מן הרווקות ,לעזוב את האמהות וכן הלאה! לעבור לחצי השני של החיים זוהי משימה לא פשוטה . החצי הראשון ע"פ יונג מרוכז בעיקר בבניית האני,תפקודיו,מערכי ההגנה שלו,תודעה סבירה, רכישת כלים ,מעבר לבגרות , מציאת כוון ,מעבר להורות .לעשות את מה שהחברה,ההורים הכלל רוצה ממך! העצמי נמצא ברקע, הקשר אליו קיים במקרה הטוב יש איזו הכוונה פנימית.וכאשר יש קשיים ,פגיעות וטראומות מתפתחים דפוסי הישרדות,הדחקות מסיביות ,פיצולים וגיוס אינפלציה כפיצוי לאני.
החצי השני, בהנחה שהראשון נכנס לתהליך איכשהו סביר ,מאופיין בצורך פנימי בהסתת הדגש אל העצמי (אל החלקים שהתפצלו ,התנתקו שיש צורך לאספם מחדש )והתחלת הויתור הקשה על מרכזיותו,גדולתו ושליטתו של האני עם כל מנגנוני ההישרדות וההגנות שהיו על חשבון העצמי .מתוך איזה צורך אמיתי שאינו ברשות האני ,משהו מבפנים מסיח את הדעת,מעלה ספקות ,מכשיל ,"מוציא את האוויר",את הטעם, רוצה שינוי ,לעיתים במסרים שקטים ולעיתים ב"בומים" גדולים , כשלון, נפילה, הכשלה עצמית ,פירוק .זה מתחיל מהצל,החלקים המודחקים ,הפחות מודעים,פחות מפותחים, מוזנחים,קומפלקסים לא פתורים,הפונקציה הנחותה שהיא,הנקודה העיוורת שלנו ,העקב אכילס שלנו .אנו עומדים מול עצמנו עם משבר ,סימפטומים וכל מה שהוזכר. אנו רוצים לדעת ? או רוצים לקחת צ'יפרלקס ,לפתח רומן חדש,סם חדש או רוצים לדעת לטפל במה שקורה!
אנו נראה שבאמצע החיים יש מעבר מזהות פסיכולוגית אחת לאחרת, העצמי עובר טרנספורמציה.אנו נכנס יותר לעבודה הפנימית ולמשמעות של חציית הזהויות הללו. אפשר להסתכל על המשבר של אמצע החיים כמשבר רוחני: העצמי הישן אובד וחדש נכנס למערכה.
כאשר נזרקים למצבי חירום נפשיים ,דבר שקורה בכל משבר,אין אפשרות שלא לראות את הנפש-הנשמה בפעולה לעומת מצב בו הכול כשורה ואז הנשמה –הנפש בתרדמה מסוימת. וזה מה שקורה באמצע החיים:עד נקודת המשבר,אין הקשבה פנימית,יש עשייה, הישגיות, צווים חברתיים ,התבססות כלכלית וחברתית . עד השבר בדרך כלל האדם נתון בדפוסים המשפחתיים, ושקוע בעבודה ומשפחה.יש ניסיון להתעלם מכל תשדורת פנימית ומכל מה שעלול להפריע בנטל ומסע החיים,אפילו הרמייה העצמית .להרבה מאד אנשים אינטרוספקציה,התבוננות, הקשבה פנימה ( בלשון עממית-חפירה,העלאת הבעיות) מפריעות בחצי הראשון ועל כן נמנעים מכך בכל מחיר. אבל אז הצל מתחיל לנשוף בעורף הדברים המודחקים,הלא מטופלים הקבורים תובעים את שלהם ,כך מתחיל משבר או נפילה גדולה מגדולה, או שפתאום האדם מוצא עצמו עם "מנוע שפוך", תחושה שמאבד משהו מחיוניותו. הדברים סרי טעם,הדפוסים הקודמים אינם עובדים. האהבה אינה אותה אהבה . האדם יכול להרגיש:"הכול לא עושה לי את זה!, או "מה גונב לי את האנרגיה?" .תחושות אילו מסמלות כי מישהו למעשה מעיר את הנפש מתנומתה , זוהי תקופה של מהפך,מבוכה,כל הקשרים להורים,לחברה,לקולגות, שחוקים . הרגשה של "לא מעניין אותי. אכפת לי ,אני רוצה חופש מהכול,רוצה עומק ומשמעות!" גם הצדדים הלא מטופלים בנפש,אילו המוזנחים רוצים התייחסות אך גם הנשמה, התכנים הפנימיים החדשים תובעים את שלהם! הנשמה מתעוררת. התעוררות הנשמה מתרדמתה לקראת שינוי קשור במעבר דרך סף מפתן (לימינאלי)של חניכה חדשה.
אם נשתמש שוב בדימויים מיתולוגיים,הרמס, האל המוביל את הנשמות,מתחיל להית פעיל בכל תקופת מעבר. תקופות מעבר ממוססות את גבולות האני הנוקשים ויוצרות פתח לשינוי ,להתחדשות או שייצרו ,מפולת ,פירוק והרס. התמוססות הגבולות יכולים להתרחש בכל מיני מצבים,התאהבות(החץ של קופידון), התעוררות דתית,חוויה חזקה כלשהיא,וטראומות שונות הפוגעות בגבול.
למעשה כל שלב מעבר ובמיוחד הצומת שבו פועלים עלינו כהתכוננות לקראת מעבר סף לימינלי הדבר מאופיין בספרציה ,פרידה ומוות מסוימים ולאחר מכן אינטגרציה של מה שעברנו .
להמחשה נוספת של הדרמטיות האופיינית למעבר והמאבק שיש לעיתים לעשות בשלב זה ,
(אגב ניתן לראות זאת גם בדמויות ציבוריות אקטואליות כמו קלינטון האמריקני שאופיין בהשתלטות הצל המיני או הרב מוטי איילון הישראלי –השתלטות הצל ההומוסקסואלי), אביא גיבור נוסף מתוך המיתולוגיה שלנו והוא יעקוב אבינו ומשבר אמצע החיים שלו.
יעקוב האיש הצליח לפלס לעצמו דרך בחצי הראשון של החיים,. הוא הצליח להשיג כל מה שרצה . ראשית כל וכל את אהבת האם ,את הבכורה, את האישה- אם לאה, ואת רחל האישה האהובה, את הרכוש, הבקר והצאן וכל מה שנחוץ כדי להיחשב כמוצלח. כחלק מהתנהלותו ,הוא "מסדר" את כל העולם וזה עובד ומצליח! אבל.. באמצע החיים לקראת תפקיד יותר גדול ואמיתי, לקראת דברו של העצמי, לקראת ייעודו,עליו לפגוש את הדמות עימה חייב להיאבק ,דמות שניתן לפרשה כחלק פנימי שלו עליו להתגבר .זוהי דמות צל המסמלת את התחבולן שבתוכו(הטריקסטר), התחבולן שמהיום ולאה עלול להפריע לו בתפקידו הגדול.מעניין שכל זה קורה לפני פגישתו עם אחיו עשיו,האח אותו רימה ,סידר ועכשיו עליו להשלים עימו . כמו כולנו שלהישגים שלנו להצלחות,לתחרות של הגיל הצעיר יש פגיעות,קורבנות ומגיע הזמן להכיר בכך.
יעקוב מוכרח להלחם,להיאבק ולגבור .הוא מצליח במלחמתו אך נפצע בגיד הנשה! הפציעה היא חלק ממעבר הסף . הפציעה מורידה את יעקוב מן האינפלציה של האני שאינו מודע לצילו. וזהו חלק מן המחיר של המעבר .יעקוב נעשה אנושי יותר, בן אדם יותר . הירידה מן האינפלציה מלווה כל מעבר שבו יוצאים מן השלב הקודם שבו האני התבסס והסתאב עכשיו עליו לנחות ודבר מה חדש יתפוס את המקום. יעקוב הצעיר יכול לסמל עבורנו את הגיל הצעיר את ההתמודדות עם התכונות שאפיינו אותנו,את דפוסי ההישרדות וההתמודדות שלנו אך מונעים מאיתנו היום להגיע אל העצמי, הפנימי שקשור ביעוד והגשמה פנימית. וישראל הבוגר את החצי השני.
גם דוגמא נשית מיתולוגית ניתן להוסיף כמסמלת את האהבה אותה יש לרכוש בחצי השני של החיים. מושגי היופי והאהבה המסומלים דרך האישה מופיעים בסיפורה של פסיכה העושה את דרכה בהתפתחות היופי והאהבה במעגל החיים. משימתה האחרונה והקשה של פסיכה, שעליה לעשות על מנת להשיג את אהובה מחדש היא הירידה אל השאול על מנת להביא את קופסת היופי של אלת השאול הבלתי נראית פרספונה. פסיכה ,הנפש האנושית, חוששת כי רק בהתאבדות תוכל לרדת להאדס אך מבינה כי עליה לרדת לעזוב סוג של אהבה שכולה בחומר ,בגוף וביופי הפיזי ,אל מימד אחר, שבו אהבה ויופי מקבלים גם אופי רוחני. אהבה בחצי השני חייבת לקבל מימד נוסף מאשר הגופי והפיסי. לאהוב את האחר/אחרת בשל מה שהם ,לא המראה בלבד, לא הגוף ,המין אלא גם הרוח והמשמעות של הקשר . מי שלא יצליח במהלך החצי השני לשחרר מעט את התלות בגוף,ביופי בחומר ולהתחבר לרוח למשמעות ולהבנת הדברים שמעבר יסבול ועלול למצוא עצמו בתסכול .מתמיד.
מבחינה זאת משבר אמצע החיים הוא פונקציונאלי על מנת להכין את האדם לחצי השני ,להתפתחות נוספת להאצה תהליך האינדיוידואציה אך גם לחיים יותר משמעותיים .
1988 Spring Pub. Stein M(1988)