על העצמי ,מופעיו בארכיטיפים השונים והציר אני עצמי | אבי באומן

המאמר הנוכחי יעסוק בעצמי ומופעיו : בהיותו גורם נומינוזי אך מופשט, לובש ופושט צורה ולמעשה כשלעצמו בלתי נראה וחמקמק . ננסה להבין מה ערכו של העצמי במידה ומנותק מן האני, האם ניכרת קיומו ,האם הוא ארכיטיפ אקטיבי וגורם בעל משמעות גם כאשר הציר אני עצמי מנותק או רופף. או האם הוא בעל משמעות רק כאשר מחובר לאני כמרכז התודעה .

או במילים אחרות ,אפשר להקביל זאת לשאלה הדימיונית ,האם אלוהים או דימוי האל בנפשו של אדם -העצמי הגבוה, הוא גורם רלוונטי ומשפיע גם כשהתודעה מנותקת ממנו (ללא אמונה או אימון בו) ואם כן משפיע אז כיצד ? ולחילופין ,מה קורה לאני שלא הצליח ליצור את החיבור לעצמי או לקחת ולהפנים במהלך התפתחותו את מה שנחוץ לו .כולל את מה שנדרש  עבור התגבשות ציר  אני-עצמי בהמשך? .

ננסה לתרגם דילמה זו לאופן בו יתבטא הדבר בחיים ובטיפול, ננסה לראות מה אנו כמטפלים תורמים לחיבור הרופף הזה בין אני לעצמי וכיצד אנו עוזרים לחיזוק הציר הזה או להגברת התודעה שלו.

בספר הילד  אומר נוימן:״כאשר העצמי מגלם עצמו בארכיטיפ כלשהו , מייצג ארכיטיפ זה ערך עליון עבור האני. (והוא עושה זאת כל פעם עם ארכטיפ אחר הנמצא על הפרק)..עקב השינוי של העצמי מעבר לארכיטיפים  ,מחויב גם  האני להימצא כל העת בתהליך של שינוי ( כי כל פעם הוא זקוק למופע אחר של העצמי) . ולכן,הוא מוכרח כל פעם להרוג את מה שהיה לו ערך עליון מיקודם . זוהי כמעין השמדת האל הקודם,שנעשית ככורח . עבור האני המשתנה ועוזב ,משמעות מצב זה היא לפתח בהכרח חרדה ,רגשי אשם וסבל, מאחר ומנקודת מבט של ההתגלמות הישנה ,מופע העצמי הקודם כביכול קדוש. על כן הגילום של הדרגה הבאה הגבוהה יותר של העצמי היא תחושת סכנה וחטא ..זהו סבל אותו יש לשאת ,סבל שהוא  גם הרואי וגם יצירתי״ . ״שוב ושוב״ אומר נוימן ״ מתגלם העצמי בארכיטיפים שונים ובהמשך (בחצי השני של החיים ) נעשה חופשי מאותה התגלמות ארכיטיפית שתחילה מקבל אותה ומקבל ממנה ואחר כך הורס״…

והוא ממשיך : ״להשלים את דרגות ההתפתחות של התודעה פירושו לא רק להזדהות עם ערכים עליונים אלא גם בהמשך לזנוח אותם ולסגת מההזדהות איתם !!! (הילד.2011/.1963.)

מוטו כפול זה של נוימן אני מביא בהרצאתי היום . גם זו של הערך העליון של ארכיטיפ שמגולם בו העצמי ושחיוני בזמנו וחשוב מה שנותן ,וגם של הנחיצות הבלתי נמנעת להרוג אותו, אחרי שהוצא ממנו  מה שהאני צריך. הדבר דומה  להתפתחותו של האל זאוס במיתולוגיה שם הוא הורג את העז המיתולוגית אמלטיאה לאחר שסיימה את תפקידה כאם מניקה ומגדלת בשלב הראשון . מסופר לנו כי זאוס הצעיר מוריד את עורה ופרוותה ולוקח אותו כמעטפת עור, כמגן הנותן ביטחון  ,שילווה את חייו ומעלליו בהמשך.

עבורנו היונגיאנים  העצמי כרעיון ארכיטיפי הוא רעיון עצום וחיובי ,רעיון המלווה אותנו ברגע שהפכנו ליונגיאנים. אנו אוהבים את הרעיון שיש ארכיטיפ של כוליות , שהוא גם כולל נקודה עצמית-אישית  שדרכה מתחברים אליו וכמובן את האמונה שהוא מכיל סוג של תנועה לעבר התפתחות והתגלות.ובכלל אהובה עלינו התחושה שיש מישהו למעלה ב"בית הזה", בתהליך הזה ,שדרכו אפשר לראות מלמעלה את מה שקורה !

אמונה זו  מאפשרת לנו להתלהב מגישתנו החיובית, התכליתית ,הרואה בתופעות יותר תכלית הקשורה בעצמי לצד הסיבות ההגיוניות יותר. טוב לנו להאמין בכוחו של הלא מודע לגדל ,לפתח ,לרפא ולייצר, אמונה הנשענת הרבה על הרעיון הארכיטיפי של העצמי הגדול המביא להתגבשות שלנו  בתהליך האינדיבידואציה .

ונראה לי  כי בתוספת של נוימן עצמי זהו ארכטיפ מעט שונה וכי הוא מזכיר מאד את העצמי המרובה בגישות הפסיכאנליטיות העכשוויות ….(מיטשל  1993/2003 )

כי אומר לנו נוימן : ״החופש הבסיסי הזה והעדר הצורה המוגדרת של העצמי ,הנם בעלי חשיבות ראשונה במעלה להבנתנו את הנפש האנושית. המטמורפוזה של האלים ,העולה דרך השינוי בו הם מתגלים דרך העצמי, מתואם עם שלבי התפתחות האדם״. ״אך כל הגילויים הללו ״אומר לנו נוימן היהודי: ״הם רק כמעין מלבושים ודימויים של העצמי .על אף הגילומים הללו העצמי וקבלתו צורות שונות ,הוא למעשה חסר צורה״ …״הוא כלל הצורות האפשריות והוא גם צורה טהורה ונסתרת. הוא חסר מקום או בעל מקום פרדוכסלי מדומיין, שבו מתרחש תהליך מבלי שנהיה בתוכו במודע, אך נחוץ להתמצאות תודעתנו. ״בעצם איננו יכולים להגדיר אותו בתודעתנו ״  …אומר נוימן , ״ אך הציר שלנו אליו הוא בסיס האישיות ״

למעשה נוימן אומר כאן כי בהתחלה מגולם העצמי בארכיטיפ האם ולכן הציר שלנו אליו הוא ביחס למטריארכט ומאוחר יותר הוא מגולם באב ואז הציר שלנו אליו הוא דרך היחס לארכיטיפ האב.  בפטריארכט הוא אינו מחבר אותנו רק לאינסטינקטים אלא אל המקומות הגבוהים ,שאז אנו נקרא לו כבר באמת עצמי כשלעצמו ,במקביל ובשונה לחיבור הקודם שהיה לאם הגדולה.

והטרנספורמציה של העצמי בשלבים השונים של ההתפתחות אומר נוימן ,הינה תופעה אנושית אוניברסאלית – מקבילה לכשרון הטבעי של האדם .ומתרחשת בסביבה אנושית מסוימת ותלויה בה .(הילד…2011/1963)

אשאל תחילה את עצמי את השאלה, כמה באמת במשך שלושים שנותיי כיונגיאני ,המושג הזה של העצמי היווה עבורי הנחת עבודה אשר ליוותה את ההבנות שלי,את פעולותיי כמטפל , את הפירושים שלי  והניתוח האנליטי שעשיתי בטיפולים . וכמה הייתה הנחה זו בעיקר בגדר אמונותיי והשקפת עולמי כמטפל . ואני מוכרח להודות שתרומתו של העצמי הייתה בעיקר בגדר של אמונה והשקפה שעזרה לי ועשתה לי טוב כמטפל . זוהי אמונה מחזקת,אמונה שיש משהו גדול שמכוון, יש למי לפנות , ושיש משהו בחדר הטיפול מעלינו  גדול מאיתנו , אמונה שיש  עין שרואה את הדברים במבט על ,במבט כולל ,במבט מכיל את הניגודים השונים ונותן משמעות .

אמונה  שיש כוון ויעוד ,יש מטרה ויש תהליך אליו אנו שואפים. יש משמעות לכל דבר שקורה ויש יכולת לחבר את כל החלקים ולהגיע לאינטגרציה כוללנית באינדיבידואציה .

ויותר מכך העצמי נותן אמונה שגם בהתפתחות המוקדמת של התינוק ,הילד והנער, יש יד מכוונת שיודעת מתי להפעיל כל ארכיטיפ בשעתו. ויותר מכך, גם אם יש  שיבוש כשהוא או טראומה בילדות, יש אפשרות שתפעלנה הגנות של אותו עצמי ,כולל, ההנחה שיש תופעות התנהגותיות ואחרות שיגנו על החלק היותר יקר, הנשאר תמים  (קאלשד 2013). אם כי במושגיו של נוימן נראה שההגנות בתקופה המאגית ראשונית של האני, הן תופעות הישרדות נמוכות שיוחלפו בהמשך במנגנוני הגנה המוכרים של האני ולא ישירות של העצמי!  הילד 2011/1963 . בכל מקרה אם נאמין שהגנות אלה הן של העצמי כמו שקאלשד חושב ,זה יפיח בנו תקווה שאפשר אולי לרפא ולתקן ולהחזיר את האדם למסלול של אותה התפתחות נכונה ,מצופה שמכוונת על ידי העצמי הנשאר בלתי פגיע  .

כמובן שהארכיטיפ המסתורי והנסתר הזה מעורר סקרנות עצומה, כי בו קיימים הסודות  של החיים הנפשיים, הסוד של הריפוי ושל המשמעות 'של הכול' .

 ואני מאמין שאני יכול להגיד בבטחה ,שחקר וגילוי סודות אילו של העצמי הם  שריתקו את יונג במחקריו על העצמי כשלעצמו . יונג לדעתי היה כה מסוקרן ומוקסם מכך והוא רץ כה מהר קדימה, כך שהארכיטיפ הזה הפך עבורו למטרה בפני עצמה.   עבורו הוא היה מסומל כבנו של אלוהים באדם ולכן מתוך היקסמות הפך למושא של התבוננות ולהכללה ענקית ,כך שכמעט כל תופעה אנושית יפה ומקסימה עד נוראית וקטסטרופאלית, הייתה עבורו חלק מפעולתו של העצמי החדש המיוחד . הוא נעשה עצמי גדול ב-S גדולה. הוא אפילו חזה שעצמי גדול זה יהפוך בקרוב לכמעין דת החדשה ,לאלוהים החדש בדומה ל"על אדם" – ,האיבר מנטש בתורתו של ניטשה ….. .

במקומות שונים ובמצבים קשים ואיומים וכלפי התנהגויות נוראיות באירופה  ,שאין צורך כאן להזכירם מחדש, יראה ויחזה יונג את המצאותו של העצמי הגדול מאחוריהם ,ככזה המופיע לדעתו בצורות מוזרות ובלתי מובנות שרק מאוחר יתבררו מה טיבען. . מתוך היקסמות זו מארכיטיפ העצמי ,יונג שכח למעשה לתקופה מסוימת ,את הכוחות ההרסניים שבנפש האדם את דחפי הטאנאטוס ,הזעם, הנקם ,הכוחנות וההרסנית ,שלטון הטרור ועוד ועוד . מניעים ודחפים שנמצאים  למעשה בחלקים הנמוכים של הנפש ונשלטים על ידי הכוחות המטריארכלים האינסטיקטיבים השליליים שהעצמי כביכול מהם והלאה ושייך אותם לחלק מהעצמי(התשובה לאיוב) . יונג גם שכח או העלים דבר נוסף: שכדי שהארכיטיפ המקסים הזה יכנס לפעולה חייבים להתמלא מספר תנאים ,ואפילו יש לשים את הדגש על כמה דברים שהם תנאי בל יעבור על מנת שהעולם הארכיטיפי האנושי  יתעורר יתפקד ויתרום להתפתחות התודעה ,הנפש והאישיות. יונג פחות עסק בתנאים הנדרשים להתעוררות הארכיטיפ הזה ומעט מאד בחיבור הנדרש של התודעה לעצמי על מנת שתתקיים בריאות נפשית .

אחד הדברים המרכזיים שהוא הבליע  ובא נוימן ומזכיר לנו :שכל הארכיטיפים האנושיים ,כמו אב אם חברה, עצמי,הם ארכיטיפים הפועלים, תורמים, חיים ומזינים,בתוך שדה של יחסים בינאישיים, בתוך שדה שהוא לא רק כר להשלכות שיש להחזירן אלא שם קורים דברים רגשיים חיוניים ,ממשיים ,לעיתים לפיצוי ותיקון הבסיס החסר ולעיתים להמשך, ולעיתים עבור האינדיבידואציה  . ללא קשר בינאישי , ללא מערכת יחסים ללא יכולת לחיות את הארכיטיפ ברמה הבינאישית ,הוא בקושי יחיה ברמה הפנים נפשית.

נוימן :״תוצאות היחסים הראשוניים מוכיחות שאין לראות את הארכיטיפים האנושיים כמו העצמי כמנגנונים אורגנים שפועלים עצמאית .הילד 2011/1963
ועוד. ״נפריח את הטענה שהלא מודע או שלימות האישיות -העצמי, נוקט תמיד בפעולה קומפנסטורית! הארכיטיפים לא מפצים על האבדנים המוקדמים כשאין מי שמפעיל אותם! אין למעשה תהליך נפשי פנימי בלבד, אלא בתוך שדה ארכיטיפי החובק פנים וחוץ ומכיל תמיד גורם בעולם..״. נוימן אומר  ומוסיף שללא מספר תנאים ראשוניים בבסיס של ההתפתחות האנושית ביחסים המוקדמים הראשוניים ,שאז הניצן הוא בתחילתו ,לא יוצר הבסיס החשוב ליכולתו של האדם להיות מקושר לארכטיפ הזה בהמשך חייו ( בהמשך נראה אם וכאשר מדובר בעצמי ,לא מספיק להתייחס רק לארכיטיפ אלא למשהו מורכב יותר בנפש האדם ובחוויותיו.)

נוימן במחשבה ,בהירה זהירה וחדשנית , ניגש לעצמי אחרת.  הוא מנסה להזהיר אותנו שנבין קודם כל לעומק את תהליכי ההתפתחות לקראת חיבור טוב יותר לעצמי .גישה זו נובעת לדעתי מכמה סיבות שכדאי למנותן,

סיבה ראשונה,מעדותו בתוצאות ההרסניות של המוקסמות  שליוותה את יונג בהקשר לעצמי!  שנית, בחיבורו הטוב גם לאדמה לקרקע וגם לבסיסה של הנפש והיסוד האימהי -אורובורי שלה בנתינת בסיס. ויותר מכך בעצם ראייתו את האם כנושאת העצמי עבור הילד,  מעצם נתינת שורשים מטריארכלים לעצמי משתמע שרואה את העצמי באופן אחר ,יותר גמיש ומתשנה. הוא רואה אותו כיותר פונקציונלי ומתגלם באופנויות שונות   . שלישית ,מתוך קשר טוב יותר ואמפטיה של נוימן אל האני הרך הנולד מתוך האם הגדולה, הוא רואה את סיכוייו בהמשך, כמובן אם מתמלאים כל התנאים!להתפתח למרכז תודעה ולהיות כענף של העצמי .

רביעית ,הכרתו של נוימן  בערכו של האני עליון וקבלתו את תרומתו של פרויד לאבר נפשי זה . איבר הנוצר על ידי האב והחברה וחיוני כל כך למוסר האישי ,מדגיש על פי נוימן את תפקידו של העצמי לתקופה הפטריארכאלת  ואת חשיבותה של התקופה לגיבוש הפן המוסרי של העצמי.   חמישית ,ביכולותיו ,ביושרו ובהבנתו הגדולה של נוימן בתהליכים של התפתחות, גם הכללית וגם האישית של האדם בכלל ושל האישה בפרט , נותן הוא לעצמי עוד מימד והוא יכול על פיו להתגלם באנימה באנימוס ואז יתרום ויתרם גם בחשיבות האנימה להשלמת העצמי וגם להתפתחות האישה וגם ממנה .

שישית , בראייה הרחבה של ההתפתחות בינאישית והתפתחות של מערכות יחסים עם האם האב והסביבה שהעצמי מתגלם בהם: ״ כאן אנו רואים כיצד העצמי בדחף לקראת השלמות ולקראת הגשמת הנטייה האנושיות הטבועה בו מפעיל את הארכיטיפים ואת היבטיהם השונים״ (הילד 2011/1963 )

דרגת התפתחות העצמי מתגלם בארכיטיפ ולמרות שאינו זהה איתו הוא מופיע בתחילה כארכיטיפ האם הגדולה והאם ,  אחר כך כארכיטיפ האב ואחר כך כעצמי בארכיטיפ הקבוצה החברתית ואז בתהליך האינדיוידואציה דרך הצל האנימה אנימוס וכעצמי אינדיבידואלי אינטגרטיבי  ,כך שניתנת חוויה של חלקי עצמי מרובה שהאני אוסף אותם מתוך כל הארכטיפים שעבר במהלך התפתחותו. זהו דבר חשוב, כי כמו שהאם האישית אוחזת עבורו את העצמי כך באופן דומה אולי פחות קריטי גם האב גם החברה גם בן או בת הזוג אוחזים ומהם צריך לשחרר את החלק המושלך או הנשען של העצמי . והמסקנה לטיפול, כי לתקופה ובזהירות גם המטפל אוחז בחלקי עצמי של המטופל בזכות מערכת היחסים הטיפולית ,ההדדית , שממנה אמור המטופל ולא לחיות אותה דרך ההשלכות בלבד .

ודבר אחרון שמלמד אותנו נוימן  ומזהיר אותנו בהגדרתו את העצמי, טמון  אולי דווקא בראייתו היהודית, כי העצמי ככל שיהיה גדול ועצום ,במידה ונראה אותו כשייך רק לתחום הנפש האנושית הפרטית בפנים ולא כשדה מבחוץ לאישי או לארכיטיפי יכול להביא לבלבול ולאינפלציה  . יש להביט על העצמי כבלתי נראה ,להוציא אותו למרחב הכללי ולהתייחס אליו כאל שדה אליו אפשר להגיע רק שהתודעה בשילה לכך-נפרדות ,תודעה מפותחת ואיחוד גבוה של האני כמרכז עם העצמי ועם שדה העצמי היא מיסטיקה גבוהה . הגעה לשדה שהוא מעבר לארכיטיפים, שדה שאפשר להגיע אליו בהתפתחות ואז להיות חלק מהעולם באופן אחדותי מעבר לתבניות מעבר לתכנים הארכיטפאליים . שדה העצמי הוא שדה אחדותי של סדר העולם מחוץ לאדם ,שהאדם הוא רק חלק ממנו . שדה שבתוכו אנו משוחררים מכל תבנית ,כל דוגמה כל שיום וכל צורת חשיבה . משהו שהזן מדבר עליו . אך נוימן מבין שאין מה לדבר עליו יותר מדי,או לעסוק בו ללא התייחסות לציר אגו עצמי מבוסס- כמו שמדגיש שוב ושוב באדם המיסטי! (האדם המיסטי  1948/2007…..)

במילים אחרות הוא אומר ואני מפרש, נכון הוא שהאדם המתפתח ומרחיב תודעתו שוב ושוב הוא הומו מיסטיקוס, כי כדי להתפתח חייב האדם כל הזמן לפגוש את הנומינוזי את מה שמחוץ לעצמו ,אך מפגש זה דורש נפרדות מהלא מודע . נפרדות אך לא ניתוק ,חיבור ללא מודע ולא הבלעות ,יציבות וקשר אל הלא מודע, שיומרו עם ההתפתחות הבוגרת של הילד לקשר עם העצמי .רק בסוף במיסטיקה הגבוהה או באדם המפותח יותר ,יכולים אנו לדבר על התמזגות מחודשת ממקום חדש וגבוה ללא חשש של הבלעות באם הגדולה ושל רגרסיה אורובורית.

נוימן הבין אם כך, גם את המהות וגם את התהליכים הנחוצים להגיע לעצמי . גם את התנאים הדרושים וגם את ההתפתחות לקראת או את חוסר ההתפתחות והרגרסיה שתביא לאסון.

באדם המיסטי נוימן אומר ומזהיר בפני האחדות האורובורית שבפניה המיסטיקה תהפוך למשהו שאינו מביא להתפתחות אלא יגרום להרס.  לא לשינוי העולם אלא הרס שלו(האדם המיסטי .1948/2007…) . העצמי המחובר לאני אינו פועל ולא יתן לפעול בדרך של הרס, של טרור ,של נבואות שקר. לא ייתן למעין  דע״ש עם מדינה רגרסיבית ללא גבולות!!

כמה דברים מרכזיים אני לומד מנוימן לגבי העצמי שחשובים עבור הטיפול:

ראשית, העצמי עצום ,רלוונטי, מעניין ותורם כאשר הוא מופיע כיחידה אחת עם האני בנו החיוני לקיומו ומימושו. גם אם בתחילה האני אינו מודע לכך ,כי האני בתחילה הוא כמעין קומפלקס, רק לאחר מכן יהפוך למרכז התודעה ורק בהמשך יהיה מודע לכך שהוא חלק אינטגראלי מהעצמי ולכך אנו צריכים להיות מודעים על מצבו של המטופל : האם האני שלו עדין קומפלקס,מרכז תודעה ומה מצבו עם ציר אני עצמי  של המטופל… .ואם הקשר הזה לוקה בחסר,יש לשקמו או לחדשו .

שנית, הקשר הטוב בין האני לעצמי , מאד תלוי במערכות היחסים הראשונות שבין התינוק לאימו ולאביו גם ב"הריון הממשיך מחוץ לרחם"" וגם בגילויים הראשונים שלו, דרך יחסו לעולם ולהורים הראשוניים . שיבושים רציניים שם ,בהתפתחות ,במגע עם הארכיטיפים הראשוניים, בעיקר אם ,אחר כך אב ואחר כך החברה והגיבור  ,יביאו לשיבושים רציניים ביכולת להיות מחובר אליו בהמשך . כדאי לאתר ,להקשיב ללא מודע וליחסי העברה, ולהבין את תהליך הטיפול , באיזה חלק עצמי אנו מטפלים ומתי ומה מחפש המטופל ולשם מה.

 שלישית ,העצמי הוא זה שיוביל את הקשר אל האחר, הזולת בתוכי והזולת מחוצה לי. לקשר אינטר-סובייקטיבי שכזה חשוב מאד להגיע במהלך הטיפול.

 ורביעית ,גילוייו הראשוניים של העצמי במחצית הראשונה של החיים הם כמעין עצמי מרובה ויופיעו  דרך דמויות משמעותיות בחייו של התינוק והילד שמייצגים עבורו ומעוררים בו עולמות ארכיטיפיים , ועליהם מושלכים חלקי עצמי שונים שייהפכו עם הזמן לשלו. זאת  לאחר שהיו קודם חלק מאחרים או בחזקתם של אחרים .וזה רלבנטי לטיפול, כי האני נצמד ותלוי, מוקסם או מפחד מאותם מקורות ארכיטיפלים מושלכים ומפעילים ,שמייצג עבורו את האחר /האחרת או כמובן המטפל במיכל הטיפולי.

אנו חייבים להביט על העברה כניסיון של המטופל לקבל, לחלץ ,לשחרר ,או לעיתים לקחת בכוח או אפילו בכפייתיות את אותו חלק עצמי שלא קיבל במהלך התפתחותו אפילו אם הוא כבר בתהליך האינדיבידואציה, זה יכול לקרות . השאלות הן כמו: מה הוא מחפש עבור התפתחות העצמי שלו או הקשר עם העצמי  עדין אצל אימו? מה אצל דמות האב , מה בזירה החברתית או אצל האישה או הגבר שאחריהם מאוהב או נוהה? גם ביחסים הטרוסקסואלים וגם ביחסים הומוסקסואלים, מה מקסים אותו שם עבור העצמי? מעבר למין עצמו !מה הסוד שמנסה לפענח ולהשיג שם על עצמו כבן כבת ,כגבר,כאישה ,כאב או אם או כגיבור החסר!!

ייחודיותו של נוימן היא בכך שראה את הקריטיות של היחסים גם כבסיס וגם יותר מאוחר בחיים כאחראיים ליכולת להיות האני והעצמי להיות קשורים ופועלים כיחידה אחת . גם אם נאמר שבחצי השני האגו נותן מקום יותר לעצמי עדין מדובר קודם כל על מודעות לציר ומה ספציפית בתוך הציר המורכב הזה עדיין מנותק או רופף .

 מקורות

נוימן א. (1948/2007 )  האדם המיסטי  רסלינג 2007 ,,עמ 33-44 תרגום יואב ספיר עריכה מדעית א. באומן

  נוימן א. (1963/2011 ) הילד  הוצאת חסינות   עמ'194-200עמ' 201-201      תרגום יעל טרייבר

נוימן א. (1952/2013 ׂהנפש ומישורי המציאות מתוך אדם ומשמעות  רסלינג שלוש מסות עמ 15- 65 תתרגום דויד ויילר עריכה מדעית תמר קרון

,מיטשל,  על העצמי המרובה, מתוך תקווה ופחד בפסיכאנליזה   

Kalsched D. Trauma and the Soul Routledge 2013