"ארוס הוא ברנש מפוקפק ותמיד יישאר כזה לא משנה מה יגיד המחר.
הוא שייך מצד אחד לטבע הקדמוני חייתי שלנו שיישאר כל עוד לנו גוף חייתי.
ומן הצד השני הוא שייך לצורות הגבוהות ביותר של הרוח .אבל הוא פורח
בלבלובו רק כאשר הרוח והאינסטינקט נמצאים בהרמוניה הנכונה.
במידה ואחד מהם חסר ,התוצאה הינה פציעה או חוסר איזון פתולוגי.
יותר מדי חייתיות מעוותת את האדם התרבותי ויותר מדי תרבות מחלה את החייתי. "
יונג:על הפסיכו של הלא מודע כרך 7
[1]
אנו נמצאים בשבוע האהבה,יום ולנטינו ונראה כי זהו הזמן לדבר על המנגנון הכי מופלא שיצר הטבע התרבותי של האדם על מנת לפתוח את הנפש לשינוי ,להתעניינות באחר/אחרת. גם אם האדם סגור , נוקשה בעל אני חזק ועוד. חציו של ארוס גם אילו המוזהבים וגם העשויים עופרת ואולי גם כנפיו, כל אילו מסמלים מנגנון נפשי הפותח, מרים ומתחיל תהליכים. סמל המעניין את כולנו ומופיע בכל היצירות המיתוסים והסיפוריםהוא החץ המושלך על ידי עלם החמודות ולא פחות מכך מעניין כי מאחוריו עומדת אימו אפרודיטה אלת היופי והאהבה.
מעניין לראות שאצל היוונים, ע"י הסיוד בתיאוגוניה, דמות זו מתוארת תחילה כאנרגיה ראשונית ומרכזית של חיבור ובריאה. ארוס שבעזרתו גאיה, טרטרוס וכאוס יצרו את העולם. ובמקום אחר ארוס היה נוכח בעת לידתה של האלה הגדולה אפרודיטה, ורק מאוחר יותר מופיע ע"י משוררים כבנה. יש כמה גרסאות על מיהו אביו של ארוס : ביניהן, לעיתים זהו הרמס (שליח האלים) ,אל שנותן את הפן של השליח שיש בדמותו,הפן המפעיל את ההתאהבות .לעיתים זהו אריס (אל המלחמה) והוא האב שנותן את הפן המלחמתי שיש בדמותו של ארוס ובאהבה שפותח. או אולי נוצר ארוס בכלל על ידי אימו אפרודיטה , תוך כדי אינססט עם זיאוס. כך שנותן את הפן שהוא כמעין דמות אב. אך אם נביט בהסטוריה של האלה אפרודיטה נראה כי למעשה היא נולדה מאיברו הכרות של אורנוס סבו של זיאוס שהקשר אליו כדמות אב היה ישיר ללא דמות אם.. ועוד,המשורר הקדום קורא לארוס בן איליטיאה – שהיא המיילדת המיתולוגית גירסא הנותנת קונוטציה של ארוס כאהבה ולידה ועבורינו "טרנספורמציה".
מאוחר יותר הרומאים יצרו את הדמות קלת הדעת אמור או קופיד, כנער בעל חיצים, הגורם אפילו לאלים ליפול לאהבה. על פי אוביד במטמורפוזה הוא זה שפותח את האל האדס קר הלב להתאהב בפרספונה . הוא אפילו מסתכסך עם האל אפולו שרוצה להעביר וללמד את יכולת הקליעה בחץ וקשת לבני האדם . ארוס כועס על כך, מתנקם בו- יורה בו חץ זהב ע"מ שיתאהב בנימפה דפני ולאחר מכן יורה בדפני חץ עופרת שתסגור את ליבה בפני אפולו . אפולו במובן זה הוא אנטי ארוס.
כמובן שכולנו מכירים את האהבה הגדולה בין אמור לפסיכה. האגדה הרומאית שנכתבה ע"י אפוליאוס על בסיס פולקלור יווני .באגדה זו ארוס מופיע כאל האהבה ובן זוגה העתידי של פסיכה,נפש האדם כאשר תתפתח.ארוס עוזר לפסיכה הנפש האנושית לעבור את מסע ההתפתחות על מנת לחבר את התשוקה, המין והרגש לאהבה מורכבת יותר .ארוס במובן הזה מלווה את "עבודת הנישואין"
יונג אומר : "רוב הגברים הם עיוורים ארוטית –הם עושים את הטעות הבלתי נסלחת של לזהות ולבלבל בין ארוס ומין. גבר חושב שהוא רכש את האישה אם כבש אותה מינית . אבל למעשה לא רכש אותה בכלל. עבור אישה יחסי הארוס והרגש ,הם האמיתיים והקובעים ! עבורה ,היחסים הם העיקר והסקס הוא משהו מלווה"…[2]. (Women in Europe, ,1927
לעיתים מדברים על ארוס ברבים, רוחות קטנים מכונפים ובעלי חיצים, כאלה שברחו מתיבתה של פנדורה לאחר שנפתחה (ע"פ הייגינוס) אולי כי הם אילו המביאים לצרות או לתקווה של החיים..
דווקא הרומאים עם האימפריה הגדולה שלהם, שהיו עם שסגד למלחמות , הם שהוסיפו את החץ לבנה של ונוס . החץ גם מרמז כמובן על מלחמות האהבה או על קרבות בעקבות האהבה שיכולות להתלקח. אהבה גדולה-חיצים יותר מורעלים. כמו האהבה שהציתה את מלחמת טרויה היוונית.
ובימינו הוסיפו את קשת קופידון ,כקשת השפתית בשפה העליונה של האדם .. כאזור ארוטי מיוחד.
החץ הוא סמל שמבטא גם את האספקט הפאלי ,את עצמת החדירהו,את ההשלכה. אם כי הדרך שיקלע החץ והתזמון ומתי יקלע ,הינה מגוונת ,משונה ורבת צורות .
אותנו כפסיכולוגים או מטפלים העוסקים בהתפתחות הנפש והאישיות או לחילופין במצבים בהם התפתחות זו או הזרימה שלה נתקעות ומייצרות סימפטומים . מעניין כל מנגנון נפשי שיכול להביא להתפתחות של תודעה נפשית: אם לגבי החיים ואם ובעיקר לגבי התפתחות האישיות. נסכים על העובדה שהתאהבות מביאה לתשוקה מינית, לתשוקה להתחבר לאחר/אחרת, לחיפוש של שלימות ,להתחלת האפשרות לאהבה ולפתיחה של כל הרגשות המתלווים ובעיקר לזיווג זיווגים ולהמשכיות של הטבע. . כולנו מודעים לטריק של הטבע ליצור זיווגים ללא מחשבות יתר, לעזור להתגבר על פחדים וספקות בעיוורון מבורך .בעניים עצומות לברכה.
אבל מעבר לצד הפיסי מיני,אנו רוצים להבין את המנגנון הזה גם במובן הרגשי ,הרוחני והאפשרות שנותן לפתיחה,להתפשטות, לזיווג ,לשינוי ולכניסה לתהליכי חיים. גם אם אילו כרוכים בכאב.
במחזור של המשורר מילר ה"טוחנת היפה" אותו הלחין שוברט מופיע שיר הטוחן והנחל .זהו דיאלוג בין הטוחן המאוהב הנדחה והפגוע לנחל שרשרושו טישטש את הטוחן וגרם להתאהבותו . שם הייתה הירייה של ארוס,פתיחת האהבה דרך הרשרוש של מי הטחנה. ,כלומר שם הנחל היה הארוס! אומר הטוחן הצעיר גיבורנו הפגוע :"הרי אתה יודע מה האהבה עושה איך נתת לזה לקרות?"..,הוא שר זאת ביאוש ,וחושב על התאבדות בתוך אותו נחל.
כאשר בן או בת אדם מתאהבים, יש פה פוטנציאל לפתח לשינוי ואפשרות להתפתחות . אנו יודעים שבני אדם מתפתחים דרך האחר ,דרך השלכות ודרך השפעות הדדיות.. אנו גם יודעים שלאחר שהאגו התחזק, יצר גבולות ,נעשה עצמאי מאם ואב ,גיבש זהות ויצא לדרכו קשה מאד לחדור אליו ולא פשוט לו לתת מקום למשהו אחר . אין זה קל לאפשר לאינטימיות ,לאחדותו עם משהו אחר ,להשפעה עמוקה מן האחר/אחרת .
והנה לא אך מזמן התגבש האני והתחזק .אולי רק עזב את האם הגדולה או את האב הגדול או אפילו לא באופן מלא וכבר חוטף את החץ .:גבולותיו מתמוססים,הוא נסחף, הוא מתמסר ומשתוקק להתחבר עם האחר/ אחרת כדי להגיע לאן?. עדיין בשלב זה לא ברור לאן .
לא ידוע האם זהו חיפוש של אחדות אבודה מחודשת, שלימות מדומיינת ,לאן כל זה יוביל, ומה יקרה הלאה אבל כבר נוצרה פתיחות מה …
אנו גם יודעים, שאחרי שהאני מזדהה מעוצב ומגובש ,האנימה או האנימוס ,שהם ככלל החלקים המנוגדים למגדר, נמצאים בלא מודע ורק חלקית מהם באה לידי ביטוי באישיות המודעת. החלק הלא מודע עדיין אינו ער ואינו בקשר דיאלוגי עם האני. כלומר, האנימה עם האני הגברי אצל הגבר והאנימוס עם האני הנשי אצל האישה עדיין בתרדמה . ורק ההתאהבות תעורר אותם . כמובן יש גם יוצאים מן הכלל שאצלם הדבר הוא גם יכול להיות הפוך דהיינו הנשיות אצל האישה פגועה ואז רדומה או הגבריות אצל הגבר לא במגע ואז ההתאהבות תעורר את הקומפלקס .
יש אם כך משמעות עמוקה ביותר לפתיחה של הנפש דרך ההתאהבות זאת על מנת ליצור את הזרימה הנכונה בין האנימה והאנימוס גם במובן הפנים נפשית וגם במובן של התפתחות התודעה. אך מכיוון שקיימת באדם גם כמיהות מגוונות לאחדות, לחיפוש שלימות ולעיתים קרובות בגיל צעיר חיפוש זרימה של ילד או ילדה עם או אב גדולים או אפילו משאלה של תינוק אם. התהליך יכול להיות מרכב ומבלבל.
אומר יונג (1927): " יחסים בין גבר ואישה מביאים לעולם של הנפש ,לממלכה שהיא בין החושים לרוח, למשהו שמאחד את שניהם זאת מבלי להפסיד משהו מאופיים הייחודי". …לטריטוריה הזו (הנפשית) חייב הגבר להיכנס, אם הוא רוצה לפגוש את האישה בחצי הדרך..היא גם מוכרחה כנראה לפתח מעט תכונות גבריות על מנת שלא תיתפס בגישות עתיקות. ,כי רק באינסטינקטים נשיים תהיה היא אבודה בעולם גברי…. לכן שניהם, גם הגבר חייב לפתוח עיניו לארוס ולנפש וגם היא לעולם גברי של נפרדות. זוהי משימה שבמיוחד הגבר לא יכול לחמוק ממנה אחרת ייגרר אחרי האישה באופן ילדותי ונואש.סוגד ממרחק ותמיד בסכנה להיות בכיס שלה!" (women in Europe 1927,cw10)
אך התאהבות בלבד ללא אהבה ,כנראה עדין לא תפתור אתנו מהעניין הזה כי היא רק התחלת הדרך.
במאמר ארצה לגעת בכמה נושאים הנובעים מתוך עיסוק ביריית החץ של ארוס: ההשלכה המתרחשת , ,הפציעה המתבקשת , הפתיחה המתחייבת , השילוב של הכוח והארוס ,וחיבור הגברי עם הנשי. כמובן שאי אפשר להתעלם שגם המפגש של ילדי עם האימהי -אבהי נכנס לתמונה לעיתים קרובות. אולי על כן מופיע לעיתים קרובות הדימוי של ארוס גם כילד ואפילו כתינוק .
אני רוצה להציע להסתכל על מנגנון ההתאהבות-פתיחה הזה, גם ברמה הגופנית, הגוף הנכון להיפתח להתערבב וגם באספקט הנפשי- רגשי: הנפש הנפתחת לאהוב ולקבל אהבה . וניתן גם להוסיף על האופן החיצוני: ביחסים שבין אנשים את האופן הפנימי כלומר האדם עם עצמו והפנים נפשי הפתיחה לעצמו ולעצמי שלו . כל אילו כפתחים לשינוי עצמי.
דהיינו יש כאן פתח לאהבה גופנית כמובן אך גם לאהבה וגם להתחברות של הרוח ופוטנציאל ההתפתחות לכוון האינדיבידואציה ואל קשר מחודש בין הארכיטיפים העמוקים בנפש אנימה ואנימוס שאולי היה חסום עד כאן..
מכיוון שזהו מנגנון כל כך חזק ,כל כך משפיע ,שלעיתים תחילתו כמוהו כשיכרון, הרעלה, מחלה ,עיוורון, הפעלת מנגנונים רדומים, ולעיתים יכול פצוע לסגור לאבן ולהקשיח ,ננסה לראות את המורכבות שנוצרת כאן .
ניראה תחילה את ההתנגדות וההתגוננות של לפני הפעלת ההתאהבות ,ניראה את תופעות הלוואי שנוצרות בזמן ההתאהבות , ניראה את היכולת או אי היכולת לעבור למצב של אהבה ואת התוצאות של אחרי .
כמובן נוכל גם לראות את מה שהביא לבעיות ,להיקבעויות לפיקסציות: אם באהבות הראשונות של הילדות ,אהבת או אי אהבת ההורים אך בעיקר ארצה להבליט את האהבה הראשונה כקובעת ,מטביעה את חותמה ונשארת כמושא בלתי נגמר לגעגוע.
כולנו מכירים את הקושי של מטופלים להתאהב , את הסגירות, התרדמת,את "החומות הבצורות" , כמו את חלונות הזכוכית של הנסיכה בארנב הים, את היפהפייה הנרדמת ואת המטופלים/המטופלות שכלום לא קורה להם בחיי האהבה. לעומתם אנו רואים את אילו שכל הזמן קורה להם וכלום לא "נדבק" בהם ,אין אצלם התפתחות של אהבה ויש צורך להתחיל כל פעם מחדש! מחד הגנה של סגירות ולידה הגנה של לא להפסיק להתאהב הלאה והלאה ללא תוחלת..ואנו מכירים כמובן את אותם אנשים שמגיעים לטיפול רק לאחר מות האהבה,פצע הנטישה, הפגיעה.
הפחד להתאהב ,
או הסגירות ,התרדמה הממושכת ,הפגיעות, שליטת יתר ,ובעיות של לחדור או להחדר.
האגדות מספרות רבות על הסגירות והתרדמת הרבה, ומביאות לנו את הסיפור כולו ,מה הרקע, מה קרה עם ההורים ומה הביא לסגירות. מה הביא לשליטת היתר, להירדמות או לעיתים למניפולציה ולתחבולנות .
אצל מטופלים תוך כדי התהליך אנו לעיתים פותחים את הפחדים ,את הפאניקה והפגיעות הגדולה שמאחורי הקפיאה , מאחורי העובדה שכלום לא קורה. אצל אילו אנו מגלים לעיתים פחדים גדולים במיוחד ,יותר מאשר אצל אילו שאצלם יש התאהבויות דחופות, אבל יש להם את הקושי לאהוב. אנו עדים לקומפלקסים הוריים חזקים שנפתחים ,לפחד מתלות, לפחדי נטישה ,ולפחדים מיחסי מין . לעיתים קיים הפחד מזה שאולי היא/הוא לא ממש רוצה אותי או לא יקבל אותי או שמופיע פחד ממחויבות. אך קיים גם הפחד מהנשי המתקשר המתמזג האינטימי אצל שני המינים גם אצל הגבר וגם אצל האישה ,
ויש עוד מחסומים רבים נוספים באפשרויות התאהבות שיכולים אנו לראות :כמו קומפלקסים העוסקים בגוף ופחד לחדור או להחדר. פגיעות יתר.להישאר ללא ההגנות וליכולת לקשר רק כאשר היא/הוא נמצאים בשליטה.
במצב ההגנתי אליו נכנס האדם ניתן לראות אז לעיתים תופעות של ביקורתיות קשה,ציניות, פגיעות נרקיסיסטית. דחף לזרוק את האחר/אחרת לפני שאני ניזרק. למצוא תמיד את הפגם ולחפש את המשלם. יש גם מצבים בהם מייצרים סימפטומים דוחים כדי להדוף את האחר : השמנת יתר . עריכת מבחנים שונים ומפרכים לאחר ,הכבדות שונות שבודקות ,כמו שאנו מכירים ממטופלים . או להתקיף את האחר/אחרת,,לדקור ולדחות את הפרטנר "הלא מתאים". בזמן שהכול מבטא למעשה פחדים עצומים מלהתאהב.או פחד מלאבד את ההגנות של השליטה דרך האינטלקט ,הרציונאלי והשכלתני
ליונג יש אמירה מעניינת על אינטלקטואלים: "אם תיקח אינטלקטואלים טיפוסיים שיש להם פחד איום להתאהב ,אתה יכול לחשוב שפחד זה הוא טיפשי אבל למעשה הם די צודקים כי האינטלקטואל המצוי יעשה באמת מעשי שטות אם הוא/היא יתאהבו. הוא ייתפס, כי הרגשות שלו נמשכים ומגיבים ומתאהבים בסוג נשים ארכאי או מסוכן. זאת הסיבה שהרבה אינטלקטואלים מתחברים לכאלה אחרים. אבל נתפסים עם בעלת הבית,העוזרת ,או האישה הלא אינטלקטואלית .הם אינם מודעים לכך כי הרגשות שלהם נמצאים ברמה הארכאית . הם צודקים ! אומר יונג ,אף אחד לא ינצח אותם באינטלקט אבל עם רגשותיהם הם יכולים להיתפס,להיות מושפעים,מרומים והם יודעים זאת" (יונג:הרצאות טויססטוק).
ואלה הסגורים/סגורות והפוחדים מן הארוס והאהבה, לעיתים תשמע מהם בקליניקה שעל דלתם מדפקים בני המין השני בנואשות,עלמות או עלמים שנדחפים ומחפשים אהבה דווקא אצלם . חוסר החיבור לארוס של היפה או היפה מפעיל אצל הסביבה את הדחף ביתר שאת והוא או היא האובייקט לאהבה שואלים .. מה הן./הם רוצים ממני ,מה נדבקים דווקא אלי ? דברי גבר או אישה המנותקים מן הארוס….
התאהבות בלתי נסבלת,רומן גרוע-הגנות נפרצות
אלה שמתאהבים וההתאהבות לוקחת אותם למקומות בלתי נסבלים הם/הן כאלו שאצלם כל הקומפלקסים הקשים נפתחים עם ההתאהבות ומתחילים לפעול ביתר שאת . הפציעה כבר בנויה בתוך מצב ההתאהבות ,נוצרת פתיחה של הפצע שקיים כבר קודם . פצע האהבה הראשונה בבית ,אהבת האם או אב ,הנטישה, הפגיעות ההתעללויות הרגשיות וכו.
עד שנוצר מצב ההתאהבות ייתכן כי היא או הוא הגיעו מאז ילדותם לאיזון כלשהוא , יכולים היו לחיות איכשהו עם הקומפלקסים. והנה פתאום, בבת אחת דרך מפגש בלתי צפוי הכול נפתח. יצאה הפגיעות הבלתי נסבלת ,עלו הצרכים הלא מסופקים, הופיעו חרדות נטישה או פחדי הבלעות . עלו קושיים להחזיק את הקומפלקסים תחת שליטה או הדחקה.
לעיתים נפתחת אובססיביות ולעיתים יוצא השיגעון: למשל כמו שראינו בסרט משנות ה-שישים "זוהר בדשא" ,או משנות השבעים "אדל אהובת הקצין" , או אהבתם הכפייתית של היתקליף וקטרין באנקת גבהים של ברונטה . ועוד . האובססיביות או ההיסטריות יוצאים לפי הטיפוס ולפי סגנונו הנאוורוטי . האובססיה נוצרת בדרך כלל מתוך קומפלקס של דחייה ,או קומפלקס פחד של חוסר שליטה. לעיתים מתחת לחרדת ההתאהבות מבעבעת הפניקה של התלות או האבדן, תסמינים שיוצאים מייד בהתאהבות. אך הדבר יכול גם לנבוע מקומפלקס שמקורו באנימה או באנימוס -בחלק הגברי או הנשי אצל הגבר או אצל האישה כפי שנראה בהמשך.
הקושי לעבור מהתאהבות לאהבה .
האהבה חזקה ממוות הייתה מקדמה דנא וכבר בעולם העתיק אנו רואים אצל אפלטון
. "A lover is fortunate enough to meet his other half, they are both so intoxicated with affection, with friendship, and with love, that they cannot bear to let each other out of sight for a single instant."[3] [i][4]
למרות משפטו המעניין של אפלטון על מציאת החלק השני,ועל קושיים של האוהבים להיפרד זה מזו נראה כי לעיתים יש בעיה גדולה עם יכולתם של אנשים למצוא את ה"חלק השני "של עצמם ולאהוב. .
לדברי יונג: "בעיית האהבה היא חלק ממשא החיים ואף אחד לא צריך להתבייש שהוא משלם את מס הזה" אחד ההסברים שנותן יונג לקושי בהתקרבות הנפשית למין השני נובע מכך שמה שנדרש באהבה הינו שהצד האחר בנפש , האנימה עבור הגבר והאנימוס עבור האישה הנחווים כנחותים ביחס לצד המפותח של המגדר יכנסו לפעולה . במצב הרגיל לפני האהבה, אזי את העצמי הפנימי שלי ,ללא המפגש עם הנשי הנחות אצלי ,אני מרגיש מושלם ולמה לקלקל לעצמי את המושלמות הזו" אומר האדם לעצמו. "כי הרי אם אתחבר אל הנשי שבי אהיה פגום באיזה אופן ,אז למה לי". אך בדיוק זה מגביל את היכולת לאהוב.
מה שאנשים לא מבינים אומר יונג שדווקא עם החבור לצד האחר שבנו הגבר יותר גבר והאישה יותר אישה.
מוסיף יונג…"אישה אוהבת את החולשה של הגבר החזק לעיתים יותר מאשר את החוזק שלו.." וניתן להוסיף מניסיוני שלי שהרבה גברים מחפשים את החוזק של האישה גם שזה שמתבטא באנימוס שלה.
המצב של ההתאהבות הוא מצב שמתחיל בהדלקות, בהרעלה מסוימת של חומרים אופיאטים ,של אנדורפינים שמעלים את החוויה לדרגת סימום . התעלות,שהיא לעיתים חוויה נומינוזית חוויה על אישית של ארכיטיפ האהבה. בניגוד להתאהבות ,האהבה בשלמותה "יורדת" היא עוסקת בבני אדם שלימים יותר, היא אשר מביאה את האינטימיות. היא עוסקת בקבלה של האחר / האחרת' על הטוב והרע שבהם , הגברי והנשי שבהם . היא מעלה דאגה ,אכפתיות, מחויבות ונכונות לקבלה גם של מה שאינך אוהב באחר .עם הזמן יורדת ההשלכה ונוצרת הקבלת של האחר באשר הוא. למעשה האהבה מתפתחת ככול שההשלכה יורדת חלקית ,ככול שההגנות יורדות ונוצרת הפתיחות אל האחר.האינטימיות. האהבה מאפשרת ,אם כי לא תמיד, להיכנס למערכת יחסים . יונג אומר כי על פי ניסיונו נשים מחפשות בנישואין לא רק את הביטחון הממסדי או הכלכלי הן מחכות למערכת היחסים.לעומתם גברים לדעתו נוטים לראות בנישואין חוזה ,מיסוד ופחות את האפשרות ליחסים נפשיים שמספקים ומעלים את התודעה לעצמך.
במעבר לשלב האהבה יכולות לצוץ בעיות חדשות הקשורות כמובן בבעיות קשר , בעיות שניתן היה לעקפן בשלב ההתאהבות .החל מיחסי אובייקט בעייתיים ,צורך בזולת עצמי או קומפלקסים הוריים קשים . בעיות שכאלה יכולות ליצור הרבה תופעות לוואי סביב ההתאהבות ו/או סגירה מהירה של האהבה . תפיסה של שחור ולבן שכיחה למדי בהתאהבות וקשה באהבה . לעיתים צצות בעיות שיכולות להביא לניתוק, להזדהות השלכתית ועוד. גברים הנמצאים בטיפול מתרצים לעיתים את הקושי שלהם לאהוב, באמירות כמו "אני כבר לא נמשך אליה, מה לעשות"…… תשוקה נעלמה . או משהו מאד ספציפי מפריע לי…..זרועות שמנות, ידיים גדולות, אגן רחב כאלו וכאלו ועוד ועוד..תירוצים רק להימנע מלאהוב..
ברקע, כמובן ניתן לראות עד כמה לאותם גברים יש ניתוק מן היסוד הנשי המחבר והמרגיש -האנימה או סכסוך עם מרכיב זה. ואצל הנשים הנמנעות לאהוב יכולה להיות בעיה עם האנימוס, היסוד המפריד המבחין -הגברי הפנימי.
היסודות הללו הגברי או הנשי צצים ועולים חזק לעיתים רק כשנוצרה התאהבות אך אז הם במצב של השלכה ולמעשה באותה עת בחיים הרגילים, הו יכולים להיות מנותקים מאד מהאני . בגלל שהם פעילים רק בעת ההתאהבות ובמצב של השלכה, יש בהם חוסר עידון ויכולים לקבל צורה מפוצלת או כפייתית או ייצרו אובססיות או היסטריות ,אך לא יאפשרו מעבר לאהבה . שלא כמו אהבה,ההתאהבות הינה זרימה פורצת, בלתי תלויה באהבה הפנימית או בקשר בין הגברי לבין הנשי באישיות. ואילו האהבה זורמת כאשר הגברי והנשי בהרמוניה באישיותו של האוהב.
כאשר שסתום הזרימה בין הארכיטיפים חסום חלקית או מלא אצל גבר או אישה , ההתאהבות יכולה לפתוח שסתום לזמן מסוים דרך ההשלכה ובעזרת האחר, אך הסתימה הקבועה יכולה למנוע את המעבר להתאהבות והקשר בין הארכיטיפים שוב נסגר.
כלומר, מבחינה פנים נפשית יש סיכוי לפתיחה לקראת התפתחות האהבה. ההתאהבות פתחה ודחפה ,היא פעלה כמעין אמצעי עזר ,צינור לזמן מסוים אך היא אינה מנבאת מה יקרה בהמשך .
הפתיחה שההתאהבות מאפשרת אם כך, הינה גם פתח להשפעה, פתח להשלכות ואפילו לתיקון האנימה ולשינוי שלה ! ברמה האישית . האפשרויות קיימות להתחברות,לשינוי אך מן הצד האחר ללא המעבר לאהבה יכולה להביא אפילו להרס.
אנו מאמינים אם כך בפתיחה, בהשלכות בחיבור בין שני הארכיטיפים אך גם בשינוי של הרמה האישית. יתכן ויש אפשרות של שינוי דימויי האנימה או האנימוס אצל בני הזוג בהשפעת היחסים ,במיוחד אצל זוגות שהתחילו יחסיהם בגיל צעיר..
אהבה ראשונה או הטראומה הראשונה בחיי האהבה
Achilles Tatius's "For Beauty's wound is sharper than any weapon's, and it runs through the eyes down to the soul. It is through the eye that love's wound passes, and I now became a prey to a host of emotions…"[5][6]
אהבה ראשונה מתרחשת על מצע רך ביותר, דונג רך שניתן לעצוב כמו שקורא לזה אפלטון.
ההתאהבות בתקופה הרומנטית הייתה למות ביחד או להשתגע במשותף, התאהבות מעירה ותמימה.. רומיאו ויוליה הנקברים יחד,כדי להביע את הקרבה הגדולה ביותר :או טריסטן ואיזולדה כאשר הגופות הנפרדים הופכים לנשמות מחוברות. שיגעון ומוות עוברים את מכשולי הגוף ,הקונוונציות החברתיות ההכרה ואפילו את הגבולות האינדיבידואלים ביותר. באהבת הנעורים יש עדיין משאלה לאבד את האני ולהיות בהתמזגות עם האהוב. שתי שאלות נשאלות: האם אין זה מצב נפשי מסוכן? והאם הצורך להתמזג הוא כדי להשיג משהו חדש גבוה יותר או משאלת אחדות רגרסיבית וצורך בשלמות? המשאלות הללו מעוררות בושה אשמה ופחד . הן לעיתים כורכות בתוכן גם ערגה לשלמות או להחזרת החלקים האבודים או החסרים. או לחילופין משאלת תיקון ריפוי והתחזקות . תחושת התשוקה הכי ארוטית ומלהיבה כורכת בתוכה גם משאלה לשלימות. אך מכוח הדבר והמשאלה נוצרת שבירה מסוימת באני הטרי שעוד לא ממש התגבש.
אך הצעירים והצעירים בנפשם אינם מודעים כי האהבה משנה עולמות. משפטים כמו "ללכת בעקבות האהבה "…האוהבים הצעירים משליכים הכי חזק ,משוכנעים באומניפוטנציה ועל כן הכי נפגעים. האילוזיה הגדולה יכולה לגרום לפגיעה פטאלית שתשפיע לאחר מכן על כל החיים. את החץ של קופידון החליפה הספרות הרומנטית בחרב העירומה. החרב שתגרום להפרדה או לסיום הקשר או להפרדה מתוך הסימביוזה. חרב בלתי נמנעת שחשוב לדעת כיצד חתכה! אנו מגיעים להבנה שאהבת נעורים חזקה יכולה להיות או תרופה או שיקוי רעלי.
בסרט "המקשר" The go between ,של הארולד פינר והבמאי גוזף לוסי יש לנו סיפור מעניין של שתי התאהבויות: מחד הילד-נער שהוא "המקשר" שמאוהב בעצמו באחות חברו ,אנגליה בת מעמד גבוה . ומנגד היא שמאוהבת אהבה סוערת דמונית, בסייס יצרי אשר עובד באורוות אביה. הנער המאוהב בה עושה עבורה שליחות ומקשר בין השניים ללא מודעות שמנוצל על ידה.. הוא זה שכמו מרקוריוס השליח מעביר מכתבים בין האוהבים. הרגע הדרמטי של הסיפור הוא הסצנה שבה תופס את השניים שוכבים בפראות על ריצפת האורווה לאחר שתיווך ביניהם ויצר את המפגש. זהו שוק פטאלי עבור הילד המאוהב זעזוע המלווה אותו לאורך כל חייו ומפריע לו ביצירת אהבה אחרת. הוא נבגד פעמיים . שתי האהבות גם זו של הנער וגם זו של העלמה הצעירה ,משקפות את האהבות שבאה להשלים משהו שחסר . לה לעלמה האצילה חלקים פראיים מתוך הצל .עימם חייבת חבור לפני נישואיה לאציל . ולו לנער, חלקים חסרים אותם הוא משליך ומעביר לעלמה : חלק של האם הכל יכולה,האחות המסורה והאישה התמימה. הוא משליך עליה גם את תמימותו,אהבתו ומסירותו ויש כאן ניסיון לתיקון דמות האחות/אם . באהבתו התמימה הוא נפתח לאהבה אך מגלה אמיתות כואבות בלתי נסבלות וגוראליות.
אהבה ראשונה היא משהו שתמיד חוזרים אליו לא תמיד כפגיעה אך תמיד כדרמטית ומיוחדת. זאת אותה אהבה שאיבדת אותה , זאת שאיבדת איתה את בתוליך! הבתולים הפיסיים ונפשיים. הפגיעה יכולה להשפיע על ההמשך.. הורים גם מגוננים על ילדיהם באספקט הזה אך על הילדים כמובן לעבור את החוויה בעצמם.
חבלות בעקבות האהבה : חיצו המרעל של ארוס באמצע החיים
יש המגיעים לטיפול אחרי רומן רע ,אחרי נטישה רומנטית פוגעת ,אחרי גרושים סוערים או אחרי רומן סוער שטלטל את הנישואין .אך יש שיופיעו תוך רומן מוזר ,לא מובן סערה של אמצע החיים התוקפת את האדם בתוך משבר אמצע החיים.
ארוס "מכה שנית" יכול להופיע חזק ביותר בהתאהבות באמצע החיים . הצורך בשינוי בהתקרבות אל הצל, האנימה ובהורדת הפרסונה ובבדיקה מעמיקה של החיים בתהליך האינדיבידואציה.
זוהי יכולה להיות. התאהבות מחודשת באהבת הנעורים… התאהבות או משיכה שמבטאת השלכה אל משהו שהאדם המתבגר לא מחובר אליו ,אך זקוק לו. זאת יכולה להיות משיכה באופן חזק ביותר ויכולה להופיע כהתאהבות בלתי רציונאלית או בלתי צפויה לחלוטין. אנו שומעים לעיתים, "עד עכשיו הוא התאים לצורך שלי באם ועכשיו אני מחפשת גבר כפי שאף פעם לא ידעתי. " עד עכשיו אהבתי אותו כיוון שהייתה בו רכות ועטיפה והיום הבנתי שצריכה את העטיפה האמיתית בדמות אישה. ארוס שלח את החץ לכוון נשי…או להיפך.
גבר בן חמישים גילה אהבה גברית בגבר צעיר שסימל עבורו את הנעורים… ועוד כאלה ההתאהבות מבטאת כאן את הקושי להתבגר או הצורך בהשלמה ברגע האחרון של מה שחסר . השלמה פנימית המתבטאת באקטינג אאוט של הדברים … כחלק מהצורך באינדיבידואציה…
התאהבויות מן הסוג הזה מבטאות צורך נפשי בהשלמה ולעיתים מימושם המהיר ללא מודעות מספקת יכול להביא להרס וחורבן. עצמת המכה של ארוס תהיה חזקה יותר כאשר האדם אינו מודע או בעיקר אינו מחובר לחלקים של עצמו.
ארוס כאנרגיית חיבור אכן במקרה הזה רוצה להביא את ההתחברות אך האדם הלא מודע ,נסחף,נדחף והשאלה הגדולה לאן יוביל את עצמו האם להתפתחות,להבנת המשבר או להרס עצמי והרס שלאחרים.
[2]אני עצמי לא בטוח שאני חותם על זה ,יש גם גברים שמחפשים יחסים ויש נשים שמחפשות מין..א.ב.
[3]Aristophanes from Plato
- [4][4]^Hamilton, Edith; Huntington Cairns (1961). The Collected Dialogues of Plato. Princeton: Princeton UP. p. 545.
[5]"[4 ^ John J. Winkler (trans.), Leucippe and Clitophon, in Reardon, B.P. (1989). Collected Ancient Greek Novels. Berkeley: U of California P. p. 179. ISBN 0-520-04306-5
הטוחן והנחל מתוך מחזורו של שוברט הטוחנת היפה על פי מילים של מילר
Where a true heart במקום שבו לב אמיתי ואוהב
Wastes away in love , נהרס באהבה
There wilt the liliesנובלות השושנים
In every bed;בכל ערוגה
Then into the clouds must The full moon go והלבנה המלאה מוכרחה
את פניה בעננים להסתיר
,
So that her tearsכך שדמעותיה איש לא יכיר
Men do not see;
Then angelsוברגע עצוב זה המלאכים
Shut their eyesעיניהם עוצמים
And sob and singבקינה ובשירה
To rest the soul.את הנשמה למנוחה מובילים.
The Brook:הנחל
And when Loveאבל כאשר האהבה
conquers pain,את הכאב תכבוש ועליו תתגבר
a little star, a new כוכב קטן וחדש
shines in Heaven;בשמיים יתבהר
three roses,ואז שלש שושנים
half red and half white,חציים אדומים וחציים לבנים
which never wilt,כאלה שלעולם אינם קמלים
spring up on thorny stalks.יצוצו מבין הקוצים
And the angels cutואז המלאכים כנפיהם
Their wings right offמייד יחתכו
and go every morningוירדו כל בוקר
.
down to Earth.על האדמה יהלכו
The Miller:הטוחן
Ah, Brooklet, dear brook,הו פלג פלג יקירי
You mean it so well,רק בטוב רצית ,התכוונת
Ah, Brooklet, but do you know,אבל פלג, אתה הרי יודע
What love does?מה האהבה מעוללת
Ah, under, yes underמתחת, כן רק מתחת
Is cool rest!יש מנוחה נכונה
Ah, Brooklet, dear brook,הו נחל פלגי היקר
Please just sing on.בכל זאת אל תחדל לשיר את המחר
מילר המשורר עצמו התאבד צעיר ביותר בגלל אהבה