שרה שלו

2019-1933

נולדה בירושלים ב-13.2.1933, בת יחידה לנחמה וישראל קליינמן.

פסיכולוגית קלינית ובוגרת פסיכותרפיה בבית הספר ללימודי המשך ברפואה באוניברסיטת תל אביב.

בנוסף, בוגרת לימודי הוראת הנגינה בפסנתר באקדמיה למוסיקה בירושלים.

היתה מהאנליטיקאיות הותיקות של האגודה היונגיאנית הראשונה. מורה, מטפלת ומדריכה של דורות של קנדידטים.

נפטרה ב-20.8.2019. 

עזרת לנו לזכות בעצמנו

דרור אידר, שגרירות ישראל, רומא, איטליה

שרה יקרה,

מעומק הבור שהושלכתי אליו אי אז לפני דור – ושמא לפני דורות, חיינו מהירים ממחשבותינו – משית אותי, כמו את יתר מטופלייך שאהבו אותך ונשאו את קולך אתם לכל צומת אפשרי בחייהם.

ושוב, שנים לאחר הפעם הראשונה, שוב נדרשתי לך, ואת היית שם בשבילי. האמנת בי. לחמת עבורי. גילית בי כוחות להתמודד מול הדרקון השומר על האוצר בפתח המערה – יצחק המתנתק ממערת המכפלה ששם קבורה אמו, שרה, ומתגבר על כדי להתחבר עם רבקה.

זאת ההתגברות של ה'עצמי' על ה'אני' הקודם שלנו, על המסכות, הכבלים הנפשיים שבהם אסרנו את עצמנו, ההשתחררות מצִלָּם הלא בריא של הורינו. עזרת לנו, לאחר תהליך מאומץ ומלא כאבים, לזכות בעצמנו; זה האוצר הגדול מכל אוצר.

כמו שרה ההיא, גם את השגחת והקפדת באהבת אם על מטופלייך, וכשהיינו מוכנים, שילחת אותנו לנפשנו, עם כלים שבהם יכולנו לשוחח עם נפשנו וממנה עם העולם. וכמה אמונה הייתה בך, רליגיוזיות עמוקה ביחד עם ענווה כלפי פלאי התרבות והרוח והנפש. לא רק פסיכולוגית היית, אלא גם מורה, מורת דרך.

יונג דיבר על המדריך הפנימי שבתוכנו. כזאת היית. לא ישבת ובכית כשראית אותנו משליכים את תינוקותינו הרוחניים מנגד, אלא התערבת ודחפת ונזפת ועודדת ופירשת את חלומותינו. "חלום והחלמה" כינית את ספרך החשוב. מאז, אני עוסק ללא סוף בחלומות, חלומות אישיים וחלומות כלליים, ובתוכם חלום שיבת ציון, שזכיתי להיות לו לפה.

והנה עכשיו, מרומא העתיקה, אני שואל: "ההיית או חלמתי חלום?" אקח אותך אתי בהמשך חיי להתמודדויותיי עם ילדיי ומשפחתי, לבניית אהבותיי, ולפגישותיי עם שועי עולם, כדי לא להתבלבל מהשררה ולזכור שכולנו – כל אחד בפינתו – שליחי ציבור.

שרה יקרה, תודה רבה מעומק לבי האוהב. יהיה זכרך ברוך ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים עם כל ישראל.


כניסה עמוקה ויסודית למעמקי הנפש

אבי באומן

שרה ממייסדי האגודה האנליטית. האגודה היונגיאנית הראשונה בארץ הלכה מאיתנו.

שרה היתה פסיכולוגית, מורה,מדריכה יונגיאנית. בנישמתה האינטרוורטית היתה שרה אישה הומנית, צנועה, חמה ומעורבת עם האנשים שעבדה עימם. 

שרה גידלה דור של יונגיאנים. היא טיפלה, הדריכה ולימדה בדרך מיוחדת, מאד יונגיאנית, עם אמונה עמוקה בדרך הסימבולית  ובכניסה עמוקה ויסודית למעמקי הנפש.

שרה הייתה חלוצה במיוחד בתפיסתה את הקשר הטיפולי השיוויוני ובפתיחות של השעה הטיפולית, ללא פרסונה וללא היררכיה .

כשהגעתי לשרה להדרכה בסוף שנות השמונים הייתי בתחילה מופתע ומוקסם מהדרך בה היא רואה את הסטינג הטיפולי: מצד שני חשבתי שהיא ״אדוקה ״מדי ביונגיאניות שלה.

שרה גם הייתה מוזיקלית מאוד וראתה במוזיקה ובאמנות את שפתה הגבוהה ביותר של הנפש .

היא עודדה את המטופלים ליצור, לנגן לשיר ומאוד אהבה בעלי חיים והאמינה בקשר עימם.

חבל היה לי שמזה כמה שנים טובות שרה הגיעה פחות מדי למפגשים של המכון.

בשנת 2008 הוציאה שרה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר על כוחה של שפת הלא מודע והחלומות כאחלמה. 

אחד התפקידים העיקריים של הטיפול היונגיאני, חשבה, הוא לסייע למטופל להבין שפת סמלים ולתרגם לשפת יומיום את המסרים המועברים באמצעותה. בהיענות למסרים האמינה שרה יש כדי להתניע תהליכי ריפוי ושינוי ולהוביל לקראת הגשמה עצמית.

האדם הוא בעל יעוד החבוי באופן מולד במעמקי הנפש ומביא פוטנציאל ממשי לחירות.

בשפתו הסימלית, כותבת שרה, מדרבן הלא מודע את האדם לפתח את עצמיותו האוטנטית על כל צדדיה המנוגדים ובכך להתקרב לאינדיוידואציה שהיא ייעודו וחירותו.

 

המבט הטוב, הקשב העמוק והמשתתף

רות נצר

שרה היתה המטפלת שלי. אני זוכרת את המבט הטוב החנון שלה. את הקשב העמוק המשתתף בכאב. את הסבלנות. למדתי משרה את הצניעות, ואת האמירה: מה אנחנו כבר יודעים. היא גם סיפרה על מטופלים שלא הצליחה איתם.

אני זוכרת שחלמתי על שרה'לה הילדה הקטנה, ואיך היא הגיבה בזעזוע של התרגשות על החלום שלי שקלט את הילדה (הפגועה?) שהיא היתה.

אני זוכרת שהיא התרגשה כשהבאתי פסוקים מתהילים שמצאתי בהם מקור כוח והקראתי אותם. אלו היו מפגשים של מפגש עמוק שבהם חשתי שהתכנים שהבאתי נגעו במקומות אישיים שלה. הרגשתי אז שהבאתי משהו שהיא תיקח לעצמה.

בתקופת הטיפול הופיעו סימבולים דתיים בחלומות שלי והיא פילסה לי דרך להתחבר אליהם.

פעם כשדברתי על הפחד מהמוות, היא אמרה; הרי את קוראת את עגנון. עגנון מת?

ופעם כשדיברתי על הרגשה של פגמים משפחתיים שעוברים מדור לדור, היא הפנתה אותי לסיפור 'הנבחר' של תומס מאן, כשהמסר הוא, שאפילו על חטא כפול מדור לדור – האל סולח, ואפילו אפשר להתפתח גבוה. על אחת כמה וכמה גם לנו זה אפשרי.

אני זוכרת ושומרת ציורים וקולאג'ים שעשיתי כחלק מהמהלך הטיפולי.

ושכתבתי דברים בעקבות ציור של ילדה שציירתי וכתבתי מפי הילדה, ושרה אמרה – את כותבת  מאד יפה. האמירה הזו נתנה לי אומץ להוציא לאור דברים שכתבתי מאוחר יותר.

וכל זה עוד הרבה לפני שהפכתי לאדם כותב.

פעם לפני פגישה עם מטופל חדש חלמתי שאני הולכת לקראתו במנהרה אפלה. נבהלתי ממשמעות החלום, אבל שרה חייכה ואמרה שהיא מאחלת לי שכך אחלום לפני כל מטופל חדש.

בפגישה הטיפולית האחרונה, כשיצאתי שכחתי לשלם, ומיד חזרתי לשלם, והיא שלחה אותי לדרכי – "לא צריך".

כשנבחרתי בראשית דרכי באגודה לוועדת הוראה, שרה היתה היו"ר של הוועדה ונפגשנו בבית שלה. החלטנו שצריך לתת קורס על  מיתולוגיה מצרית. מי ילמד? לא ידענו. אז שרה אמרה לי – תלמדי את. אמרתי, אבל אני לא יודעת כלום על מיתולוגיה מצרית. אז היא אמרה – אז תִלמדי. וכך נסתתמו טענותי. למדתי ולימדתי. זה היה הקורס הראשון שלימדתי.

פרסומים

ספר:

חלום והחלמה – הלא-מודע ותפקידו בתהליכי ריפוי וצמיחה, הוצאת הקבוץ המאוחד, 2008.

 

מאמרים:

  1. על סמלים של חופש בטיפול, פורסם בחוברת בנושא "חרות בפסיכותרפיה", הסמינר השנתי השישי של החוג לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב, דצמבר 1977, עמ' 15-26
  1. פסיכותרפיה יונגיאנית ויצירתיות, פורסם ב"שיחות" – כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה, כרך 1, חוברת מס' 3, יוני 1987, עמ' 178-188

  2. חוויות מוות וטרנספורמציה, פורסם ב"שיחות" – כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה, כרך ג', חוברת מס' 3, יוני 1989, עמ' 219-224

  3. The Unconscious as a Healer, published in Confinia psychiat, 297, August 1977

  4. Individuation as Freedom, published in Israel journal of psychiatry and related sciences Vol 22 Numbers 1-2 (1985) pages 61-69

  5. On Loneliness – the theory of the double, published in Israel journal of psychiatry and related sciences Vol 25 Numbers 3-4 (1988) pages 236-245