מאמרים

דמות האב ודימוי האלוהים, מהו הערבוב בין השניים  וכיצד משתקף בתמונה הקלינית.

נפתח בכמה משפטים שבהם פרויד מתייחס לקשר שבין האב ודימוי האלוהים

פרויד: "הטוטם היה הצורה הראשונה של תחליף אב ואילו האל היה צורה מאוחרת יותר שבה חזר ולבש האב את דמותו האנושית. בריאה שכזאת אפשר לשער מתוך צור המחצבת של כל דת . היינו: מתוך געגועים אל האב" . ופרויד מוסיף:" זוהי מעין החיית אידאל האב על ידי יצירת אלים". והוא מוסיף עוד : "כל זאת  בלי להטיל שום דופי בחזיון שאדם נהפך לאל ושאל מת ומסתלק מן העולם" . פרויד אינו יודע היכן יימצא בהשתלשלות זו מקום לאלות האימהות הגדולות שאולי קדמו בדרך כלל לאילים האבות, אך השינוי ביחס לאב היה גדול ולא הצטמצם רק בתחום הדת אלא גם בתחום החברתי  .פרויד: "משבאו לעולם האלים האבות ,נגלגלה קמעה קמעה החברה נטולת האב בחברה שמשטרה פטריארכלי. והיא גם זו שהחזירה לאבות הרבה מזכויותיהם הקודמות"[1]

ועוד אמירות של פרויד מתוך המאמר: "חלק מכל יכולתן (אומני פוטנטיות) של המחשבות ,שעליו צריך וחייבים לוותר ,יופיע בהמשך בשלב הדתי שיצר האדם" .ועוד אמירה שלו:" השלב הדתי אצל בני האדם הוא מקביל לדרגה של בחירת מושא ליבידינלי(מושא להשקעת היחס הרגשי) , מושא שהסימן שלה היא הזיקה האמיצה אל ההורים" (יחס רגשי להורים שיושלך על האל) [2]

נושא האב  והאבהות העסיק אותי בעבר בשני מוקדים : בתחילה עם הפיכתי לאב ,בשינוי שעובר הגבר בדימוי האב שלו עם הפיכתו לאב ובהמשך שגדלו ילדי ותפקידי כאב קיבל את צורתו התעניינתי בהשפעת הבן או הבת על האב או כפי שהגדרתי זאת השפעת הבן על גורל האב ותפקידו[3].

והיום אתמקד במאמר על האב ואלוהים בכמה נושאים עיקריים :

ראשית ,על עירוב ובלבול בין ארכיטיפ האב וארכיטיפ העצמי שגורם לכך שדמות האב מקבלת נומינוזיות מיוחדת שניזונה מן העצמי במקרה הטוב, אך לעיתים קרובות ניזונה מתוך עירוב רגרסיבי ומבלבל עם עצמתה הראשונית של האם הגדולה .

ושאלות שיעניינו אותנו בהקשר זה:  מדוע האנושות ותרבויות מסוימות׳ בפרט תקועות בחיבור ,ערבוב ובלבול בין ארכיטיפ האב וארכיטיפ דימוי האל.  ושאלה נוספת שנשאל בהקשר למה גרם הבלבול הממושך הזה בתפקיד האב עקב ההשלכות עליו של אלמנטים מתוך ארכיטיפ העצמי. ולחילופין נתעניין ,מה גרמו השלכות של אלמנטים אבהיים על אלוהים. אלוהים, שעל פי תפיסתנו המתקדמת אמור למעשה להיות מושג שהוא מעל ומעבר לדמות אב או אם ומעל לדמות זכרית או נקבית .

ובאותו נושא אב ודימוי האל  אם נרד לרמה הפרסונאלית נשאל שאלה : במידה והבלבול אלוהים אב או בשפה יונגיאנית עצמי –אב ,התקבע כך בנפש מסוימת  , מה יוציא את הבן ולא פחות את אביו מן העמדה הזו ?  

שנית ,אתמקד בכישלון בפרסונליזציה המשנית - הפיכת הארכיטיפ האבהי לדימוי פרסונאלי של האב , כלומר, כישלון בתהליך של שחרור דמות האב מן הארכיטיפ והומניזציה שלה בעזרתו של האב או דמויות אב נוספות.

מאחר ואין ביכולתי להציג מקרים אעשה זאת במאמר בעיקר תוך הצגת תמונות שכיחות כלליות המביאות אדם לטיפול בגלל מצוקות ובעיות הקשורות באב .

שלישית, אתמקד בשינוי שנוצר בתפקיד האב בחברה משתנה, חברה  שבה מושג העצמי מקבל מקום מרכזי ומשמעות מיוחדת בהתפתחות האישיות של הילד הנער והאדם בכלל  .

ובהקשר זה נראה עד כמה היום יותר מאי פעם תפקיד האב נבנה תוך כדי ובמשך שנותיו של הגבר כאב.  כיצד משלב הגבר באבהותו  אלמנטים מתוך מקורותיו האישיים בעברו ,כיצד נכנסת השפעה חברתית  ויחד עם כל זאת כיצד חלקים מן התפקיד מתהווים מתוך מה שלומד האב בהשפעת ילדיו והקשר עמם .

בנושא זה, נצביע על דרך תפקוד עכשווית יותר של דמות האב ויחסיו לילדיו ובעקבות מושג האם הטרנספורמטיבית-מהתמירה[4], נעלה אפשרות של אב טרנספורמטיבי המתפתח בחברה משתנה בעידן העצמי והאינדיבידואציה. אב טרנספורמטיבי הוא אב שצריך להעביר לילדיו את מה שאב אמור להקנות תוך כדי יצירת קשר דיאלוג וגם תוך נכונות להשתנות בעצמו בעת גידולם של ילדיו .

האב הטרנספורמטיבי  יוצג בניגוד לאבהות "חלולה" התפוסה באלמנטים הארכיטיפים של האב או שבוי בפרסונה האבהית של כוח, כבוד וצורך במעמד וחשיבות, אך חסרה בו את הקשר האישי המתייחס בין האב לילדיו.

                                          ************

כמו הילד הקטן שיוצא מרשות אמו, עובר שלב של הערצת אביו ,רואה בו כל יכול ומחפש ממנו את אהבתו והערכתו ,כך גם עברה האנושות בהיסטוריה שלה משלב מטריארכלי , מאימהות דומיננטית מכילה הכול וכל יכולה אל הערצה וחיפוש האב הגדול.

החברה הפטריארכלית  הפכה ליראה מן האל האב , ינקה ממנו את הכוח והגושפנקה לגבי החוקים שלה, חיפשה את אהבתו ואת ברכתו , סגדה לו והעלתה אותו לדרגת האל  ,הדרגה הראשונה של האלוהות .

הערצה וסגידה זו של האל-אב יצרה מעגל שהעצים  את כוח האב בחברה האנושית יתר על המידה ובאופן לא מאוזן.[5] .

כוחה הראשוני של האלוהות על פי נוימן היה טמון תמיד במצב האורובורי[6] האימהי ולאחר מכן האורובורי האבהי. לאחר מכן התפתחה האלוהות עם הדורות לאלוהות כוללת כל שהיא מעבר לאחדות הראשונית שהיא עדיין ללא תודעה ופיתחה תפיסת אל יותר מתקדמת ובעלת השפעת יתר על תפיסת הנפש.  במקביל להתפתחות האלוהות המופרדת הזו יצרה האנושות גם תפיסות מיסטיות שבתחילה היו מתוך החיבור וחוסר הנפרדות מן האם הגדולה ולאחר מכן התפתחה למיסטיקה הנוצרת לאחר הנפרדות מן האם גדולה והיא מיסטיקה העוקבת אחר התפתחות התודעה האנושית ובשיאה נמצאת מיסטיקה זו בחבור מחדש של התודעה אל העצמי. בשיאה זוהי מיסטיקה  שהיא יותר מתקדמת וגבוהה מזו הראשונית הממוזגת וחסרת הגבולות[7] .

מה שארצה להדגיש ראשית, שעם כל ההבנה והקבלה שהאלוהות בשחר ההיסטוריה קיבלה בתחילה את כוחה מאותם רגשות אבהיים הקיימים בנפשם של בני האדם כמו שטען כבר פרויד : הבורא ,היוצר ,המגן והשומר, האל אב שאליו פונים בתפילה נחמה ובבקשה ,כמו ילד מאביו הכול יכול , נטען כי ההישענות על אותם רגשות גבתה מחיר של היתקעות שעדיין מאפיינת חלק מהעולם ובאוכלוסיות רבות  .

והכוונה כאן להיתקעות ברובד הקונקרטי של האבהות ,דהיינו ,אלוהים הוא אב ממשי בשמיים ולא אלוהים המסמל אב ומזין את האדם ברובד רוחני ערכי סימבולי . מתוך ההיתקעות הזאת נוצרה גם הפטריארכליות, שבה הגבר האב ניזון מאותו הדימוי שהיה בתחילה מושלך על האל אך חזר והביא לכוח נוסף של הפטריארך ישירות מדמות האל.

על פי טענת נוימן כי אנו מבינים כי בשלבים הקדומים של התרבות "האדם היה צריך את ההשלכה כי יכול היה להתחיל לראות ולהבין את עצמו רק דרך השלכת דימוי של עצמו על אלוהיו " ( נוימן מצטט את קסירר)[8] . אנו גם מבינים כי בהמשך אם כי לא בכל תרבות בעולם ,עברה הסמליות הראשונית הזו לשלב גבוה יותר.

על פי נוימן זהו שלב תודעתי גבוה שבו הסמליות מתחילה לבטא התפתחות נפשית ותודעתית פנימית מתוך קשר מודע לא מודע ודווקא לא על ידי השלכה .כלומר מפסיקה ההשלכה והאדם מבין מה חלקו של הלא מודע שלו בעניין ועל כן העצמי מתפתח תוך לקיחת ההשלכה פנימה.

 גם אם ננסה לראות בכל התהליכים ההיסטוריים הללו שעברה האנושות תהליכים של התפתחות האלוהות נזכור שבעיית ההיתקעות באב –אל הוחמרה בנוסף מכיוון שמדובר באלוהות זכרית שעצמתה וכוחה מושפעים מכוח פאלי של הזכריות והאבהות, כוחות ויצרים חזקים שהם חסרי ויתור ונתינת מקום לאחר במהותם. כוחות אלוהיים שעל ידם ומולם האדם תמיד נשאר חלש ואבוד כילד. קנאות לכוח כמו במשפטים  "לא יהיו לכם אלוהים אחרים על פני" או הכניעות המוחלטת באסלם ועוד... מוכיחים זאת .  

רק מאוחר יותר בהיסטוריה ,בתפיסת האדם את האל ובהשלכותיו ,התפתחה תפיסת האלוהות והפכה מזקן חכם בשמיים למעין עוצמה וסדר של שלימות ורוחניות שהיא גבוהה מעל אם או אב, מעל כוחה של חברה, מעל ייצוגי אנימה או אנימוס וכו .

וכמו שכבר נאמר, למרות ההתקדמות בחלק מן העולם במקומות רבים בעולם עדין תקועה תפיסת האל באותם מושאים ליבידינליים ראשוניים-ארכיטיפים של אב ואם,   ולא התפתחה לאלוהות שלימה , כזו הדומה למושג שעבורנו בנפש הוא ארכיטיפ העצמי או שדה העצמי עבור נוימן.

ולשם הבנה ויישום של תהליך התפתחות אבהות ובמקביל אלוהות ,הערבוב ביניהם וההיתקעות עבור הטיפול באדם הפרטי  ,נחזור לכמה נקודות מעניינות בקשר להתפתחות הגבר לאב עליהם מצביע נוימן: 

נקודה אחת קשורה בטרנספורמציה שעל הגבר לעשות כדי להגיע להיות מוכן לאבהות . בנקודה זו נוכל לראות כמה נוימן בעצמו ,בתארו את התפתחות הגבר לאב ,צמוד מדי לפטריארכליות ועד כמה זוהי התפתחות שגולת הכותרת שלה מוטית.

הוא אומר: "רק כאשר שחרר הגבר את האנימה וכמו אב הוא לוקח את האחריות על המשפחה והילדים , יוצר קשר קבוע עם אישה ,רק אז הוא זורע את הגרעין של התרבות הפטריארכלית ,השושלת והמדינה[9] , .זה יפה מצד אחד שיש כאן התייחסות לאנימה[10] באבהות אך נוימן מדגיש מטרה קולקטיבית-  גרעין  התרבות! ואיננו  מדבר על האנימה כחלק ממערכת יחסים, לא על שוויונית בנישואין  ,לא על דיאלוג ולא על קשרו של האב לילדיו ולאשתו וכו' שאפשר היה לצפות מתוך התחברות לאנימה..

ומן הצד האחר אומר נוימן על הבן המתפתח בהקשר האב באותו פרק ,שעליו להרוג את האב.  הוא לא מדבר על שחרור מהאב תוך דיאלוג כלשהו ואז לא ברור היכן בדיוק האנימה נמצאת בפעולה אצל האב .

נקודה שניה ,הלקוחה מנוימן בהקשר אחר ותסביר לנו עוד פן של התקיעות עליה אנו מדברים הוא כוחה של האם הגדולה גם על ה"פטריארכליות המדומה" : או מה שקורא נוימן אורובורוס פטריארכלי[11] או מיסטיקה אורובורית .

בספרו האדם המיסטי[12] מפתח נוימן את רעיונותיו כי מיסטיקה גבוהה כמו גם התפתחות דתית אינה יכולה להיות מושתתת על פי קאנון קבוצתי ,אלא קשורה באינדיבידואליות ובאינדיבידואציה . זוהי  דרישה  שיהיה אולי קשה ליישם אותה על קולקטיבים, על מאסות ועל "המון אורובורי " . מצבים שבהם בדרך כלל לא מתרומם האדם לעבר העצמי אלא בהם חוזר האדם ונופל לאם הגדולה- אולי דומה שמה שקרה ליונג עצמו בתחילה בהיקסמות שלו  מכיוונה של התנועה הנאצית[13] .לקח ליונג זמן לתפס כי זוהי תנועה שהושפעה מרגרסיה לאם הגדולה ולא מכוחו של העצמי .

נקודה נוספת ,שהיא על פי נוימן המאוחר ,עוסקת בכוחו ודרך התפתחותו של העצמי על פי הצנטרוורסיה [14],שבהשפעתה אוסף העצמי את עצמו ומורכבותו במעבר בין ארכיטיפים. העצמי על פי הצנרוורסיה מתגלה חליפות בהתאם לצרכי ההתפתחות דרך ארכיטיפים שונים הן תחילה הארכיטיפים ההוריים והאני עצמו שמקבלים בתורם עצמה נומינוזית [15],לאחר מכן הוא יופיע בתוך אבני היסוד של ההתפתחות האישית ובהמשך החיים ביצירת עמודי התווך של האישיות לאורך החיים. בחלק השני של החיים באינדיבידואציה יופיע כעצמי שלעצמו .

בכל מיקרה ,בתהליך זה שבו מתאר נוימן את העצמי בתחילה כבלתי מוגדר, שהוא כקבוצה ריקה ומתמלאת , עד שהוא מתגלה, מקבל ומשנה צורה, ותלוי תמיד בצנטרוורסיה ובדרגת ההתפתחות עד הגיעו לציר עצמי –אני שבו האני הוא כבן לעצמי כאב.  

העצמי על פי נוימן יושלך ויופעל בתהליך הזה תמיד מצורך השעה  ותמיד על דמות מטרה אחרת. עובדה זו שדמות המטרה משתנית לאורך ההתפתחות יכולה לעזור לנו כמצפן טיפולי המכוון אותנו במה כדאי לטפל עכשיו , תמיד על פי מה שמושך ומקסים את המטופל בשלב מסוים   .

מתוך ראייה מקבילה בין התפתחות היחיד שתיארנו והחברה כולה, אפשר לראות באל לאורך ההיסטוריה כמו דבר ערך עליון מתגלגל בהתפתחות של הנפש הקולקטיבית לאורך הזמן.

נוכל לראות  שגם הדתות עברו שינויים וחליפות: החל מדתות טוטמיות, שקשורות לאם הגדולה עד לדתות אליליות ואז הן התפתחו לדתות אלים ועד מונותיאיסטיות. ובמזרח הרחוק נוכל לראות תורות הרואות באל משהו גם פנימי כמו זאת הבודהיסטיות.

ההקבלה שאנו עושים בין התפתחות הנפש הקולקטיבית וזו של התפתחות הפרט ,הילד למבוגר והמבוגר לאדם שלם יותר ,נותנת לנו להבין שהעצמי בעת המעבר לפטריארכליות על מנת להשתחרר מהמטריאכט כמו בהתפתחות האישית מוכרח היה לתת לדמות האב מרכזיות זמנית וקסם בדרגה של עצמי-אל.   

קסם האב כעצמי גם ברמה האישית מוריד לעיתים בצורה ברוטלית את כוחה של האימהות, עוזב אותה בכאב ומן האב , אם יוכל , ישאב האדם את כוחו בעת המעבר. את האב ואת כוחו ועצמתו יעריץ , אותו יחפש, אם זה את מבטו ,הערכתו, הכרתו ,את חוקיו ,דרכיו או תורתו .

נוימן טוען אמנם בצורה "מיושנת" מעט כי ״שלא כמו מאחורי האם, מאחורי האב הפרסונאלי עומדת התניה גדולה יותר של ערכי התרבות המשתנה אותו מייצג האב". האם נשארה יותר משולבת בטבע ויסודותיה לא כל כך השתנו אומר נוימן ..אבל הוא מוסיף שגם מאחורי ארכיטיפ האב יש משהו נצחי, דמות האב הרוחני והאל היוצר ,זה חלק גדול מכוחו ולכן הערבוב עם אלוהים גדול יותר  .

חשוב לזכור שוב, לגבי גילוייו של העצמי הפרסונאלי  ,שאלו צורות ריקות  וחייבות להתמלא בדמויות אב אמיתיות שיכולות למלא את התבנית במקביל להתפתחות ובהקשר לרוח הזמן . והשאלה הנשאלת במה יתמלאו בימינו.

נוימן :״כאשר המיתוס קורא לאלוהים בשמו יש פה מטרה להעמיד אותה כדמות אב בכדי שכל אב יוכל להתאים עצמו אליו״ [16] כיצד זה יכול להיות מיושם בימינו?

לאור ההבנה המודרנית שלנו היום אנחנו יכולים להוסיף ,כי כל מה שהאב אמור להעביר ולפתח בילדיו בנים ובנות, כגון :חוזקם, גבריות [17]האני שלהם יכולתם לנפרדות, הבנתם חוק וסדר ועוד...  יוכלו להפוך לחלק מן העצמי של הילד בצורה נכונה , לא מתוך האלהה של האב אלא רק מתוך יחס מתאים של אהבה והערכה . רק מתוך יחס כזה  יוכלו להרגיש הבן/ בת שהם חלק מן האב שהם ממשיכיו . היחס  האישי שיקבלו הבן/בת מהאב  יביא להזדהות וכן יקל על יכולתם לקבל מן האב את חלקו של העצמי שלהם שתלוי בהחזרתו של האב  .

אין זה מספק לקרוא לאובייקט ההורי כזולת עצמי כמו בתיאוריית העצמי של קוהוט שאינה מבחינה בין אב ואם , כי דמות האם ואחר כך דמות האב מחזירים לילד חלק אחר ושונה של עצמי שלהם שהושלך עליהם כהורים.  

הבן/ בת ישיגו מן האב חלק זה של העצמי שלהם (העצמי הגברי ואחר כך האבהי) בדומה לעצמי שהשיגו מהאם רק עם תכני עצמי אחרים. אבל דינו של העצמי המושלך על האב, כמו זה שהושלך קודם על האם  ,יושג רק בעזרת האהבה וההכרה של האב. האהבה האבהית בשונה מעט מן האימהית תושג בתוך קשר של נפרדות, בעזרת חוזק ונחישות ומתוך הערכת הנפרדות . הבן או הבת ישיגו זאת לא דרך פחד והזדהות עם התוקפן כפי שגרס פרויד. הם ישיג זאת בעזרת היחס, הדיאלוג וההדדיות עליהם נרחיב בנושא של האב הטרנספורמטיבי .

אך בשלב הראשון מעניין אותנו ,מה קורה לאישיות ולעצמי האישי כאשר נוצרת היתקעות ביציאה מהמטריארכט ודמות האב נשארת באופן מקובע המקור המרכזי לעצמי . אילו מצבים בהם לא תזוז הנפש מתוך הצורך באב לאפשרויות של מקורות וחלקים אחרים של העצמי. בגלל ההתרכזות לטוב או לרע רק באב או בכל מה שמייצג באופן חד צדדי ,הנפש לא תוכל להתפתח ,להיות מוזנת למשל מתוך האנימה כמקור, לא מתוך האנימוס ובהמשך לא תוכל להגיע להתפתחות . נפש כזו יכולה לא להגיע לחיבור לכוליות ולא לניצוץ האלוהים באדם שהוא מעבר לאם לאב ולכל ארכיטיפ אחר בחייו של האדם . 

ברור לנו שהעצמי בתחילת דרכו זקוק מאד לדמות האב על מנת להשתחרר מן הארכיטיפ האימהי ולעבור לשלב הבא אך שאלה רלבנטית מאד לטיפול מדוע ניתקע עם האב אחרי שכבר מתחבר אליו והוא הרי אמון על השחרור והעצמאות.... ?  .

שאלתינו הטיפולית היא ,מה חסר בדמות האב עצמו שלא מאפשר התקדמות ? או האם חסר משהו מתקופת הקשר החזק אל האם, האם  נשאר צורך בלתי מסופק שנגרר אל האב ממנה ? וכן שאלה ,מתי האב הפרסונאלי הוא שלא מאפשר השתחררות ולא מאפשר יציאה של העצמי לדרכו הלאה. ולגבי הבן שאלה לטיפול ,מדוע הולך לאיבוד ונשאר תקוע באב? מדוע נאחז באלוה כאב, ברבנים ,בדמויות גורו ,בדמויות אב כוחניות שונות ולעיתים גם במטפל  .

וברמה האישית של האב והבן ,האם זה נובע ממשהו בחולשת אישיותו של אב וצרכיו לכוח, צרכיו למרכזיות וחוסר יכולתו להתייחס רגשית או שזה נגרם ממשהו בבן התקוע שמתמכר לאידאליזציה,  ? ואולי תלוי הדבר גם בהיבטים תרבותיים כלשהם המחזקים את מקומו של האב כאלוהים של המשפחה ולא מעודדים קשרים אישיים אינטימיים יותר עם האב..

את התקיעות הנפשית של הבן או הבת עם דמות האב ננסה לאבחן בקליניקה על פי מה הם מחפשים או ממה מחפשים להשתחרר ,מקרים טיפוליים המגיעים לטיפול   :

יש המחפשים את האב החזק, הנערץ ,האידיאלי הכול יכול-האלוהים ,חיפוש של דמות המטפל להשליך עליה את האב-עצמי החסר.

יש המחפשים את המאבק באב שהשתלט יותר מדי בתפקיד אלוהים ,אליו מחוברים המטופל הבן או המטופלת הבת באופן סימביוטי הזקוק להתרה . ולעיתים  נראה את הצורך להשתחרר מהאב החזק ,המפחיד ,החובר עם האלוהים והוא כדמות מסרסת ,פוגעת ,מבטלת שהיא מעבר לסתם אב כוחני נוקשה וחסר רגשות   .

נראה גם מטופלים המחפשים במטפל את האב המסוגל לתת מקום נפרד או את האב שיקשיב לעצמי שלהם ויראה אותם , או את זה המחזק ונותן הכרה ממקום שוויוני, את זה היוצר דיאלוג .   

ולצד מה מחפשים הבנים/בנות  נראה עד כמה הערבוב אב-עצמי אב-אלוהים שנראה בחדר הטיפול הוא רב פנים וצרכים ,ניתן לסכמו עבור המטפלים בכמה נקודות מרכזיות בהם יש צורך לטפל.

 

ולצד מה מחפשים הבנים/בנות  נראה עד כמה הערבוב אב-עצמי אב-אלוהים שנראה בחדר הטיפול הוא רב פנים וצרכים ,ניתן לסכמו עבור המטפלים בכמה נקודות מרכזיות בהם יש צורך לטפל.  .

 

  1. הצורך בפרסונליזציה של ארכיטיפ האב עבור השחרור מטריטוריית האם.  
  2. לדעת את מקומו של העצמי הממגנט בשלבים הראשוניים הללו ומול זה להכיר בכוחם של האם הגדולה והשלב האורובורי למשוך, לאחוז ולבלוע את האפשרות להתקדם ,בעיקר אם הייתה אימהות לא מספקת ולא משחררת גם בשלב הקדום של האם בגדולה וגם בשלב האם בכלל...   
  3. מתוך כך בהשראה נוימן להבין כי כאשר האב ודמות האל מעורבבים כדאי לראות זאת כתקיעות בטריטוריית האם הגדולה. כדאי לזכור כי ההיקסמות  מדמות האב אינה נובעת מארכיטיפ האב עצמו בלבד, אלא חוסר באם ביחד עם העצמי המעצים והמקסים המושלך על האב חוברים להם יחדיו לכוחו הממגנט של האב הגדול.

להתייחס בהתאם לרוח הזמן והשעה ולהביט על תפקיד האב האקטואלי בחברה משתנה שבה העצמי מקבל הדגש יתר. 

 

 

 

  1.        

[1]טוטם וטאבו עמוד 132תרגום חיים איזק ,דביר, פרסום ראשון 1940 לונדון

[2]ניתן לומר כי על פי פרויד זהו שלב שבני האדם נמצאו או נמצאים בו אחרי האנימיזם ולפני גישה מדעית לעולם .וכדאי לזכור שלא כל בני האדם יצאו או עברו לאחד מהשלבים המאוחרים יותר באותה עת.

[3] ליונג יש מאמר "השפעת האב על גורל הבן " וכאן הפכתי את הכוון. השפעת הבן על גורל האב ,ראה מאמרי באתר המכון

[4] האם הטרנספורמטיבית הוא מושג שהתווה נוימן עבור אם שעוזרת לילדיה לפתח עצמי דרך הבנתה אותם ואת עצמיותם לצד האם האלמנטרית המספקת דברים בסיסיים בלבד.

[5] האלים האבות הראשונים במיתולוגיה היוונית אורנוס וכרונוס  בולעים את ילדיהם או קוברים אותם באדמה ועליהם לעבור סירוס למען ייחלש כוחם העוצמתי וההרסני, אבי באומן

[6] המצב האורובורי הוא המצב הקדום כאשר האני נמצא עדיין בהתמזגות עם האם הגדולה ללא הפרדה או עצמאות

[7] נוימן האדם המיסטי –רסלינג 2007

[8] נוימן : התפתחות התודעה –פרסונליזציה משנית עמ.336

[9] נוימן התפתחות התודעה slaying the father

[10] "האנימה" הוא היסוד הנקבי בנפש הגבר ,הצד הנשי כמו שמכנים בהגהה היונגיאנית

[11] חיבור לאב ללא נפרדות עדין בתוך שלב חוסר הנפרדות הראשוני

[12] .יצא בעברית בהוצאת רסלינג ,סידרת ליבידו 2007

[13] ראה מאמרי תהייה  ובלבול  בין הכמיהה לעצמי וגעגועים לאם הגדולה. באתר זה.

[14] מנגנון התפתחותי מרכזי מתאם בין הצרכים המשתנים של ההתפתחות הנפשית –התפתחות התודעה

[15] עצמה של מעבר לאדם חוויה שיש בה תחושה אלוהית....א.ב.

[16]Slaying the father I Neumann n the origin and history of consciousness

[17] האגו באשר הוא אצל בן ובת כאחת חייב להיות בעל יסודות גבריים בחברה כמו שלנו..  א.ב.