מאמרים

אבי באומן

תקציר

:" ארכיטיפ האב עם כל המקסים והנומינוזי שיש בו, כאשר הוא מתורגם  להורה בכלל  ולאב בפרט, חייב לעבור הומניזציה ולרדת למקום אישי ולגרסה החד פעמית שיש לכל אחד מאתנו, גם כחלק מאתנו כבנים או בנות לאב וגם בהמשך, כאב, כאם וכאדם.

המאמר הנוכחי ינסה לגעת ולעדכן את מופעיו של ארכיטיפ כפי שבאים לביטוי  בתקופתנו .

 מכיוון שארכיטיפ האב מאד קשור להיבט החברתי תרבותי ננסה לבחון את הדימויים של ארכיטיפ זה גם בהקשר להיבטים המשתנים בחברה.

ההיבטים החדשים שנדגיש במאמר יהיו: ראשית, הדגש הרב על העצמי ומקום האב ביצירתו אצל הבן והבת  ובהתהוותו אצל האב בעצמו. ובתוך כל זאת ננסה לבחון איזה שינוי עכשווי עובר המאבק האדיפאלי שהפך להיות כמיתוס בתיאוריות הפסיכואנליטיות.

 שנית, הנזילות בין טריטוריית האב וטריטוריית האם האופיינית לתקופתנו  כאשר שני ההורים יכולים ונדרשים לבצע את תפקידם בשתי טריטוריות אלו לסירוגין יותר מאי פעם .

המאמר ינתח את התפקודים השונים של דמות האב מתוך פרספקטיבה היסטורית וכיצד תפקיד של הורה גברי הנדרש להיות אב מעביר ומפתח של התפקודים הגבריים עושה זאת היום בהיותו אב לבן ולבת. בעיקר נרצה לדון כיצד ממלא תפקיד זה עם או בלי מאבק, בתוך עידן של ירידת הפטריארכליות ויתר חופש לילד . ננסה גם לראות  כיצד האב החדש ממשיך את תפקידו המסורתי כמתווה דרך וכיצד מתווך עבור הילד דרך אבהותו, את כלליה וערכיה של החברה המשתנה .

נראה עד כמה יותר מאי פעם תפקיד האב נבנה תוך כדי ובמשך שנותיו של הגבר כאב, כיצד משלב הגבר באבהותו  גם אלמנטים מתוך מקורותיו האישיים בעברו וגם חלקים המתהווים מתוך מה שלומד דרך הקשר עם ילדיו.

נצביע במאמר על דרך תפקוד עכשווית יותר של דמות האב ויחסיו לילדיו ובעקבות מושג האם הטרנספורמטיבית-מהתמירה, נעלה אפשרות של אב הטרנספורמטיבי :אב שאמור להעביר לילדיו את מה שמעביר תוך כדי יצירת קשר דיאלוג ויכולת להשתנות בעצמו תוך כדי גידולם של ילדיו .

האב הטרנספורמטיבי  יוצג בניגוד לאבהות "חלולה" התפוסה באלמנטים הארכיטיפים של האב או בפרסונה האבהית של כוח, כבוד וצורך במעמד וחשיבות, אך חסרה את הקשר האישי המתייחס בין האב לילדיו.

המאמר ינסה גם לבחון את המצב בקליניקה :מה הם הסימפטומים והגילויים העכשוויים  להיעדר אב או לאב שאינו מתפקד ,כיצד יתבטא הקומפלקס בקליניקה של היום וכן כיצד מטפלות-נשים יכולות להתמודד עם בעיית חוסר האב וההשלכה עליהן בטיפול.

לסיום יעסוק המאמר בחלק האבהי כפי שמתבטא בסבאות ,אב המעביר לנכדיו  תרבות ,מסורת וזיכרונות הן ברמה המשפחתית והן מתוך זו החברתית."

דמות האב העכשווית ומעבר

אין ספק שאנו באים לעולם עם הרבה מאד משל עצמינו אך ברור לכולנו שאנו ואישיותנו נבנים מתוך יסוד של שני ארכיטיפים מרכזיים ובסיסיים: אם ואב ,ארכיטיפים הדומיננטיים כל אחד בזמן שלו ובטריטוריה שלו תוך כדי התפתחות הילד והנער. אילו שני ארכיטיפים הקשורים אחד בשני ,והם שני ארכיטיפים המופיעים בכל מיתוס בריאה כראשוניים וכקובעי גורל.

שני ארכיטיפים אב ואם משלימים אחד את השני בכך שמרכזים סביבם על פי ההגמוניה שלהם אספקטים שונים של החיים ,גם החיים האקטואליים , החיים הגופניים והחברתיים וגם חיי הנפש והרוח ,הנחוצים להיותנו בני אדם .

קשה לקבל זאת אבל ההורים מעבר לכוחם או חולשתם כבני אדם ,מתוך כוחם הארכיטיפי הם מהגורמים המשפיעים ביותר על היותנו בני אדם . השפעתם ניכרת ביכולתנו ;להיות עצמאיים , יודעים לאהוב ולעבוד ביכולתנו להצליח להיות הורים בעצמינו,  אך גם ביכולתנו להיות מחוברים לעצמינו ולמי אנחנו בסביבה האנושית בה אנו חיים.

מתוך כך ששני ארכיטיפים משמעותיים אלו יקבלו ביטוי בחיינו ובנפשנו לטוב ולרע בראש ובראשונה דרך הדמויות המשמעותיות של חיינו ,אותן דמויות  שיקבלו את ההשלכות והטרנספורמציה של ארכיטיפים אלו לידי צורה אנושית כזו או אחרת ,יוצא מכך שמי שהיו ההורים המגדלים שלנו הפכו לחלק מגורלנו. אבל כל זאת יש לראות בהקשר של התקופה, החברה והתרבות שבה גדלנו, שכן גם אילו משפיעים על הצורה שבה ארכיטיפים אלו יבואו לביטוי בכל מיני אופנים.

בתהליך ההתפתחות, שני ארכיטיפים אלו יתגלגלו בסיכומו של דבר מתוך לידתנו הראשונה,  [1]. דרך הורינו ,אל הווריאציה האישית שלנו על הנושא ; אנו נישא את התוצאות שנצרבו בנו דרך ההורים ואת הדימוי האישי שלנו על מה זו אם ומה זה אב, אנו נחייה  את הקומפלקסים שלנו וגם את שלהם[2] עם הרגשות וההתנהגויות האופייניים ונתמודד עם ההשלכות שיש לדברים על התנהלותנו בעולם ועל חוויית העולם שלנו.

אך נזכור דבר חשוב נוסף ,שארכיטיפ האב במיוחד מקבל את צורתו ואפיונו גם בהשפעת החברה והתרבות ולכן ישפיע גם על תפקודינו החברתי ובעולם העבודה.

למרות שגם ארכיטיפ האם עם כל בסיסיותו של הארכיטיפ מקבל כמובן השפעות תרבותיות ,אך מעצם הטריטוריה האימהית הבסיסית, יחסית, לא מובנה בתוכה ולא בארכיטיפ ,התפקיד החברתי ,הצורך להעביר מסרי חברה תרבות ויצירת שייכות חברתית ו\או העברת קומפלקסים תרבותיים. כך שבעבורו של ארכיטיפ האם והאקטיבציה שלו ההשפעה החברתית תרבותית פחותה[3] והוא יכול לקבל צורה הרבה יותר אישית וייחודית.   

ולכן, בחברה כה משתנה , בחברה שהיא בחלקה חברת הגירה, קיבוץ גלויות ,בחברה שיש בה צבא ומלחמות בכלל, של נטיות ליברליות מול שמרנות, דתיות מול חילוניות, אשכנזיות מול מזרחיות יהודיות מול ערביות ומה לא עוד ,ובכלל חברה מלאת קונפליקטים תרבותיים, חשוב במיוחד העיסוק המחודש בארכיטיפ האב ומעבר.

על פי תפיסתנו אם כך, גם האב וגם האם האישיים שלנו שעימם גדלנו וגם אנחנו אחר כך כהורים ,מקבלים כל אחד כאדם באופן כמעט אינסטינקטיבי את הכוח הארכיטיפי הקיים בתבנית הארכיטיפית, כוח המאפשר להורים לעצב אותנו וגם להטביע את דמותם של ההורים בנפשנו ויותר מאוחר מאפשר לעצב את דמותנו בנפשם של ילדינו. כוח ארכיטיפי זה יש לו גם ביטוי רב בדמותנו כבעלי מקצוע של מטפלים ובדפוסי העברה של מטופלינו בתהליך הטיפול.

אך כדאי לשקול  עוד דבר חשוב, כי החברה המשתנה שלנו מתאפיינת במעט מרחק בין הורים לילדים ואותה עמידה על כבוד ההורים כפי שהתאפיינה דורות קודמים פחתה מאד ולעיתים אינה קיימת . כלומר, ניכרת מגמה של ירידה בסמכותנות של ההורים ובעקבות כך נראה כי לילדים כבנים ובנות יש את הכוח לשנות את הדמויות והדימויים של האבות והאימהות בנפשם של ההורים שלהם עצמם יותר מאי פעם.

 לילדים יותר מאי פעם יש יכולת להשפיע על הוריהם ועל הורותם. [4]

זאת ועוד, אנו מודעים יותר ויותר לכך שלהיות אב-גבר, זו גם נכונות להשתנות ,לגדול ולהתרחב, הנכונות לעמוד מול קומפלקסים של עצמך  ,לבנות לעיתים סמכות או להשתחרר מסמכותיות יתר, לעצב גבריות חדשה או להשתחרר מגבריות המכונה "מצ'ואיסטית", לקבל אחריות על אדם אחר ועוד ועוד ..

כמובן כל זאת אם האדם לא מקובע או נוקשה ונותן לעצמו את הדבר[5]

 השפעת ההורים על התפיסה העצמית של הילד

שני ההורים משפיעים כל אחד בדרכו על העצמי של הילד ,כל אחד על פי האישיות שלו, כל אחד בטריטוריה שלו ובהיותו גבר או אישה. אך שניהם גם מושפעים על ידי הילד שמשנה את העצמי שלהם. כל זאת במקביל לטענה שמרכזיותו של העצמי הוא נושא עכשווי בחברה והוא מקבל דגש חזק מאי פעם ורלבנטי מאד לרוח הזמן עבור ילדים ומבוגרים כאחת.

נוכל להדגיש כאן בעזרת מושגיו של נוימן, את השפעתו הייחודית של האב על העצמי יותר מאי פעם : כי על פי תורתו[6] ראשית, גם היחס בין העצמי לאני דומה ליחסים בין אב לבן המאופיין בקשר והדדיות ושנית לגרסתו של נוימן [7]האב הוא המייצג העיקרי של החברה במשפחה ואם החברה משתנה נוכל לטעון בנקל שהעצמי של הילדים בהקשרו החברתי-קולקטיבי חברתי מוכתב מאד על ידו.

למשל, כמה תהיה עצמך וכמה תתגמש או אפילו "תתקפל" מול קבוצה וחברה ,כיצד ועד כמה תרגיש שייך ותקבל את הקבוצה ועד כמה יחסך לסמכות הקולקטיבית יהיה קודם לאינדיבידואליות שלך [8] .

להשפעתה של האם על העצמי בטריטוריית האם אנו מודעים כבר מזה כמה דורות  אך השפעה זו בדרך כלל פחות מודגשת בהקשר החברתי אלא יותר של האדם עם עצמו ומידת האינדיבידואליות שלו[9] לעיתים מתוך הגנה .

האב, לפחות מסורתית, מצד אחד הוא זה שלוחץ וגם עוזר להתאמה ולהסתגלות החברתית ,לחוק ולסדר, וליצירת שאיפות שהן תואמות  נורמות קולקטיביות במהותן.  ולכן עד כמה ייתן האב מקום לעצמיות של הילד מול הנורמות הוא גורם שישפיע מאד על עיצוב העצמי שלו ועל הקונפורמיות שלו בהמשך. מצד האם ובטריטוריית האם טבעי יותר שהעצמי, לאו דווקא החברתי ,יקבל מקום בכל מקרה אלא במקרים בהם האם עצמה פועלת מאד בהשפעת ארכיטיפ האב.

ההתמקדות על העצמי במאמר זה הינה משני טעמים: גם כי הוא כה מרכזי ברוח הזמן וגם כדי שנבין עד כמה ליחס האב במיוחד בטריטוריית האב ,כאשר הילד בשנים הרביעית-חמישית –שישית לחייו והלאה, מקום חשוב בהתהוותו. הדבר חשוב לעניינינו כי עצמי בטריטוריית האב מתהווה באופן של יחסים נפרדים יותר ,הדדיים ומסמלים את הניצן של התחלתם של תפקודים חברתיים [10].

ועוד אומר נוימן על העצמי והאב ; ראשית, נזכיר כי העצמי המתגלגל לאורך הארכיטיפים [11] לפי סדר, ניזון תחילה מתמונת האם על הילד ואחר כך מקבל צורה דרך הכרת האב, המגע המיוחד עמו ,ה"ביחד" או התאומות אתו , ומיתוך חיזוקיו ואישוריו. האב בשלב זה נעשה מקסים וחשוב כי עוזר לילד לצאת מהקשר האימהי החזק ולהפריד את העצמי ולקחת את חלקו עמו.

למעשה שניהם ,שני ההורים המגדלים, יקבעו כל אחד גורלו של חלק עצמי מסוים בנפש  דרך מגעים מסוימים: כמו למשל ; בטריטוריית האם חשוב בעיקר יחס של אהבה, של קבלה בלתי מותנית, חיונית בשלב זה מאד הנראות והיכולת לתת לילד תמונה עצמית בסיסית. מול זאת המצב הבלתי רצוי בעליל הוא שייווצרו מצד האם ההתנהגויות של קבלה על תנאי, מצבים של דחייה ,של הזנחה רגשית או פגם ביכולת האם לתת תמונה עצמית או לחילופין לתת תמונה עצמית שלילית שתיצור בילד ערך עצמי נמוך ולעיתים פגיעות קשות בעצמי בכלל [12]

ואילו השפעת האב על העצמי בטריטוריית האב, או כאשר עדין עוזר לילד להשתחרר מטריטוריית האם, תעשה בדרך כלל : דרך דפוס מזדהה פחות מזה של האם ,דפוס של נתינת הערכה וחיזוק, אמונה בילד תוך דרישה ממנו, נתינת אמון ,אימון בהתגברות וביכולת לעימות ,יצירת דפוסי תחרות ומשחק מאתגרים ויצירת קשר שהוא לאו דווקא עם מבט בעניים ,לאו בקשרי אהבה ללא תנאי אלא באמצעים המעודדים את החלקים הגבריים המתגברים ,האמיצים, התחרותיים הפיסיים או האינטלקטואלים. אותם חלקים חזקים שאבות רואים אותם בילד או בילדה ומחזקים אותם באופן תואם ובאופן המתאים לתכונות הילד או הילדה .  בעיקרו של דבר הוא אמור להשפיע יותר על חלקי אני ועצמי שיש בהם מן הנפרדות ,הזהות ,ההשגות, החברתיות ולקיחת תפקידים. האב יכוון ויחדד יותר את הצבע הגברי המיוחד של הילד והילדה מחוץ למשפחה ובחברה.

ולגבי הבת ,כהורה וכגבר האב גם ישפיע על הצבע הנשי שלה ,על הביטחון הנשי שלה וגם על הפרסונה הכללית והנשית בפרט  .

הכוח שיש להורים בשנים אילו עבור פיתוח העצמי של הילד הוא גדול, כי עצמי זה נתון בתחילה בידיהם של ההורים עליהם הוא מושלך .כוחם של ההורים מותנה גם בנכונותם המודעת והבלתי מודעת להיענות לצורך שיש לילד ולילדה להחזרת העצמי אליהם מתוך אותה השלכה .ולגבי האב ,החזרה זו של ההשלכה לעיתים קשה במיוחד , זהו תהליך שנעשה דרך היכולת שלו לראותם ולחזקם ,דרך עזרה שהאב נותן בשחרור העצמי  המופרד ,החזק והאמיץ מתוך ידיו ובנתינת הרגשת ביטחון לילדים שהעצמי יהפוך להיות בבעלותם .

לעיתים אנו רואים קושי או בעיה של האב ביכולתו לשחרר את העצמי ולהחזירו לילד ולפרגן לו ואם לא הזין מספיק האב או לא שיחרר את העצמי ובתוכו את הכוח של הבן או הבת  מידיו שלו, ישאיר את ילדיו כמחפשים תמידית . הם יחפשו חלק אבוד זה שנשאר בידיו או בידי "אבות" אחרים בהמשך .

החיפוש התמידי יכול להיות במקומות ובקשרים שונים בהמשך: גם אצל המין השני או גם בבני מינו, ביחסי הנישואים, שזהו חיפוש של שיכול לבטא חסר משתי דמויות ההורים .

חסר האב יתבטא במיוחד ביחסים החברתיים ביחסי סמכות עם הבוסים או הבוסיות, בעבודה בכלל או בכל חלק מקצועי ממסדי בו יעבוד  . חיפוש ההתפעלות והנראות האימהיים יותר מוכר לנו אך אנו מדגישים כאן את הצורך בהכרה ואישור אבהיים הנחוצים מאד ולעיתים קריטיים להשלמת העצמי החברתי, העצמי בעבודה וביכולת לצאת עם עצמך לעולם  . צרכים אלו מלווים לעיתים פרקי חיים נכבדים של חיפוש, של תהיה ובלבול בחברה בעבודה ובזהות אצל הבן או הבת.  

אם נמנע מן הילד אם כך האישור האבהי ובוודאי אם פגע בו האב בנקודות אלו ,תוצאות הפגיעה יכולות להיות קשות ביותר ולהביא עד הפרעות בזהות ,הפרעות אנטי חברתיות והפרעות קשות בציר העבודה.  .

חסכים לאישור והכרה מצד האב יובילו  לחיפוש הכרה במקומות שונים; בממסד, בחברה ובעבודה , עיסוק בקבלת חותמת ש"אתה בסדר" . חיפוש זה מאפיין הרבה גברים ונשים שכילדים שגדלו ללא אב או אב לא מתפקד. לעומתם אילו המרדניים לעיתים קרובות נלחמים לעד בדמות האב השתלטנית.

ניכנס לנפשו של האב ונראה כי אחת הבעיות השכיחות לחוסר יכולת של האב לתת אישור, חיזוק והכרה לגבריות בבן ובבת ולבת לעיתים גם אישור לנשיותה , יכולים להיווצר במצבים בהם האב עצמו לא משוחרר מכוח וכוחנות שליטה ושתלטנות הקשורים בקומפלקס שלו או בפרסונה של הגבר או בגבריות,  או בגלל חוסר אב תקין ועל כן הוא רדוף על ידי דמות האב הארכיטיפית .  כלומר, הוא יכול להיות שבוי בתוך הדימוי האבהי הארכיטיפי מלא הכוח ,דימוי ממנו הוא שואב כוח ומתגדר בתוכו .אב שכזה יעשה הכול בכדי להיות חשוב וידרוש חשיבות מוגזמת מילדיו . היתפסות כזו יכולה להסתיר פגיעה נרקיסיסטית בגלל חוסר בדמות אב  או פגיעה מדמות האב שלו . ההיתפסות מקורה בבעיות בגבריותו ,חסכים או חולשות ובאי הצלחה של האב לבנות דימוי מתאים משלו לגבי גבר או אב . 

מיקרים אילו כדאי להבדיל ממצב שבו אב שבוי בדימוי הארכיטיפי שאמנם הגיע מתוך חסר אך האב מצליח לתעל את החסר למקום בונה וחיובי, כמו לקיחת תפקידי מנהיג ציבור או מייסד. מצב זה אינו דסטרוקטיבי כשלעצמו ולהיפך, אך עדין יכול לפגוע בילדיו מאחר שמתוקף תפקידו המנהיגותי והפיכתו לאב של כולם הוא שוכח לעיתים קרובות את ילדיו שלו.   

ומה לגבי מאבקים אדיפאליים שהיו ותמיד יהיו ? נראה מאבקים אילו לאו דווקא  בגלל תחרות על אהבת האם במשולש הרומנטי הפרוידיאני, אלא אולי נפרש זאת דווקא כעוינות שנוצרה בגלל כישלונו האישי של האב לשחרר את הילד מדמות האם ? כעס על כישלון האב לפתוח זרועותיו ולאפשר לילד מעבר נכון ואישי לטריטוריה שלו, של האב. אכזבה מצד הבן על דחיפתו את הילד חזרה לאם ,או על אי יכולתו לאפשר לילד לעשות את המעבר אל טריטוריית האב ללא סירוס, ללא איבוד כוח וללא כניסה תמידית למאבקי כוח מתישים על אגו, על מקום, ולעיתים על התחשבות בעצמי.   

התשובה היונגאינית שאני רואה למאבקים האדיפאליים היותר קיצוניים כפי שנראים בקליניקה עדין בתקופתנו ויש הרבה, הם התנגחויות חוזרות מול אב השבוי חזק מדי בארכיטיפ האב או בפרסונה של האב או הגבריות החלולה ואחר כך האבהות החלולה כמו שקרא לכך אחד ממטופלי ואימצתי זאת .האב יכול להיות תקוע כסמל השבוי בכבוד, בכוח בעמדה מנהיגותית או פטריארכליות מוגזמת ,נוקשה ורודפת כבוד ומענישה. במצבים פתולוגים אלו ,אם לא אשתו, אמם של ילדיו, שחייה לצדו, יכולה לעמת ולשחרר אותו משם, אזי רק הבן או הבת הנלחמים בו יוכלו להוציאו ולשחררו מהארכיטיפ והפרסונה או קומפלקס הכוח. רק הם  יוכלו למגר אותו ואת מלחמתו העיקשת על שמירת המקום רק לעצמו . רק הם הילדים יוכלו לגרום לאב להזזת דמותו המקובעת ממקום ארכיטיפי של קומפלקס למקום אישי ומשוחרר שבו האנושי והמתייחס מקבל מקום .

נקודה אדיפאלית זו ומקום האב לצד ילדיו בכלל הייתה בעייתית בתקופות הפטריארכליות אך גם קיבלה העצמה במיתולוגיה הפסיכואנליטית  ; אחת הסיבות נעוצה בכך שלכאורה יש ניגוד או התנגשות בין גבריות כאינסטינקט זכרי כובש מקום ושומר אותו לעצמו ובין המשך של להיות הורה דואג מעביר כוח נותן מקום ומחזק. בין אינסטינקט של גבר צעיר ובונה עצמו ובין המשכו אחר כך כהורה וכאב אנושי .  ועובדה שעם האבהות יורד גם במידה מסוימת הטסטוסטרון .

על האב ללמוד לחבר את שני האינסטינקטים הטבעיים הללו לכדי אינטגרציה ,והרי הוא בכל זאת אדם והורה ואיננו רק הזכר הדומיננטי בעדר  .

למעשה קונפליקט זה מתחיל להיות קיים כבר ביחס בין שני המינים ,לעיתים כבר בזוגיות: אהבה ויחס לבת /בן זוג. כוח או ארוס....

הורות על כן מאתגרת את שני המינים לשינוי ,לפתיחות וליציאה מעצמך.

כמובן שמצבים קשים של גבריות יצרית לא מעובדת ולא מעודנת[13]  המושלכת על האבהות  נובעת לעיתים מחולשה אישית או מהיתפסות בקומפלקס כלשהו.  

אמרנו כי התפיסה הארכיטיפית טוענת שהחברה והתרבות אשר בה אנו חיים משפיעים על האופן שבו ההורים ובמיוחד האב כמייצג תרבות וחברה יתנהגו כהורים.

מכיוון שארכיטיפ האב, שהיא תבנית סכמתית אך מושפעת ביותר וקשובה לקולות החברה  והתרבות, זאת מאחר והוא מתוכנת להיות המעביר של החלק החברתי , לכן גישת האב משתנה יחסית מתוך השפעה חברתית.   

ההשפעה החברתית העכשווית

כדי להבין ארכיטיפ זה של האב ותוצאותיו האישיות באופן מעשי וטיפולי, אנו חייבים להתייחס מאד לחברה ולתרבות שבו גדל האב עצמו. זאת חשוב לדעת על מנת לטפל בקומפלקס האב וכמובן גם להבין מה הן התרבות והחברה העכשוויים שבהם מגדל האב את הילד. בתקופתנו למשל ,הילדים עצמם כילדים חשופים ישירות יותר לכל דבר חברתי ותרבותי הם משווים ויודעים הרבה יותר מה קורה סביבם ומה לצפות מן האב.

זאת ועוד, מכיוון שהעולם סביבנו משתנה ערכית ,חברתית ותרבותית ,  מעמד הגבר והאישה מקבל צורה שונה מפעם , מעמד הילד מקבל מקום חדש, מבנה המשפחה משתנה ,הסמכות והחוק מעורבים יותר במשפחות,  המודעות לחינוך ופסיכולוגיה מתגברת ומרכזיות הילד יחד עם מעמדו המתחזק של העצמי , כל אילו גורמים לאופן חדש בו ארכיטיפ האב והאם מועברים אל הילדים ומביאים לדרך החדשה שבה האב והאם מוצאים עצמם פועלים.  

ובמצב החדש של היום ליעדי ההורים נוספו אספקטים חדשים ועלתה המודעות לצרכים הנפשיים רגשיים של הילד .

כל אילו מכריחים אותנו ,גם כמטפלים, להביט מידי פעם ולבדוק את השתקפותם של התבניות הללו בעין עכשווית ופתוחה.

נתמקד לרגע ביישום של ארכיטיפ האב וננסה לראות מעשית מה נדרש מעיבוד של ארכיטיפ זה למציאות העכשווית , מה נדרש מהאב על מנת לגדל ,לעצב ולאפשר יצירת דמות מתאימה ומובילה מעבר לדמות המסורתית המקובלת ושמרנית שנוצרה בתקופה הפטריארכלית .

כי גם התקופה הפטריארכלית כמו שאנו טוענים הינה על סף שינוי .

נעשה תחילה סדר בתחומי אחריותו המקובלים והמסורתיים של האב,  באתגרים שיש לו, בכלים שעומדים לרשותו ובדרך שבה הוא תיווך מסורתית את ארכיטיפ האב ויצר דמות סבירה להזדהות ,חיזוק והובלה ...ונראה את ההשלכות של כך לגבי תקופתנו.

בכדי ללכת קדימה נביט לרגע לאחור, אם נלך חזרה לאבות הקדומים נראה שדמות האב בדרך כלל ייצגה כוח ובעיקר כוח זכרי, פורה ,פאלי ,היא כרכה בתוכה גם הגנה ,הכוונה ,חוק וסדר אך הופעתה אופיינה לעיתים בקנאות לכוחה ולעליונותה ודרכם של דור הבנים לשנות את דרך האב אופיינה כמעט תמיד במאבק.

במהלך ההיסטוריה האנושית ובמיוחד בשלושת הדתות המונותאיסטיות יהדות נצרות ואסלם, הופיעה דמות האב גם ברוח הבריאה והשליטה בעולם. מבחינת התפתחות התרבות דמות האב הנשגבה כבשה בכל התרבויות מקומות שהיו מטריארכליים .ובהשפעתה החוזרת על העולם ניכר שהיא הפכה לדמות משפיעה על מקום האב האנושי בכלל.

אב השמיים אורנוס , האב הראשוני במיתולוגיה היוונית ,שלמרות שנולד מהאם הגדולה גאיה ,הוא אב הסובל מעודף כוח ויצר . מהר מאד יש לסרס את אוראנוס  כדי שיהפוך לאב מתווך, לאב מגדל לאב שמיים אמתי. סירוס האב מוריד מכוחו הפרימיטיבי ,מלעשות כל מה שרוצה . סירוס פרדוקסלי שיביא את האב בדורות הבאים, בעתיד ללמוד לאהוב את ילדיו ולא לפחד מהם.  

גם הגנתו של אב שמיים זה הינה בתחילתה רחוקה כמעה -השמיים והוא לעיתים כאל שנמצא מעל הדברים . הוא גם מנסה לשלוט באופן טוטאלי, לקבוע עבור אשתו מי מילדיו יחיה כי מוצא חן בעניו ,מי ישאר ומי יקבר חזרה בבטן האם-האדמה.

אך כבר במיתולוגיה היוונית עצמה אנו רואים את ההתמרה שעובר ארכיטיפ זה דרך הטיטן כרונוס –סטורן- אב הזמן, בנו של אורנוס , אב זה אמנם קרוב יותר לילדיו אך מאוים מכוחם ומנסה לשלוט בהם באופן המתאים לדמות אב שעדיין פועלת בטריטוריית האם הגדולה , הטבע . הוא משתלט עליהם כאם גדולה, שולט בהם ואפילו בולע אותם למגינת ליבה של אימם. [14]

בארכאיות המאיימת הזו של כרונוס -סטורן יש עדיין הרבה מן האב הזכר החייתי של הטבע  ,ראש העדר, המאוים מן הזכרים הנולדים שייקחו את מקומו וקיימת בו נטייה אינסטינקטיבית זכרית, כזו שחייבת לעבור עידון והתמרה עם התפתחות האנושות .כמובן  שעידון זה נעשה לעיתים קרובות במשך ההיסטוריה ללא הצלחה . ניתן לומר בבטחה שאפילו את שאריותיה לצערנו אנו יכולים לראות בעולמינו.

זאוס כאב הבא, האל המרכזי בשושלת האולימפית המחזיק בברק וברעם, מפתח כלפי ילדיו אהבה ודואג לכך שבניו יקבלו ברצון את תפקידם להעברת תורתו .

זאוס הוא סוג אב-אל הנפגש בכ"ז עם נשים אנושיות ויוצר עמן יצורים אנושיים והופך אותן לאימהות של גיבור . הוא יוצר גיבורים אנושיים העוזרים לו במלחמתו והוא אפילו נעשה תלוי בהם.  הקרבה של האב –אל לאנושי מאד חשובה ומשמעותית בהתפתחות.

האב זאוס הוא דמות מפותחת יותר כי הוא בעל חמלה ואהבה לבני ובנות אדם . אמנם הוא דמות אב מלאת עצמה, מאופיינת בפוריות ושליטה, אך הוא גם אוהב בני אדם ,תלוי בילדיו וזקוק להם . זאוס לעיתים מעניש את בניו ודורש קורבנות, אך החמלה והאנושיות מבצבצת מתוכו כמעה ואין לו שליטה טוטאלית על גורלם וחייהם של בני האדם זה ניתן רק למוירות.

השתלשלות של אבות קדומים אלו נותנת לנו הצצה להתפתחות של עולם ארכיטיפי וכמוה גם השתלשלות של דמויות אבותינו אברהם ,יצחק ויעקב שהם וריאציה ארכיטיפית על אב עם כוח, שהופך למנהיג של אומה . שלושת האבות הם דוגמא להתפתחות אב בצורות שונות אך אבהותם האישית בדרך כלל אינה אידיאלית.  אך נזכור כי מעל כל האבות העבריים יש אלוהים נשגב ובלתי נראה שמולו הם נשארים בני אדם, בשר ודם.

אבות מייסדים ככלל, לא אמורים לתת דוגמא לאבהות אישית אלא לכוח אבהי ארכיטיפי שמייצג ערך וסמכות לגבי היווצרות של אותה חברה , דת או מסורת אל . אך לצערנו יש לדמויות אלו כמובן השפעה על התפיסה האבהית של אותה חברה כמעין מודל על של אב . יש כמובן לעשות את ההבחנה בין האב המייסד, האל ובין האב האישי שהוא תמיד בן מוות ,נשאר אנושי וכדאי שיזכור זאת. כמובן יש גם לזכור שאנו היום במעבר לתקופה אינדיבידואליות וגם דמות האב תקבל צורה אישית  .

ועוד באשר לאבות עצמם בני האנוש בעלי הווריאציה האישית של הארכיטיפ: 

אחד האתגרים המרכזיים של האב כמייצג את הארכיטיפ של האב הינה עזרה בפיתוח ובעברת הכוח הזכרי הפאלי הגופני והאינטלקטואלי, כוח שהיום בפירוש יכול להיות מועבר גם על ידי האם ויש מסביבנו היום יותר מאשר בעבר משפחות שהן הפוכות מבחינה זאת. אך עדיין האב כזכר הוא שאמור לחזק אלמנטים אילו שקיימים בילדיו, להעביר להם את הכוח ,להשרות את הביטחון לעזור להם להשתמש בכוח באופן מרוסן ונכון, לדעת להעז לתפוש מקום וגם להתחרות . האב אמור לעשות כל זאת ללא חשש ופחד מאיבוד מקומו שלו, הוא אמור לעשות זאת בנכונות לוויתור של הכוח לעצמו בלבד נכונות שאולי הינה אנטי זכרית בטבעה אך יש ללומדה באבהות.

האב הוא זה ש"ייתן" את הכוח, יחזק יאתגר לכוח ועצמאות ,ובטח לא ידכא, לא ישלוט ולא יסרס אלא ישאיר את כוחם של הילדים לעצמם . אנו היום הרבה יותר מודעים לכך שאחד הדברים המרכזיים שהעולם המודרני והחברה המשתנה מאתגר את האב, זה להיות נכון לחזק את ילדיו, להיות גאה בכוחם שלהם ולא לפחד, לא לשלוט מדי ולהבין שאם הוא רוצה להעביר כוח ,להיות טרנספורמטיבי עבורם , הוא חייב גם לוותר על עמדתו וגם לתת מקום לארוס לאהבה ולדיאלוג ביחסיו עם ילדיו.

מלבד הכוח במובנו החיובי, האב [15] היה תמיד הדמות העיקרית שתימסר את מוטיב החוק והסדר ,המערכת ,הממסד ,הקולקטיב והנורמות החברתיות . האב היה זה המכין את הילד ליציאה לעולם החברתי ,להיות מסוגל לקחת תפקידים חברתיים ,לעבור עצוב חברתי להיות יצור חברתי ,להיות בעל פרסונה ובעל יכולת הסתגלות מבוגרת  ,עם שמירה על עצמאות ועצמיות.

בעבר, וניתן לראות זאת לאורך ההיסטוריה, האב עשה זאת בעיקר דרך כוחו , דרך מרכזיותו, דרך  זיהויו עם מה שמעל ובעזרת הפיכתו למעין מודל אליו שואפים וממנו יראים . הכרנו את דמות האב כנותן גבולות, לעיתים כגורם מפחיד ,כזה המעניש וכמכה.

בהשפעת דימוי זה, גם פרויד בהתייחסותו לנושא דגל בהזדהות הבן עם דמות האב מתוך חרדה ובעזרת מנגנון של הזדהות עם התוקפן כפתרון לקונפליקט האדיפאלי. ברור לכולנו היום כי אם אב רוצה שילדיו יקבלו וילמדו גבולות ,שיזדהו עמו ושיהיו בעלי יכולת הסתגלות ,הדבר לאו דווקא יעבור דרך אימה, דרך עונשים ובעזרת חינוך ספרטני ולהפך ,האב יהיה הרבה יותר יעיל בתפקידו ,בלהעביר לילד יכולת לריסון עצמי ולגבולות , כאשר הנחישות והתקיפות שלו, שהן חשובות, יגיעו ללא הפחדה ולעיתים גם עם אמפטיה בצידה .האב יזדקק גם לערנות כדי להבין את הדרך שבה הילד מקבל את הטלת מרותו . חשוב שהטלת מרות לא תגיע עם זעם מצדו, שתופעל ללא חרדה ולחץ מצדו של האב וללא הפחדה של הילד. חשוב גם שהאב יפעל ללא תחושת פגיעה מן הילד וללא מילוי של צורך נרקיסיסטי ממנו.

 גם אם נחוצה תקיפות  ויד קשה לפעמים, יש להביא לצידה את המודעות לפגיעה האפשרית של הילד ומתי אילו רק צרכים שלו ולא למען הילד וגם זה קורה אפילו אצל "אב טוב דיו". במובן זה נחוץ לאב לעיתים שימוש גם בצדדים יותר ״נשיים״ רכים ואמפטיים שלו .

במובן זה אני רואה התפתחות מעניינת ביותר שניתן להגדירה כאב טרנספורמטיבי על משקל אם טרנספורמטיבית .

הסכמנו  שאם מהתמירה היא זאת שמלבד האלמנטריות-הבסיסיות  שלה, היא מסוגלת להיות אמפטית ומשקפת , היא מסוגלת לעכל עבור הילד את החומרים הנפשיים ולעזור לו לקבל עצמיותו :עם הנראות, האמפטיה וההחזרה שנותנת לו על עצמו.

כך גם האב הזכרי המעביר כוח ,הנותן גבולות , הדואג להבנה של חוק וסדר ,המלמד הסתגלות לחברה וכלליה ,החונך לתחרותיות והישגיות וכן לאומץ , מוכרח יחד עם זאת להיות אב המסוגל לראות ולשמוע  את הילד, ליצור עמו קשר ולראות למה התנהגותו ועמדתו גורמים לילד. הוא כמובן יעביר לו את הדברים בדרך גברית שלו ובסגנון אישי שלו ,וזה חשוב, אך כל זאת גם מתוך ראייה ותשומת לב  , מתוך המשחק המשותף, לעשות דברים ביחד ובהמשך ,ההקשבה,  ויותר מאוחר הדיאלוג. כל אילו שיכנסו ונכנסים לאט לאט ליחסים כחלק מהתנהגות אבהית הכרחית . ללא דיאלוג וקשר, האב לא יוכל להיות מעביר, הוא לא יוכל לשנות ולהשפיע על הילד באופן החיובי והרצוי . יש צורך שהדברים הנדרשים על ידי האב יתרחשו ,וגם הנחושים ביותר ,מתוך אהבה,  מתוך נראות, מתוך חיקוי וזיהוי ,מתוך דרישה ונחישות אך לא מתוך הפחדה, כפייה וכוח.

האב ,וגם האם כאשר פועלת בטריטוריית האב, הוא/היא המבוגר ,הזכר שמתווה דרך, עוזר בגיבוש זהות ,מאתגר ומכניס מוטיבציה ותחרות לגיטימית להישגים ערכים ואידיאלים :

נאמר כבר על ידי רבים כמו  אנדרו סמואלס[16] שמדבר על כך ועוד:  שהקשר עם האב כולל בתוכו  גם מאבק אך גם קירבה ([17]  . אבל האב משחק אחרת עם הילד ומתחרה אחרת עם ילדיו ,הוא מאתגר אותם אחרת  ומחזק בהם צדדים אחרים . בדרך כלל האב פחות נרתע לתסכל את הילד, לדרוש ממנו ליצור תחרות ולנצח כשצריך ובמידה  .האיזון הזה שבין הקרבה מצד אחד לבין היות האב סמכות שדורשת ,מאתגרת ומחזקת יכולות וגם זו שמלמדת להפסיד לצד הנכונות  שהילד או הילדה ינצחו חשובה ביותר.

גם כאן אוסיף את הרעיון של אב טרנספומטיבי: אב ,שכדי להעביר את ערכיו ,כדי לאתגר אפקטיבית ולחזק להישגים מתאימים למי שעומד מולו ,עליו ליצור קשר קרוב יותר ,לתת לילד להרגיש את עצמו לעיתים כמנצח ,כמשיג ,כמזדהה עם ערכים מסוימים אך מתוך כך שהילד מרגיש שזה הופך לשלו. כמו כן לתת לילד להרגיש שהוא לא רק מושפע מן האב ומציית לו אלא שגם הוא עצמו משפיע על האב .

חשוב עם כך שהילד לא ימשיך לרצות לנצח ,להשיג ולהתחרות רק מתוך כך שזהו רצון באישור האב, כי אז הוא ימשיך את מאמציו רק בכדי לקבל את האישור וההכרה ולא יוכל להיות המאושר ומסופק , מקום אשר עליו ילחם כל חייו .

האב הטרנספומטיבי ,האב שפועל בטריטוריית האב ולא כאשר הוא מטפל בתינוק ופועל בטריטוריה האימהית, האב המעורר את גבריותו של בניו ובנותיו חייב לאשר ,לתת הכרה וליצור יחדיו יחס של אמון ואהדה על מנת שתתרחש הפנמה והזדהות , שתתפתח יכולת לחיזוק עצמי ויכולת לסיפוק שהופך לעשייה עבור עצמו וילדיו ומשחרור מהצורך לחפש בשדות זרים. הרבה בנות מדווחות שאביהן  נתנו להן תחושה זאת בעוד לאחיהן הזכר האב התקשה לתת את אותו דבר.

האב בגיבוש זהות, כוון ובחירת דרך חיים.

עלינו לקבל במידה סבירה כי הפטריארכליות ,בעיקר זו הדתית אך בכלל, עיצבה במשך דורות את תפקידו של האב . פטריארכליות בעלת ראייה מאד מוגדרת על איך דברים חייבים להיות : מה הם החוקים, המצוות ,הכללים ובמידה רבה ראייה שיש בה יחס מפלה בין בנים לבנות . האל ,שבמקורו מייצג כוח עליון ,ישות שהיא מעל ומעבר לאב ומעבר לגברי או נשי הפך באופן חד צדדי למעין אב גדול בשמיים, אב אשר ממנו יראים ואותו עובדים. ראייה זו  הטביעה שלא בצדק חותם ומשפיעה חזק על האבהות ומעבר לה.  כביכול נוצרה כמעין ברית אברהם בין האב הראשון ובין האל . גישה זו משפיעה חזק על הפנייה לאל כאב : אב שיכול או לא לנטוש , הוא כאב שיש לעבדו , כאב מעניש או מתגמל קשה או רחמן, עוד ועוד .

זוהי גישה שיכולה להיות מתאימה לילדות המוקדמת בתקופת האידיאליזציה שבה אב נחווה כאל ואולי מטאפורית בלבד.  ראייה המסבירה מדוע כאשר לילד חסר אב אמתי או רגשי האל יכול להיות תחליף.

אך לכאורה האל יכול גם להיות  גם כמעין ידיד נפש,  אב הרחמים ואז התפיסה כולה משתנה. אבל בדרך כלל אנו רואים שהוא כאב המפחיד ואליו מצייתים. הוא הנוטש בעת צרה ועמו מתחשבנים כילדים נטושים . דפוס זה מול האלוהים הכתיב במשך שנים את היחס המעצים לדמות האב הפטריארכלית בעיקר בחברות שמרניות. ארכיטיפ האל וארכיטיפ האב חברו להם יחדיו למרות שהם למעשה ארכיטיפים  שונים בתכלית וזאת למרות הקשר החזק שיש לשני ארכיטיפים אלו בילדות.

אך מה קורה בחברה המודרנית יותר שלנו?

האם הפחד, היראה, הציות והסמכות העליונה, כבוד האב, הדיסטנס-המרחק של כבוד , כמו לא לראות את פניו, הם שיעזרו בבניית הזהות העכשווית? . במיוחד כיום שהזהות העצמית קשורה הרבה יותר בעצמיות, ביכולת למצוא את הדרך האישית שלך ,בלהקשיב לעצמך ולדעת מה אתה רוצה. האב המודרני חייב לעזור לילדיו וילדותיו לפתח דרך, למצוא את דרכם יותר מאשר להכתיב דרך ולכן מרחקו מאלוהים כפי שנתפש בעבר גדול יותר.

ובמקביל לכך גם האב בחייו ובהיותו אב עליו למצוא את הדרך שלו כאב, הוא אינו יכול  להיות רק לאב סטריאוטיפי או דמות הלקוחה מהתורה או מסרט אמריקאי . האב לא ימלא תפקידו אם הוא לא ימצא את דרכו כאב, הילדים ירגישו את החלק החלול אם ייקח סכמת שליטה וכוח או אם ישתול בתוך עצמו דפוסי כבוד. הילד של היום כבר לא יוכל ללמד ולא לבחור מתוך ציות עיוור ,כפייה או התוויה . האב יכול לבחור בדרכו ועם זאת חייב להקשיב לייעץ וגם לשמוע את ילדו ואולי אפילו ללמוד מתוך הקשבה שכזו . אנו יודעים שהטרנספורמציה דרך האב תהיה  הרבה יותר אפקטיבית אם יש הקשבה דיאלוג והשפעה הדדית כאשר הילד ירגיש שהוא משפיע על האב והאב משתנה ואפילו יש דברים שלומד מולו.  מציאת הזהות האישית והשפעת האב יהיו הרבה יותר אינטגרטיביים כאשר יש השפעה הדדית וגם אם לא סימטרית  .

דוגמאות ממקורותינו ; אברהם המייסד מצא את דרכו בעצמו דרך התגלויות והפך לאב הראשון של אומה אך לא העביר די כוח לבנו יצחק מה שעשה אותו לאב גדול היה ה-"לך לך" -שלו .

 אב המאפשר והפתוח אל ה-לך לך של הילד ואל מציאת דרך ההדדיות , והייחודית לכל ילד ,השפעתו ההדדית תביא להרבה יותר הכרה עצמית ויכולת של הילד לבחור בעתיד.  ואילו נכדו של אברהם יעקב שהיה יחסית די אינפלציוני שהיה בו מן  הטריקסטריות -התחבולנות , עובר סירוס מסוים לאחר שנאבק בדמות ודווקא פציעתו עושה אותו לאב אומה.  כלומר דווקא הירידה מההיבריס העבודה על הצל ,חשובה לאב, על מנת להגיע להיות אב גדול באמת.

לסיכום, הטרנספורמציה של הולכת ילד או ילדה מילד לגבר או מילדה לאישה הניתנת על ידי האב או ייצוגי האב בנפש של אם חד הורית או אם ביחסים חד מיניים ,או מי שמשמש יותר בהדגשים האבהיים כמו האב ביחסים דו מיניים, חייבת להוביל להדדיות טרנספורמטיבית.

הדדיות שיש בה  שיש בה מן הנפרדות, העצמאות ,המשימתיות, התוויית דרך ולמידה של חוקים חברתיים וסדר, שיש בה יכולת לקבלת תפקידים ולעמידה גברית מול הדברים.

הדבר יתרחש  דרך מערכת יחסים שיש בה גם אינטימיות מסויית  וגם ראיית האחר והבנתו. זוהי הדדיות שיש בה תפקידים שאחד מתחיל כחזק יותר, כמנוסה יותר ומכיר יותר את החיים אך מעביר זאת בדרך אוהבת ונותנת מקום .

במובן הזה האב הוא גם מורה אך סוג מורה אליו הגיע מתוך עצמו אחרי שעבר להיות הורה ומספר מורים ואידיאלית הגיע למורה הפנימי שלו עצמו .

ולגבי המטפל כדמות אב כאשר המטופל זקוק לתיקון, לפתרון יחסים בעייתיים עם דמות אב לשיקום, שחזור או מילוי חוסר גדול.

אחת הסיבות מיני רבות של אדם להגיע לטיפול הוא בצורך לשקם את דמות האם או האב הפנימיים , את היחסים הבעייתיים ,את החסר, או בשפה יונגיאנית את הקומפלקסים ההוריים ולעיתים את היחסים האקטואליים עם ההורים  ובעיקר השליליים שעוצרים את האדם מלממש את אותם אספקטים בחיים:

 אם בעיקר את  העולם רגשי ,את היחס לחיים ולטבע ואת היחס לעצמי ולקשרים אינטימיים.

 ואב ; בעיקר את הגבריות, הנפרדות ,את עולם החברה ,עולם העבודה, את יחסי  הסמכות את היחס לחוק וסדר המיוצג על ידי  האב .

אילו בעיקר העולמות שבהם הקומפלקסים השונים שיכולים להפריע .

אנו יכולים להתייחס לדמויות עצמם ,אנו יכולים לטפל ביחסים איתם ואיתם כאובייקט פנימי, אך יכולים להתייחס גם לאספקטים אותם מייצגים ההורים ביחסינו לעולם החברתי עולם העבודה, העולם הרגשי והתחום הבינאישי או העצמי.

בעיות בלתי פתורות עם דמות האב מכל סוג שהוא יכולות לפגוע בזהות הכללית, בגבריות ובביטחון העצמי ביחס לעולם החיצון.  ,במציאת דרך, בהשתלבות בעולם העבודה ,ביכולת לציית לחוק וסדר ולעיתים גם ביכולת להחזיק בעקביות כל מסגרת שהיא כולל זוגיות ומשפחה . פגשתי מטופלים רבים אשר לא הצליחו להשתלב , לא מצאו את עצמם , נדדו מעבודה לעבודה הסתבכו, השתעממו ,היו מתוסכלים ולא מסופקים לא הרגישו שמה שעושים זה עבור עצמם ,ועוד ועוד . הכניסה הטיפולית לנפשם של כאלה כמעט תמיד נגעה בדמות האב בעייתית בכל מיני אופנים  ; זו הדמות החרדה או החלשה , הפוגעת ,השולטת ,המסרסת , חסרת יכולת לאישורים , בעלת קומפלקס אישי שהוטל על בנם או ביתם אבות שלעיתים עסקו מדי בפן החברתי באופן שלילי, בנחיתות וחוסר בביטחון עצמי שהועבר לילד , בגבריות יתר  ,בכוח, בסיבוך עם העצמה הפנימית ולעיתים גם בנושא החוק והסדר .

היו גם כמובן מטופלים שגדלו עם אבות לא מתפקדים כאב : האב יכול להיות בסדר בתפקודו הכללי, הסטראוטיפי כאב, אך אם כל יחסו אל הילד היה מיחס מתעלם עד שלילי, צפוי היה כי הילד התפתח להיות אדם סובל בכל מה שקשור לפן החברתי  והעבודה . לעיתים זה התבטא בתחושת כישלון, חוסר מוטיבציה, מרד סמוי, מרד גלוי עד אנטי חברתיות והטלת ספק כללית . כמובן שכמעט תמיד כילד התסביך יכול היה לעבור  להתנהגות בכיתה ובבית ספר הופיעו כישלונות מול המערכת ,מול המורים והמורות ,חוסר ביטחון כללי .כלומר הקומפלקס נדד גם לסביבה החוץ משפחתית . מה שעזר בדרך כלל אם הייתה שם איזו דמות מאמצת מאמינה ומטפחת מחוץ למשפחה .

במצבים שבהם דמות האב הייתה ממש חסרה באופן פיסי, כאשר הייתה יתמות פיסית או באופן נפשי, יתמות נפשית מאב נוצר חלל גדול. במצבים אלו חשוב היה מאד להתבונן במה הילד עשה עם כל זאת בחייו כיצד התמלא המקום החסר ובמה .

מלבד הפתולוגיה והפיצויים הנרקיסיסטיים שהזכרתי וההיתפסות לכבוד כממלא מקום ומפצה ראיתי לעיתים כיצד חוסר אב התמלא בעזרת תחומי חיים ופעילות מנטלית שונה שסימלה עבור הילד כמעין אב. תחומים כמו פילוסופיה, דת , אימוץ תורה או אידיאולוגיה אליה מתחברים, חיפוש של גורו או אפילו מוטיב מן הטבע כמו מדבר, ים ויער של פיות ששמשו תחליף ונחמה וטוב שכך . 

ולעומת זאת פגשתי לעיתים גם חוסר פתרון שבא לידי ביטוי לעיתים בטכסי סמים ותערובת של רוחניות וסמים וחגיגות  שסימלו היתקעות באם או באם הגדולה ואין אב אמתי מושיע....הבחירה הייתה קשורה בהשלמה של החלל מתוך העולם של כביכול החשיבה והרוחני שבאדם. האדם חיפש שם כביכול ולעיתים ללא הצלחה את האב, את התשובות את ההכוונה והדרך . כאשר האב החסר יוצג עבור הבן בצורה שלילית פוגענית הדבר יכול היה להפיע בדרך פסבדו-דתית או אחרת בדרך המרד הדתי או בדרך האב שהפכה לאידיאולוגיה לעיתים אנארכיסטית.

לעומת זאת ניתן לראות דרכים פיסיות וקונקרטיות המסמלות עבור רבים את דרך האב : כמו להשתייך לארגון גברי של צבא , משטרה, מכבי אש ובניית סמכות מפצה שהיה כפתרון יותר פיסי חברתי חיובי.  בכל מיקרה השאלה המרכזית הייתה , כמה כעס מרדנות תסכול ואי שקט התפתחו בנער ובאיש הצעיר שאיבד את דרכו . ועד כמה הדמות האחרת מלבד האב החסר זאת המגדלת האמתית הייתה חיובית, קונסטרוקטיבית והחוסר של האב לא הפך עבור הילד או הילדה למשהו דסטרוקטיבי.

בטיפול עצמו ,גם גברים וגם נשים , שמולם אנחנו משמשים לעיתים בערך מה שמשליכים עלינו,  נגיב לעיתים לחוסר האב בהשלכה נגדית שיכולה ללכת עם צורך המטופל או לשחזר אתו משהו בעייתי שחוזר לאותה נקודה . הדרך שבה נגיב אל המטופל כמובן קשורה עד כמה אנחנו פתרנו את בעיית האב בתוכנו, או עד כמה עדיין חיים אנחנו את מערכת היחסים, או עד כמה אנחנו חווים לעיתים לראשונה דברים שעמם אנו מסתבכים עם המטופל . ההסתבכות בהעברה הנגדית כשלעצמה אינה בעייתית אלא חוסר המודעות למה שהופעל בתוכנו יכולה ליצור קשיים ולהכשיל את הטיפול .

אם נקשיב טוב לאילו תחומים בהם באים לידי ביטויי במצוקותיו של המטופל, אם נשים לב היכן מושקעת האנרגיה ואיפה מקורות התסכול לאור הנרטיב שלו , נוכל לעלות מהר יחסית מה מקומה של דמות האב או היכן מתבטא חסרונו.

כדאי להדגיש כאן שגם המודל הטיפולי של הגישות הטיפוליות העכשוויות , מתאים  באופן ברור יותר עם מה שאני מכנה  כאן האב הטרנספורמטיבי .  אנו עוזרים למטופל למצוא בתוך עצמו , עם המקורות הארכיטיפים שלו להתגבר על קומפלקס האב הפוגע חסר או  המתסכל ולמצוא תשובות . המקורות הגבריים האבהיים שלנו יכולים להתבטא כאשר יש צורך לפעול בטריטוריית האב ולאו דווקא להשתמש בצדדינו האימהיים.  אנחנו כהשראה אינטראקטיבית משמשים כאב הדמיוני הנמצא שם, זה המתאים , המבין, המאתגר המאשר והמחזק ונותנים לעיתים אבהותנו מתוך צורך המטופל ולעיתים בגובה העניים.

 המטפל ימצא עצמו לעיתים גם כמעין חונך, כמעביר הסף מילדות או נערות נצחית או כמתיר הקשר אל האם ומלווה אל הבגרות . לעיתים יחוש כמעביר ומזרז התפתחות מנער/נערה  לאיש/אישה , במובן העמוק של המילה ,מלווה את המטופל לשם . גם הבועה האנליטית צריכה להיות פתוחה משלב מסוים יותר לחיים ולחברה במקרים של בעיית אב  .  

גם לגבי מטפלת אישה אשר מושלך עליה חלקים חסרים או פוגעניים או מתסכלים של דמות האב ,עליה לבדוק כיצד למצוא בתוך עצמה את המטפלת האב, עם השימוש בגבריות שבה ולהגיב מתוך חלקים גבריים במובן הנכון של המילה למטופל המסוים . היא צריכה למצוא דרך כיצד לפעול מתוך ההשלכות הללו או הצרכים של המטופל . הדברים הללו אינם נפתרים רק דרך ההכלה ,ההבנה האפטיה והניתוח . יש כאן תהליך רגשי הדדי הנוגע גם אצל המטפלת בחלקי האב שלה או האנימוס הנגזר מדמות האב . ולפעמים תפתח חלקים אילו  בהדדיות עם המטופל.  

אחד הדברים שמטפלות צריכות להיזהר ממנו בנושא הזה זה לא ליצור איחוד משותף של האם נגד האב החסר או האב המתעלל, או נגד האב עמו נוצרו הבעיות.  הטיפול לא יתקדם בהוקעת דמות האב או בהעצמת שלילתו אלא הטיפול יקבל קידום אם תמצא/,תמצאי דרך להחיות את דמות האב הפנימי מחדש לגמרי ,למצוא את הדרך לדמות האב הפנימית המיטיבה והחדשה ולהחיות אותה, לחזק אותה, תוך מתן פונקציה אבהית בטיפול .

גם כאשר אני כמטפל גבר מקבל השלכות של דמות אם שלילית חסרה או בעייתית ואני מתייחס לכך בטיפול ,אין מה להתמקד יתר בדמות האם השלילית בהנחה שזה יביא ריפוי.  אני מנסה לתת אימהות, אני מנסה להחיות דמויות של אימהות חיוביות פנימיות ומעורר דמות פנימית, אך מתוך הדשדוש בדמות האם השלילית על פי ניסיוני לא תבוא לעולם הישועה . ושוב ,היכן שמדובר בדמות אב הטיפול החל משלב מסוים נעשה יותר שוויוני, הדדי, והשינוי ההדדי יותר קריטי לגבי העצמת האבהות והגבריות .

אני יודע גם באופן אישי שהתפקידים שאני לקחתי בחיי שלי אם בתנועת הנוער כמדריך,  אם בצבא כקצין וכן בעצמי כאב ,כמדריך והדמויות שאימצתי פה ושם ואפילו יונג כדמות עם כל האכזבות כשגיליתי את הצל שלו כאב,  ואחר כך  הטיפולים ומול המטופלים, כל אלו עזרו לי מאד לשקם לשפר להבין טוב יותר את אבהותי.  להחיות בתוכי את האבהות והגבריות הטרנספורמטיבית המסוגלת לעזור בכל מה שאב נותן   .

וכסב , וכאן לסיום עלי לומר שהנושא עדין על הפרק , וכיצד?  :

כסב אני מרגיש כמעין דמות אב המייצגת חלקים מאד ספציפיים של דמות האב :

ראשית ,היא בדרך כלל מנסה להיות דמות מיטיבה עם הנכדים והנכדות . מניסיוני אני רוצה להיות אב שנותן מה שהורים אינם נותנים או אינם מספיקים לתת. אני רוצה לתת יותר את הטוב .  לא להרגיש כמחנך, כמעביר את צווי החברה ,את הגבולות ,את התפקידים . כל זאת בגלל שאתה מבין דברים בדיעבד, בגלל שאתה יותר במרחק ואתה מייצג חברה תרבות ועבר במובן של מה שראוי שיעבור הלאה,. אתה רוצה להעביר ובהיותך זכר ,שקשור בהזכרות ,אבל במובן של זיכרון, אתה לא מעביר דווקא את סודות הגבריות ,או איך להיות גבר, לוחם חייל ,זה האבא שלהם יעשה ,אלא את ההיזכרות המשפחתית התרבותית והחברתית.  אני מוצא עצמי עסוק יותר כמו סבים וסבתות אחרים ומנסה לתת תרבות, ללמד מה שההורים פחות עושים, בזיכרונות משפחתיים ובלתת מבט על, מבט שבא מעט ממרחק ומבחוץ ,מפרספקטיבה רחבה .  זוהי אבהות  ממרחק מסוים, ממקום שרואה תמונה יותר רחבה ,מקשיב ומנסה לראות את הנכד/הנכדה במהותם הייחודית מול חברה נתונה .


[1]כי בהמשך החיים יש גם לידה שנייה של עצמינו מתוך ההתפתחות שלנו בתהליך באינדיבידואציה

[2](אם לא נעבוד על אינדיבידואציה )

[3]אם כי בארצנו יש השפעה חברתית על חשיבות עצם האימהות וריבוי לידות

[4]שעד גבול מסוים זה לא דבר בכלל לא רע.

[5]בכלל זה נכון לגבי תפקידי ההורים.   

[6] נוימן- הילד

[7] נוימן התפתחות התודעה –הפרק על ארכיטיפ האב

[8]ונראה שאם האב יהיה יותר ער לעניין העצמי הוא גם יתחשב באייך בנו/ביתו  בנויים להיות ולא רק ידחוף אותם להיות כיצירי דמותו

[9] מידת האינדיבידואליות של אדם שאינה אינדיבידואציה קשורה גם בהגנה מול החברה והנורמות שלה ולעיתים מבטא קושי בלעזוב את המטריארכליות ולצאת את העולם.

[10] גם לפני כן השפעת האב על העצמי חשובה אך כאב המתפקד בטריטוריית באם עם נפרדות חסרה או נמוכה עדיין ככל שגדל השפעתו על העצמי החברתי והמגדרי מקבלת משמעות

[11]  כי ס"ה העצמי נמצא בכולם

[12]בעניין זה התורות הפסיכואנליטיות ובעיקר קוהוט וויניקוט, מדגישים את התהליכים בעזרתם מתעצב העצמי בתוך טריטוריית האם:  מירורינג אידיאליזיציה ותאומות עם ההורה או המטפל   .

[13] סובלימציה

[14]לחלופין בעולם המודרני, נראה שהאם מתחילה לפעול הרבה יותר גם במה שנקרא טריטוריית האב ואז היא נדרשת לשינוי ולנהוג במה שהיה נקרא פעם דרך אבהית . כלומר לעיתים קרובות יותר האב יפעל מטריארכלית והאם תידרש לפטריארכליות.

[15](אלא במקרים בהם הוא מוחזק בידי דמות האישה במשפחה )

[16] סמואלס על האב

[17]כמו שהקשר עם האם כולל גם סימביוזה ותלות וגם קירבה נפרדת וכמובן מאבקים בעלי אופי אחר